מה שלא הורג, מחסל

לפעמים המציאות מצליחה לייצר סיפורים, אותם טובי הפיקציונרים לא היו מצליחים להגות. דמיינו לעצמכם תסריט, בו אתם מתכננים טיול טרקטורונים ואופנועים בירדן, ובסוף מוצאים עצמכם חוזרים הביתה במוצאי שבת בשעה 3 לפנות בוקר, לאחר כמות הרפתקאות שיכולה למלא סרט הוליוודי באורך מלא, ואולי גם איזה סרט המשך, או שניים. חושבים שאתם מסוגלים לדמיין? טוב, עכשיו תכפילו. אגב, לירדן לא הגענו...

טיול האימים

מה יכול להישמע מפתה יותר מטיול טרקטורונים ואופנועים בירדן? קשה לקבל הצעה מושכת יותר מלצאת לטיול רכיבה בממלכה ההאשמית, רכוב על טרקטורונים נפלאים, בחברת רוכבים חביבים ועוד עם האפשרות להמיר מדי פעם את הכידון המחובר לארבעה גלגלים בכזה המחובר רק לשניים, ככה בשביל לתת קצת גז ולהשפריץ אדרנלין מהאזניים. זה באמת נשמע טוב, אז קיבלתי את ההצעה, טלפון (או שניים) לחברת אבניר דאג לשני טרקטורוני בומברדייה (עליהם תקראו בכתבה נפרדת), קצת ביגוד חם והתכנית מתחילה להתגלגל.

הבעיה מתחילה, כאשר ישנם שיבושים בתכנית. והיו כמה. איזה שיבושים? טוב, אחד הפקידים הירדנים לא חתם על האישור האחרון הנדרש לשם קיום טיול של אופנועים בירדן (להזכירכם, אופנוע בירדן הוא חוויה המותרת רק למלך ולכוחות הביטחון). הטיול נדחה ביום אחד ומאוחר יותר נדחה למועד אחר. אבל אנחנו אנשי שטח עשויים ללא חת, נכון? טוב, במילים אחרות, קיבלנו כבר פס מהאישה, יש טרקטורונים מאבניר, אז יאללה לנגב, או לפחות בתיאוריה יאללה לנגב.

הטעות הראשונה הייתה שהתעלמנו מהדיבר הראשון לגבי טיול רכיבה מוצלח בשטח (עיינו בעשרת הדברות בהמשך) ולא קלטנו שסוף השבוע הספציפי הזה לא מתפתח בכיוון חיובי. אז קבענו את הטיול, העמסנו שני טרקטורונים ואופנוע על העגלה והתחלנו לנוע בזהירות. אבל אז היינו חייבים להתעלם מהדיבר השני (שוב, בהמשך) ולמדנו כיצד נראה אופנוע שמגלה נטיות אובדניות ומרביץ סלטו מורטלה באמצע נתיבי איילון, כי יהושוע צוויגנבוים קשר את האופנוע עם חוטי תפירה (שם בדוי. השם המלא של העבריין נטול הבינה שמור במערכת, בכספת עתירת קומבינציות).

לאחר אירוע מצער שכזה היה כל בר-דעת פורש לסדנת המקרמה השכונתית, אבל אנשי שטח דבקים במשימה שכמותנו לא מוותרים (טוב, גם זו דרך ניסוח. אפשר גם להגדיר זאת כחבורת רפי שכל עקשים במיוחד). חזרנו להתעלמות הרבה יתר מכוונת מהדיבר הראשון וגילינו מה קורה כאשר מתעלמים מהדיבר השישי, עת שמענו את אחד מגלגלי העגלה נופח את נשמתו (תרתי משמע) קילומטרים ספורים מנקודת המפגש עם שאר הרוכבים בפארק גולדה.

רק רצינו לחזור הביתה בשלום

בין ההתחלה הדרמטית של היום לבין סופו הקולוסאלי דווקא העברנו יום שלם של רכיבה מענגת. יצרנו שיירה מעניינת של אופנוענים מיטיבי רכוב, אחריהם דולקים צמד טרקטורונים, הרוכבים באותו קצב בעשירית המאמץ. קיפצנו בחולות צאלים, ריחפנו בנחל לבן, עצרנו כל שני מטרים, לערך, לתדלק את הדו-פעימתי היחיד בחבורה ודילגנו במעלות ומורדות הר חמרן. את הקפה הראשון בישלנו סמוך לחורבות רחובות בנגב, חלטנו סרפד במאגורת קדם ונהנינו מכל רגע.

