מרצדס ML - מי לוקח חצי מיליון לשטח?

בזיכרון ילדות די מעומעם מופיע אצלי סרט ישראלי די שכוח שנקרא ''חמש מאות אלף שחור'', אותו ראיתי פעם בהצגת טרום בכורה באולפני ''גבע''. אין לי שמץ של מושג מה התרחש שם, או על מה היה הסיפור, אך סצינה אחת נותרה חרותה בזכרוני. אחד מכוכבי הסיפור בוודאי ברח ממישהו, או משהו ודרכו הובילה אותו ואת הסיטרואן דה שבו בה נהג לעבר גרם מדרגות ארוך. בלית ברירה ירד הצמד את גרם המדרגות, כאשר בתהליך נושרים חלקי מרכב מהדה שבו, עד שזו נותרת ערומה למדי בתחתית גרם המדרגות.

מה לעזאזל הקשר בין רכב השטח המעודכן של מרצדס, לבין אחד מהסרטים הפחות מעוטרים של תעשיית הקולנוע הישראלית? או במלים אחרות, מהיכן לעזאזל הבאתי את האסוציאציה התלושה הזו? ובכן, אתם יושבים? אז ככה: בכל מטר בו נהגתי במרצדס ML בשטח ישראלי, לא יכולתי להוציא את תג המחיר – יותר מחצי מיליון שקל – מראשי. חוצמזה, אם יהודה ברקן, או זאב רווח, או אנ'לא יודע מי מהסרט היה יורד את גרם המדרגות עם מרצדס ML, אזי הוא היה מגיע בחתיכה אחת למטה. בסדר?

סטיב אוסטין

מרצדס הציגה את רכב השטח המיופייף שלה לפני שנה. הדגם הנוכחי החליף את הדור הראשון, שזכה לקיתונות של ביקורת על איכות ייצור ירודה ובכלל הפך מיושן בעידן בו הוא נאלץ להתחרות עם פולקסווגן טוארג וב.מ.וו X5 הצעירים ממנו. מרצדס שקדה היטב על פיתוח הדור החדש של ה-ML ויצרה אותו מחדש, ממש כמו האיש הביוני - טוב יותר (עם בקרת איכות משופרת), חזק יותר (עם שורת מנועים חדשים) ומהיר יותר (עם התנהגות כביש בסגנון עדות רכבי הכבישטח היוקרתיים). כמו במקרה של סטיב אוסטין, גם כאן ראוי להוסיף יפה יותר, עם שמירה על הפרופורציות ועל מספר קווים בסיסיים, אך העגלגלות הרופסת הוחלפה בקווים חדים וכוחניים שיוצרים מראה עדכני ויפה ביותר.

הדבר המשמעותי ביותר שעשתה מרצדס כדי להנעים את חייו של ה-ML באולמות התצוגה ובמאזני החברה היה להפוך אותו למכונית כביש מעולה, על ידי ויתור על השלדה וכיול מתלים טוב. ומה עם יכולת השטח, ישאלו בוודאי גולשינו המסוקסים. כאן אנו מגיעים לשאלה שבכותרת הכתבה. מי בכלל לוקח את המכוניות הללו לשטח? טוב, אז בניגוד לטוארג שיודע לעשות הכל טוב, בכביש ובשטח, מרצדס לקחה את כל אבזור השטח, כמו הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל ומתלי אוויר המשנים את גובה הגחון והכניסה אותם לרשימת התוספות. צעד חכם זה מנע ממרבית הלקוחות, שאינם מתעניינים כלל ביכולת השטח של סמל הסטטוס שלהם, מלשלם על חומרה מיותרת. ומי שרוצה הילוך כוח ושאר תופינים משלם ומקבל כלי רכב בעל יכולת מרשימה גם בשטח.

כאשר אני מדבר על יכולת מרשימה נזכיר בקצרה כי ל-ML שבחנו הילוך כוח מולטי נמוך ביחס של 1:2.97 ומתלי אוויר המביאים את הגחון עד לגובה של 29 ס''מ מעל הקרקע. עוד יש שם נעילת דיפרנציאל מרכזי ואחורי (בנוסף לבקרת משיכה סטנדרטית), שלל מערכות אלקטרוניות שיסייעו לחמור גרם לנהוג בכל שטח, מספר מגיני גחון סמליים למדי וצמיגי AT שישפרו את סיכויי השרידות שלכם בשטח. ואם אנחנו בעסקי חומרה הרי שיש כאן מנוע טורבו-דיזל מסילה-משותפת בנפח 3 ליטר שיודע לייצר 224 סוסים ב-3,800 סל''ד ו-52 קג''מ ב-1,400 סל''ד.

כל הסוסים הללו יורדים אל הקרקע דרך פנינה טכנולוגית הנקראת 7-Gtronic, שהיא תיבת הילוכים אוטומטית, עם - ניחשתם נכון - שבעה יחסי העברה, העוברים באופן כה חלק ועדין, עד שמתישהו מפסיקים לשים לב שיש שם הילוכים בכלל. מה ששמים אליו לב, כפי שציינתי, הוא תג המחיר: טיפה'לה פחות מחצי מיליון על גרסת הבסיס (אם אפשר לקרוא לזה כך) ומשהו כמו 10 אחוז יותר מחצי מיליון על רכב המבחן מדגם 320 CDI, בו הותקנה חבילת השטח ועוד כמה גודי'ז.

