עסק משפחתי

הדיבורים והחגיגות המרובות לרגל חקיקת הספורט המוטורי גרמו לי לבלבול רבתי. על מה בדיוק מדברים כל המתלהבים ברדיו? האם אין לנו ספורט מוטורי סדיר כבר שנים לא מעטות בדמות מירוצי הניווט בשטח? ואם כבר בספורט מוטורי ובמירוצי הניווט עסקינן, הרי שזו הזדמנות מצוינת לתהות על מצב הספורט עם ניר בן-ארי, מנכ''ל אוטו-קור, שהוא בעת ובעונה אחת פנים חדשות יחסית במירוצי הניווט וגם מוותיקי העוסקים בספורט המוטורי בישראל (ומהמוכשרים שבהם, אם תשאלו אותי) ועם אייל בן-ארי, הבן והנווט.

חדש בשטח

אחרי יותר מדי שנים בהן ניר נושא את התואר ''מוותיקי אשקלון'', הוא החל לחפש דרך לחזור ולהתחרות. האפשרות היחידה שהייתה זמינה לפני שנה (ובעצם גם כיום) היא מירוצי הניווט. גם באפיק זה ישנן מספר אפשרויות, מהן היה על ניר לבחור. משיקולי עלות ונוחות לוגיסטית נבחרה סופה ככלי הרכב, אשר הוכנה לתחרויות בקבוצת הג'יפים הסדרתיים.

ניר לא חיפש ארוכות אחרי נווט למירוצים. מבט קצר ברחבי הסלון המשפחתי לכד את אייל, הנושם אדי בנזין מגיל שנה לערך והוא מתחרה עטור מדליות בסצינת הקרטינג המקומית. בניגוד לניר רב הניסיון, לאייל לא היה כל ידע בניווט, אך הוא רכש את הידע במהירות מעוררת השתאות, וכיום אייל הוא נווט מעולה. אגב, המשך המבט ברחבי הסלון לכד את טל ולירון, חברי הצוות הטכני המלווה את אייל וניר בתחרויות.

סופה בחדרה

דווקא את מכונת המירוץ לקח הרבה זמן למצוא. ניר ואייל תרו את הארץ כדי למצוא סופה יד ראשונה מרופא שלא ראתה שטח. לאחר זמן מה מצאו את סופתם, עונדת צמיגי מיקי תומפסון, צבועה באופן שעדיף לכנותו ''צעקני'', כדי לשמור על יחסי עם משפחת בן-ארי. הסופה הזו נולדה ב-1993 וחוץ מלהחליף את החזית למשהו יפה יותר, לא עברו עליה יותר מדי שינויים מהולדתה. מאז שינתה הסופה כתובת לחניאל עבר עליה די הרבה, אך עדיין היא קרובה למדי למקור. כדי להתחיל את הפרויקט ברגל ימין נשלחה הסופה לביתה, מפעלי תעשיות רכב בנצרת, שם קיבלה צמת חשמל חדשה (בעיה ידועה בסופות מזדקנות) ולוח שעונים חדש.

אחרי הקוסמטיקה אפשר היה להתפנות לתכל'ס. קפיצי העלים פורקו, עורגלו והורכבו מחדש עם גומיות של ''כתום'', מנותני החסות, כדי להקשיח את הקפיצים ולבטל גמישות. לאחר מכן הותקן השיפור המהותי ביותר שעבר על הסופה – בולמי זעזועים בילשטיין 7100, המורכבים על התושבות המקוריות, כדי לעמוד בדרישות הקטגוריה.

ומה עם שיפורי מנוע, שואלים אבירי כוחות הסוס? חוץ ממסנן אוויר פתוח ואגזוז ספידרקס הכל מקורי, וזה מה שצריך במירוצי הניווט, שם מדברים כישורי הנווט ואיכות המתלים. עוד בסופה כלוב התהפכות, מושבי ''באקט'', מחשב ניווט של פוינטר, GPS מגלן, מחשב כף יד MIO לגיבוי, מערכת קשר פנים וברזנט חדש שסגר את הקבינה לכבוד החורף האחרון. וזהו בערך.

