אופנוע ב.מ.וו R1200GS - פחות שווה יותר BMW

דקות ספורות על גבי R1200GS הספיקו לחושיו המחודדים של עבדכם הנאמן כדי לאתר בעיה באופנוע המבחן. הכל התחיל כמו שצריך דווקא, עת זאב מחברת ''קמור'' מסר לי את האופנוע במקצועיות ראויה לציון, עם הסבר שאפשר לי לרוץ ולהגיש תזה באוניברסיטת מינכן על הדגם הזה. אבל כמה דקות מאוחר יותר שמתי לב שחסר כאן משהו. אין זה חיזיון נפרץ לקבל כלי רכב מיבואן באופן לא מספק והפעם הייתי בטוח שזהו המצב. עוד העברת הילוך, או שתיים וכבר הייתי בטוח באבחנתי: מישהו שכח להתקין בבימר הזה את המתקן שמשמיע ''קלאנק'' אימתני בכל פעם שמשלבים הילוך.

פילוני התכווץ

אופנועי ב.מ.וו הם משהו מהסוג של ''או שאוהבים, או שלא''. אז אני מאלה שאוהבים, אבל גם אצל בימריסט מושבע שכמותי יש בקיעים באהבה. אחד מהם היה ועודנו פילפילון השטח של החברה, אשר בגרסתו הקודמת נקרא R1150GS. שנים פנטזתי על האופנוע הזה, עד שרכבתי עליו וגיליתי שכרגיל המציאות הרבה פחות זוהרת מהפנטזיה. זה קרה לי גם עם כלי רכב אחרים (לנד קרוזר 73, למשל), אבל זו הייתה אכזבה רבתי. הנפיל פשוט התנהג כמו סחבה בלויה וצלצל כמו צריח כנסיה ביום חג. לאחר המפגש המביש לא טרחתי מעולם לברר האם הבעיה הייתה אצלי, או אצלו ופשוט נפרדנו, לא כידידים. אותו מפגש אומלל מנע ממני מלהתרגש עד עמקי נשמתי, כאשר הוצג היורש. גם כאשר שמעתי ביקורות נלהבות על R1200GS, העדפתי לא להיתקל בו, אולי כדי להימנע משברו של החלום. כאשר התגברו קולות התרועה (וכאשר עיסוקי המקצועי חייב אותנו להיפגש) החלטתי לתת צ'אנס לפילפילון. עטיתי את מיטב מחלצות השטח שלי וישבתי לקבל את ההסבר המלומד של זאב.

אנו, אנשי התשקורת העויינת, אוהבים להגזים ולהוציא דברים מהקשרם ומידתם, אך הפעם לא אתפס בהפרזה מעבר לטעם הטוב, אם אומר שלדעתי הדבר היחיד המקשר בין ה-1200 לקודמו הוא סמל הפרופלור כחול-לבן על מיכל הדלק. אם ממש תלחצו אותי לפינה, אודה שבטח ישנם עוד כמה חלקים משותפים (למשל הסמל על הזנב, או זה המוטבע על יציקות המנוע). הדגם הזה חדש לחלוטין ומפגין זאת בכל שורה מדף הנתונים: 30 קילו אבדו בדרך מהדגם הקודם ובדרך נוספו 15 סוסים ושני קג''מים (מה שרושם בטבלאות 199 ק''ג, 100 סוסים ו-11.7 קג''מ, לטובת אלה שסופרים). עדיין בתחום המספרים, נזכיר כי תג המחיר מתחיל מ-160,000 שקלים, ומי שנבהל מוזמן לגלוש לכתבה אחרת.