כמעט מכל רגע. באמצע החולות הציע לי איתי את כידון הקטום שלו ומחק לי את החיוך לשארית היום. הספיקו לי עשר דקות רכיבה על המפלצת כדי לבכות את הרגע בו נפרדתי פעם מכזה אופנוע בדיוק ולהיזכר כמה אהבתי את החיה המאוד לא מאולפת הזו. אחרי שרוכבים על יצור בלתי מאולף שכזה, יצור שאינו מכיר את המונח ''מצערת קבועה'', אלא רק את שני הקצוות של המצערת, קשה לחזור לכורסה המרופדת של הטרקטורון, גם אם זה ה-800 הפסיכוטי של בומברדייה.

אודיסיאוס, מאחוריך

העלייה הדרומית להר חמרן לא הסגירה דבר וחצי דבר על האודיסיאה שהמתינה בהמשך. קצת מביך להודות, אבל העלייה התלולה שחיכתה לנו בצד הצפוני של ההר לא נראתה לי מסובכת למדי. ''זה רק עניין של תנופה ובחירת נתיב'', הפטרתי מתחת לאין שפם, לא מצליח לשכנע אפילו את עצמי. עשר דקות מאוחר יותר הצלחנו להעלות את איתי והקטום ואני התחלתי להבין את גודל הברוך והעליתי את אחד הטרקטורונים מעלה (כמובן ללא כל התרגשות). מסתבר שלא ממש הבנתי, כי דקה מאוחר יותר התפוצץ אחד הסוזוקים על סלעי ההר, משפריץ שמן מצדו השמאלי.

אחרי התעלמות בוטה מהדיבר השמיני, הייתי חייב לתת כבוד לתשיעי והכנתי קפה, בזמן ששאר המומחים לשו פרופוקסי במרץ. עונג גדול היה לשבת באמצע המדבר, לנשום את האוויר הנקי של סוף החורף, לראות את האדמה משנה צבעים לכבוד השקיעה, לשפוט קומקום ולראות אנשים עובדים במרץ. שעה עבודה והסוזוקי יצא לחיים חדשים עם מכסה שמאלי שיכול להמשיך ולשרת את בעליו, עד שזה יחליפו בעוד התפרצות קטלנית של הייקיות החולנית ממנה הוא סובל.

לקום מחר בבוקר, עם שריר תפוס בגב

אפשר היה להמשיך ולספר לכם התלאות שפקדו אותנו, כמו לקבל מגף רכיבה בפרצוף מרוכב שמאבד שיווי משקל (גם השם שלו שמור במערכת, יחד עם שמו של רני פלג), או לרכב בשטח בחושך, או לרכב על הכביש 40 קילומטר כשכבר קר מאוד, או איך הצלחנו לצאת מהשטח בדרך חסויה למדי (אם תגלו נכחיש, כמובן). אבל אין צורך להלאות אתכם בתלאותינו, שכן הלקח החשוב ביותר נלמד. נכון שהיה זה יום מרתק ומהנה, למרות שהסתיים בשעה שלוש לפנות בוקר (אחרי סיבוב הזוי בכפר בלתי מוכר ובקיבוץ רביבים כדי למצוא גלגל לעגלה). נכון שנהנינו כמעט מכל רגע, אבל עדיף היה להקשיב לדיבר העשירי ולהישאר בבית. או שלא...

עשרת הדברות לטיול רכיבה מוצלח בשטח:

1. לא תצא לטיול, כאשר צומחת עננה שחורה מעליו (תחת זאת יש להכין קפה). 2. לא תקשור את אופנועך, או טרקטורונך לעגלתך עם חוטי תפירה (בשביל זה המציאו רצועות קשירה. 3. לא תאמין לחזאים (סתם עצה טובה לחיים). 4. אופנוע עם אורות עובדים עדיף על כזה בלי אורות (עוד עצה טובה לחיים). 5. לא יהיו לך ''מומחים'' אחרים על פני (בטח לא כאלה שאומרים לך ''סע, אחי, זה בסדר''). 6. לא תגרור עגלה נטולת גלגל חילופי (אחרת מגיעים הביתה באמצע הלילה). 7. תקן את צמיגך המפוצץ בבוקר (אחרת מחזקים את הקשרים בכפרים הלא מוכרים בנגב וגם מגיעים הביתה באמצע הלילה). 8. זכור את הקפה שלך לקדשו, בוודאי לפני מעלה קשה. 9. כבד את רעיך וחבריך מן הקפה אשר אתה מכין, גם אם ידיהם מרוחות בשמן מנוע ובפרופוקסי אחרי שהתפוצצו על איזה סלע. 10. כאשר מתאווה אתה לצאת לטיול מתיש בנגב, שפות איזה קומקום, התרווח בכורסה ונמנם. רעיון הטיול יחלוף כאילו לא היה.

תודה לאבנוע על ציוד הרכיבה. תודה לאסף רכבי על הסיוע הנחוץ בהבאת תרחיש האימים לסופו השקט

לתמונות נוספות מטיול האימים

הסיפור של יוחנן:

יש להקליק על התמונה לפתיחת הקובץ:

להורדת הקובץ לחץ כאן