סופה בשדות

בכל מפגש עם מכונת מירוץ אני מעדיף להתחיל בצפיה באבא של המכונה מתפעל אותה באופן אליו הורגלה. ההתבוננות מהצד עוזרת לי להבין את התמונה הכוללת וגם מסייעת בתיאום הציפיות מהמכונה. במקרה הזה שמחתי שבעתיים, שכן אני תמיד נהנה לשבת ליד ניר בכל כלי רכב ולהתפעל מנהיגתו. הצמד הספציפי הזה מנגן היטב את כל היצירות ששדות השרון יודעים להציג. מכונת המירוץ חלפה כסופה בינות לפרדסים, מרחפת מעל בורות, מדלגת מעל חריצים ונעה קדימה במהירות, שאינה מוסגרת על ידי האדישות של הנהג, או המכונה.

כאשר הגה הסופה עובר לידי, אני מבין אותה קצת יותר לעומק. בכל שיחותי עם ניר התלוננתי על מנוע הסופה, המספק את מרכולתו יותר מדי גבוה בשעון הטורים. הבעיה אכן קיימת, אבל אם נוהגים כמו ניר, עם מחט הטורים קרובה לאדום כל הזמן סובלים פחות. ההגה אינו מרגש, גם הבלמים לא, אך הקשיחות הכללית של הסופה ובמיוחד הדרך בה הבילשטיינים בולמים את הזעזועים, הם מה שהופך את הסופה הזו למכונית מירוץ. לאחר זמן מה של נהיגה ובעידודו הפעיל של ניר אני מפסיק להתרגש מכל חריץ, או בור ופשוט שועט קדימה ללא הפרעות, סומך על הקשיחות הכללית ועל יכולת הספיגה.

כאשר הסופה נקלטה בחיקה החם של משפחת בן-ארי היא שמשה למספר טיולים משפחתיים, אך במצבה כיום לא הייתי ממליץ על כך. חוץ מהגלגלים החילופיים התופסים את מקום הספסל האחורי, אין זו מרכבה שתאכלס משפחה בנוחות - היא פשוט קשה מדי, בוודאי בעת נסיעה בקצב שישמור על קרבי הנוסעים במצב תקין. אבל כאשר מפסיקים להתחשב ומתחילים לנוע מהר, צריך למצוא חריץ עמוק במיוחד, או תלולית גבוהה במיוחד כדי לגרד את מגבלות המתלים. אגב, שם בדיוק – על המגבלות של כל החבילה – נמצא ניר כל הזמן.

זמן איכות

כפי שהורגלתי בכל פעם בחיי שביליתי עם ניר, גם הפעם הפקתי יותר הנאה מלשבת במושב הלא נכון של המכונית, זה מימין. בכל כלי רכב תענוג גדול לשבת ליד הנהג המופלא הזה, בוודאי במכונת המירוצים הפרטית שלו, כאשר איננו מוגבלים על ידי הרצון לשמור על רכוש השייך לאחר. למדתי הרבה במפגש הזה גם מאייל, על הכנת כלי רכב למירוצים, על ניווט מדויק ועל יחסי הורים-בנים.

מעבר ללקחים הפרטיים שהפקתי (שכולי תקווה שיסייעו לי בעוד עשור, או שניים עם צאצאי), הרי שאפשר ללמוד מן הצמד החביב כי אין צורך להשתולל עם תקציב בלתי מוגבל כאשר רוצים להתחרת ברצינות במירוצי הניווט. יש להשקיע בתבונה, לבחור ברכיבים איכותיים היכן שצריך, ללכת על פשטות בכל השאר ובעיקר להנות מכל רגע – הרי זו המטרה של כל העניין, לא?