התלבטות גורלית

איך אתם אוהבים את השטח שלכם? חזק, ריחני ותוקפני, או חלש, מעודן ונקי? מה אתם אוהבים לעשות בשטח? האם הנהיגה בשטח היא אמצעי, או מטרה? רוצים להשפריץ אדרנלין, או להריח מקפאין? רשימה כה ארוכה של שאלות ותהיות יכולה להוציא משלוותו גם את הוותיק שבג'יפאים ולשלוח אותו לחשבון נפש ארוך ונוקב, אך גם נחוץ ביותר. חשבון נפש שתכליתו למצוא את התכלית העומדת בבסיס הכמיהה שלנו לצאת אל חיק הטבע, ישובים מאחורי ההגה של רכב שטח זה, או אחר. To jeep or not to jeep זוהי השאלה עימה מתמודד כמעט כל חובב שטח. האם לצאת אל המרחבים הגדולים במרכבה ממונעת, או שמא יש לוותר על המשפחה וערכת הקפה, כדי לחוות את האטרף שמציע אופנוע? או שבעצם צריך לשמור על ארבעה גלגלים וגם להישאר עם כידון ביד? כשירות מיוחד לגולשי אתר השטח הישראלי, יצאנו כדי לבדוק ולהחליט אחת ולתמיד איך אנחנו אוהבים את השטח שלנו. לקחנו לעצמנו את החירות לא להיות מוטרדים מכל המשתנים שמעיקים על המחשבות של הג'יפאי המצוי, כמו כסף, פרקטיות, או שיקולי לוגיסטיקה למיניהם. תחת זאת בדקנו מה באמת ''עושה לנו את זה'' בשטח.

מלך אנגליה

לנד רובר דיסקברי 3 נבחר על ידי גולשי אתר השטח הישראלי כרכב השטח הטוב ביותר לשנת 2005. שמחנו מאוד על ההזדמנות לפגוש בו שוב, שכן החבר'ה באנגליה באמת עשו עבודה טובה ורכב השטח הזה הוא תענוג צרוף על הכביש וכמעט בכל שטח. יש כאן הרבה נקודות חוזק, אבל הקסם האמיתי הוא עסקי האוויר שמנהלים המתלים. כריות האוויר יודעות לא רק לשנות את גובה הגחון, אלא בעיקר לספק חוויית ציפה מעל השטח, יחד עם בולמי זעזועים מכוילים היטב. יש כאן מספיק אלקטרוניקה שתאפשר גם לבבון שגר בדלת ממול לטפס ללא קושי לפסגת מעלה לחלוחית, בלי לדעת בכלל שאתם שברתם שם דיפרנציאלים עוד בשנות ה-70. הדיזל V6 שנמצא מתחת למכסה המנוע יגרום לכם לשיר מרוב שמחה, עם 190 סוסים, שמתמודדים בגאון עם שניים וחצי טון.

סוס ערבי

סוזוקי DR-Z400 נמצא עימנו כבר כמה שנים והספיק לייצר לעצמו מועדון מעריצים גדול, המעריך את היכולות הרב-גוניות של הסייח הצנוע הזה. החוכמה בכלי הזה היא השילוב בין עידון ושימושיות יום-יומית, לבין יכולת גבוהה ביותר בכל סוג של רכיבת שטח. הסייח האתלטי שהגיע למפגש הוא הגרסה המקצועית של הדגם (E), המוותרת על לוח שעונים, למשל, כדי להסתפק במשקל של 119 ק''ג. כאן סוחבים קצת יותר מ-40 סוסים, המגיעים ממנוע המשתייך לעדה המודרנית של מנועי 4 פעימות קלים, חזקים ותאבי גז. בהשוואה לג'יפ הדבר הזה פשוט נוסע מהר בשטח, כי המתלים שלו ואלה של הרוכב יכולים לספוג כל דבר שהם פוגשים בו.

בריון אמריקני

פולריס ספורטסמן 700 הוא כמעט פסגת ההיצע הנוכחי כיום בעולם הטרקטורונים. מה שהתחיל ככלי חקלאי איטי ורועד, טס כיום בשטח בעזרת שתי בוכנות, הזרקת דלק והמון כוח. כאשר סוחטים את המצערת והזינוק מהמקום מאיים להשליך את המוח מאחורי הגולגולת, המחשבה המפחידה ביותר שעוברת במוח היא שלקרנף הזה ששוקל 344 ק''ג יש אח גדול ומפחיד עוד יותר, עם 800 סמ''ק ועוד כוח. יש כאן הנעה לארבעת הגלגלים והילוך כוח שיעזור - אם רוצים במיוחד - לטפס על קירות. יש המון שטח לאכסן את ערכת הקפה, או להעמיס את פגר החיה שצדתם. חוצמזה אין כאן הרבה - אין מזגן, או מערכת שמע, חלונות וערכת מניקור. יש כאן דרך מדהימה לחוות את הטבע בצורה הכי ישירה ומזוקקת שלו.