שליחות עירונית

אין צורך בהכשרה רבת שנים של עורך תוכן מוטורי כדי לזהות את ההבדלים בין הדור הנוכחי של משפחת GS לקודמו. גם אין צורך להיות בימריסט מושבע כדי לאהוב את האופנוע הזה. הקסם פשוט משפריץ בכל סיבוב של המצערת. כבר בתנועה מאוד איטית בעיר מזהים את תוצאות הדיאטה, ובכל סיבוב מצערת מודים עמוקות למהנדסי מחלקת המנועים שם במינכן. יש כאן מנוע למטה, והוא אוהב להפגין את יכולתו, את המומנט הרב ממהירויות אפס ועד חדוות גז קרוב לקו האדום. וזה המקום לשוב ולהזכיר את תיבת ההילוכים, זו בלי הקלאנק, שעושה עבודתה בשקט ונועם שלא היו מוכרים עד כה בתוצרת הבווארית. על הכביש המהיר לא מבחינים בכל התכונות שעושות את הבימר הזה לכלי עירוני מופלא, אלא רק במנוע החביב, במתלים שמגהצים היטב, בבלמים האלקטרו-הידראוליים רבי העצמה ובמיגון הרוח הטוב, המבודד את הרוכב היטב מפגעי הרוח במהירויות גבוהות. בכבישים מפותלים נהנים מכל אלה יחדיו וממשיכים להיזכר בדיאטה. בכביש מפותל ביותר, עם אספלט חלקלק, אפשר להשליך את הנפיל הזה מפניה אחת לאחרת, בלא שמץ חשש, בזכות המשקל הקל, מרכז הכובד הנמוך והידידותיות בה מנפק המנוע את סחורתו. אם קצת מגזימים, אזי הצמיג האחורי פוסע הצידה באופן מהנה, ובכיוון השני שומרת מערכת ABS על הרוכב באופן ידידותי ומשרה ביטחון.

אם ננסה לשכוח לרגע את הבמה עליה מופיע הבימר הזה היום (אתר השטח, להזכירכם), הרי אלה בדיוק התנאים בהם אמור הבימר הזה להצטיין. נכון, בשמו מופיעה גם המילה ''שטח'' (האותיות GS מסמלות שטח וכביש בגרמנית), אך הוא יכול לבלות את כל חייו מבלי להיתקל בגרגר אבק מקרוב ולא תשמעו טרוניות חזקות מדי. לאור מסכת השיפורים והידידותיות המתפרצת מהדגם הנוכחי, הוא יוכל לשרת נאמנה ככלי עירוני, אשר לעתים נרתם לציוד תיור ארוך טווח ויוצא לתור את כבישי הארץ, או העולם – ההנאה מובטחת. כאשר אחזתי בכידון הבימר באחד מכבישי הרכיבה החביבים עלי בהרי ירושלים נזכרתי בקטעי הרכיבה המשובחים שחוויתי כאן בעבר. יש לו לבימר כל מה שצריך כדי להעניק חוויה שכזו; מנוע חזק, אך ידידותי, מתלים איתנים ונעימים, מושב ששומר על העכוז מפני חריכה וכידון רחב המאפשר להשליך את שלוש מאות הקילו של סוס ורוכבו מפניה לפניה. יש להסתכל רחוק קדימה, להשכיב עד האוזן, להשפריץ אדרנלין מהאוזן השניה, גז קצר, ברקס ומייד האוזניים מחליפות תפקידים.