רגע לפני שגולש

התירוץ האמיתי ליציאה לשטח היה רצון עז לשתות קפה בחולות. הדיונה באשדוד נבחרה לאור הטפטוף שליווה את כל היום הנפלא שלנו. ראשון היה האופנוע, הרעיון היה לרכוב עליו כל עוד יש לי כוח. לא יאומן איך הדבר הזה עף בחולות. המתלים סופגים הכל, והמנוע הזה הוא יצירת אמנות, לא פחות. לעבור מהגה של דיסקו לכידון הסוזוקי משול למעבר מדירת פאר מרובת חדרים ללופט ספרטני בפלורנטין – זה פחות מפנק ונוח, אבל הרבה יותר הרפתקני. כל נסיעה של חמישה מטר היא משהו שצריך לתכנן היטב, אבל מהצד השני לא צריך להיות סטפן פטרהנסל, כדי לטוס בדיונות בקצב שאף רכב שטח סטנדרטי לא יוכל לעמוד בו. כשהגעתי מחוסר אוויר לקצה הדיונה הבנתי שני דברים: את ערכת הקפה השארתי בדיסקו, כי אין מקום להעמיס אותה על הסוזוקי. ובעיה יותר חמורה היא שצריך להחזיק את האופנוע, אחרת הוא נופל. ביזיון.

בדיסקו יש מספיק מקום לשבעה נוסעים וערכת קפה גדולה מספיק בשביל להקים בית קפה קטן במכתש הגדול. אבל כשמתחילים לנסוע מבינים שצריך כאן באמת כמה ילדים במושב האחורי כדי להצדיק את הנסיעה האיטית ביחס לאופנוע. המעבר חזרה לדירת הפאר נעים ביותר וקל מאוד לוותר על מזרק האדרנלין הצהוב לטובת מנעמי הבורגנות. ברור שלפני עשור, או שניים, סביר שלא הייתי חושב כך, אבל פינוק זה משהו שמתרגלים אליו. אם שוכחים לרגע את האופנוע, הרי שהדיסקו מגהץ היטב את הדיונה, כשהמנוע הכביר מטיס את המשקל העצום בלי להתבלבל. ברור שכאשר הגשם התגבר, זה כבר היה כמעט נוק-אאוט, וכל משתתפי המפגש העדיפו את מושבי העור ובקרת האקלים, על פני הדרגש הצנום של האופנוע.

פולריס ספורטסמן מציע פשרה נאה למדי בין האטרף של האופנוע, לבין איכות החיים של הדיסקו. אם שני הקודמים הם לופט בוהמי ודירה במגדל יוקרה, הרי שכאן מדובר בדיור כפרי מרווח מאוד. יש כאן ארבעה גלגלים ואפשר להשאיר את העכוז על המושב המרווח כל היום. המנוע הזה יכול לגרור נגמ''ש ואם רוצים ויודעים אפשר לטוס בחולות בקצב כמעט אופנועי. יש מנשאי ציוד מלפנים ומאחור, עליהם אפשר להעמיס ציוד שיספיק כדי להקיף את העולם פעמיים. אין תחרות לחווית השטח הטהורה שהוא מציע ואפשר לטבול אותו בכל שלולית, לגלגל בחול כמו שניצל ולהמשיך ולנסוע כאילו אין מחר. המחיר הוא בכך שנרטבים מהגשם והבוץ ושצריך כאן כושר גופני טוב כדי להילחם עם הבהמה ולחזור בחיים. צריך גם להיות מרוכזים היטב במה שעושים, אם הקטע של שלמות איברים חשוב לכם, כי הפודל החביב הזה יכול לנשוך כמו רוטווילר, אם לא תשימו לב.

הפינה לשיפוטכם

יש להודות על האמת, כי כל אחד ממשתתפי המפגש הגיע אליו עם תשובה מוכנה מראש. האופנוען התרשם מאיכות החיים בדיסקו ומהכוח והעבירות של הטרקטורון, אבל לא היה מוכן להחליף את כלי השעשועים שלו עבור כל הון שבעולם (472,000 שקל עבור דיסקברי, 55,835 לסוזוקי ו-63,000 לפולריס, אם אתם שואלים). הג'יפאי התרשם מהאדרנלין של שאר החבר'ה, אבל העדיף את בקרת האקלים ואת המשפחתיות של הדיסקו והטרקטורוניסט שלף את ערכת הקפה וחייך.

באופן אישי לחלוטין, בתור אדם שרכב ונהג על כל מה שזז, הבחירה שלי ליציאה לשטח היא טרקטורון, בזכות היכולת להגיע לכל מקום, גם למקומות בהם הדיסקברי או האופנוען ישברו. הטרקטורון עושה זאת באדישות, בלי להשאיר צלקות על השטח ועם מספיק מקום לערכת קפה. היות ואיננו עוסקים כעת בשיקולי עלות ושאר ירקות, אז מה שבאמת צריך הבנאדם זה דיסקברי 3 לטיולי משפחות ועגלה נגררת, כדי להוביל את הפולריס לטיולי כיף ואת הסוזוקי לגיחות אטרף עתירות אדרנלין.

ציוד הרכיבה באדיבות אבזריון
לתמונות נוספות-הקלק כאן