בימר בשטח

אז איך הוא בשטח? טוב, אם חייבים... את הדגם הקודם ממש לא נהניתי לקחת לשטח לצורך צילומים, שלא לדבר על איזושהי תועלת אישית, אך הפעם לא ממש התלוננתי. אקדים ואציין כי הצמיגים עימם הגיע אופנוע המבחן, שנטו הרבה יותר לכיוון הכביש, מאשר לשטח ותג המחיר שהוצמד לאופנוע שאינו שייך לי, מנעו ממני כניסה לעומק שטח עויין. תנאים אלה, אגב, הם בדיוק תנאי השטח אליהם כיוונו הבווארים את המכונה הזו, למרות ששמעתי כבר על אנשים הלוקחים אפילו את הנפילים מהדור הקודם לתנאים קשים, עד לקיפצוצי מוטוקרוס של ממש. על זאת אוכל לומר רק שאני מכבד כל אדם, אמונה, סטייה, או שריטה במוח. גם לאחר שהשיל מידה ניכרת ממשקלו, GS עדיין אינו אופנוע טריאל, אך הידידותיות שלו מאפשרת לשוטט אפילו ביערות צפופים ללא חשש, וזאת תחת התנאים המחמירים בהם נערך המבחן. קל לשער שאופנוע בבעלות פרטית יוכל להגיע עמוק יותר אל מעבה היער, בזכות פמיליאריות של הרוכב ובעיקר מידת רצונו לסכן את רכושו הפרטי. גם בתנאים אלה הפקתי הנאה מרובה משיטוט אטי ומדוד בין עצים, נהנה מהיציבות של הבוקסר הגדול ומהאופן הרגוע בו המנוע מתקשר עם הרוכב. ברור שמאה קילוגרמים נוספים בתוכנית ההרזיה היו מסייעים, אך גם כך לא התלוננתי, או תהיתי יתר על המידה מדוע זה מגיע לי. מעבר למשקל הסופר-דופר-סומו לתנאים האלה, יחס ההעברה של ההילוך הראשון מהיר מדי לזחילה של ממש ומגן הגחון הנמוך עשוי ללחך סלעים מזדמנים.

כאשר מפנים את הכידון הרחב לעבר שבילים פתוחים יותר ממעבה היער, גם החיוך מתחיל להיפתח. באמת שהבימר השתדל ביער, אבל מדובר באצן למרחקים ארוכים ולא בחרגול סלעים, להזכירכם. רגע לפני שאני פותח מצערת ומשחרר את הסוסים מהאורווה, אני נזכר לעצור ולכבות מנוע כדי לנתק ABS, לוחץ על מתג המתנע, משלב לראשון ונעמד על הרגליות. כך אפשר כבר להישאר כל היום, בלי לשחרר שמץ של תלונה מהפה (גם אם אתם פולנייים כרונים, כמוני). כאשר נותנים לבימרשטח את הכבוד (או לחילופין, את השביל) המגיע לו, הוא מפגין את מיטב יכולתו. המנוע מושך קדימה בעצמה שאין שני לה בשטח, עם הרבה בשר בתגובה והרבה רצון להענות לפקודות יד ימין – כאילו עדר שלם של משרתים ליליפוטיים נמצא שם בין אזני הפיל, מוכן למלא כל תאווה של השליט, שזה להזכירכם, הרוכב. המתלים מגהצים כל באמפ ממוצע שיכול להופיע בשבילי קק''ל, וגם גדולים מהם נספגים בשקט וברכות. כאשר רוצים להעלים את האנרגיה הקינטית העצומה, מערכת הבלימה האלקטרו-הידראולית מספקת עצמה רבה, אך ללא רגש כמעט – גם לזה, כמו למוזרויות בימריות אחרות, אפשר להתרגל.

ביקור בצד השני של העולם

יום שלם של רכיבה העברתי באוכף האופנוע הכי גדול שאפשר להכניס לשטח ולחזור כדי לספר לחבר'ה לפני שירד לי האסימון. לא הייתה זו הפגישה הראשונית שייצרה חיבה מיידית, גם לא הרכיבה בציר הררי מפותל, וגם לא רכיבת השטח. אחרי כל זה העמסתי את ציוד הרכיבה לתא המטען של המרצדס שליוותה אותי, חזרתי לביגוד רכיבה מתון וכה שמחתי לסובב שוב את המצערת ברכיבה הארוכה הביתה. וכאן הבנתי את האופנוע הזה. R1200GS הוא כלי תחבורה רב-גוני על אמת. כזה שתהנו באותה מידה לנוע איתו בסמטאות הכרך, בכביש המהיר, בשבילים פתוחים בנגב, או בכבישים המתפתלים של האלפים האיטלקיים. וכאשר כל האפשרויות האלה ארוזות בחבילה איכותית כמו שב.מ.וו יודעת לייצר, לא יכולות לצמוח תלונות על היצור החביב כל כך. ב.מ.וו סוף סוף הצליחו לייצר את הכלבויניק המושלם וככזה הוא מצדיק את תג המחיר המוצמד אליו.