ז'אן פול בלמונדו

השקת ה-ML אשתקד נערכה בפרובאנס ומה שאני זוכר משם הם בעיקר כבישים פרובנסלים מסולסלים, בהם השחזתי פניות יחד עם חבורת אופנוענים מוטרפי בנזין. הם הזיעו בחליפות העור שלהם, בעוד אני התרווחתי במושבי העור של גרסת העל דאז, ML500 (מאז נולדה עוד גרסת AMG עתירת סוסים), שמעתי מוזיקה קלאסית ובלי אגל זיעה מיותר שמרתי על קצב מהיר להחריד. כן, עד כדי כך טוב ה-ML על כביש.

בדרך לאתרי המבחן המובחרים שלנו בשטח ישראלי, נסעתי במה שהכי קרוב כאן לפרובאנס, בין כרמים וקצת בהרים. גם על אספלט ישראלי ה-ML מצליח להצטיין, ואין להקל ראש בעובדה זו, שכן שברי האספלט המקומי מצליחים לרוב להוציא משלוות רוחן את המכוילות שבמערכות המתלים. אסכם בקצרה את פרק הכביש בכך שבמרצדס נטשו את הרכרוכיות האמריקנית של הדור הקודם, והחליפוה בכיול שמצליח להיות בו זמנית נוח במידה וגם שומר על המרכב גדול המידות מפני טלטלות מעוררות בחילה. התוצאה היא מכונית שיודעת גם לשכך את מהמורות העיר וגם להשחיז פניות הרריות. עוזר במלאכה בורר מצבי השיכוך שמעביר את מערכת המתלים מנוחות לספורט באופן מורגש ויעיל.

אתנחתא קומית

רגע לפני שאנחנו מורידים יותר מחצי מיליון אל השטח, אשמח לשתף אתכם הגולשים בסד בתוכו פועל כתב רכב עברי, המבקש לקחת כלי רכב שאינו שלו ולעשות את המעשה הבלתי אחראי ורב הסיכון – לרדת אל השטח. אז ככה: סלעים עלולים לפגוע בפלסטיקה הרגישה העוטפת את ''רכבי השטח'' בני זמננו, בוץ נדחף לתוך כל מיני מכלולים נסתרים, כמוהו גם חול, אבנים עלולות לפגוע במרכב ובכלל מלוכלך בשטח. זהו? מה פתאום! צמחיה היא האויב המר ביותר של רכב הדגמה של יבואן. ענפים זדוניים עלולים לשרוט את קליפתו העדינה של הרכב היקר. אגב, אין אני מלין על בכיינות יתר של יבואני הרכב – אחרי שתבינו מה מעוללים להם לעתים עמיתי ושאר נהגי הניסוי של מדינת ישראל, גם אתם תנהגו כמותם.

לארה קרופט

אז איך בכל זאת ירדנו לשטח עם יותר מחצי המיליון? בדיוק כמו קיפודים המממשים את אהבתם, לאט ובזהירות. אין חדשנות מיוחדת ברכב השטח הזה – כמו אחרים לפניו גם זה מציע את הקונספט של מולטי רובוטריק, היודע לעשות הכל טוב, בכביש ובשטח, והוא עושה זאת עם המון טכנולוגיה. אזכיר בקצרה כי ל-ML מרכב אחוד, עם ארבעה מתלים נפרדים, המחוברים לכריות אוויר היודעות לשנות את מרווח הגחון המונמך באוטבאן הגרמני ועד 29 ס''מ במעלה זיק. יש כאן דיפרנציאל מרכזי ואחורי ננעלים בהסטת מתג ועוד מערכת בקרת משיכה, שלמעשה נועלת גם את הדיפרנציאל הקדמי. זוויות המרכב אינן מרשימות במיוחד, אך הגחון חלק למדי, לא שהייתי מנסה להחליק אותו על איזה סלע.

מפרט, אם כן, יש. השאלה היא כיצד מיושם המפרט הזה. ובכן, טוב ולא כל כך טוב. טוב הוא הציון על הדרך בה כריות האוויר ובולמי הזעזועים סופגים מהמורות בכל מהירות בהצטיינות מרובה. לא כל כך טוב הוא הציון על מהלך מתלה ועל הפעולה האיטית והלא יעילה של מתלי האוויר, אשר דורשים המון זמן כדי לשנות את גובה הגחון. עוד בתחום הלא טוב, אך בציון נמוך הרבה יותר, נמצא את הנוחות הלקויה ביותר המתקבלת כאשר בוחרים את המצב הגבוה של מערכת המתלים, או אז מקפץ ה-ML כאילו בין הגלגלים למרכב מחברת חתיכת ברזל בריאה.

זה הולך כך, פחות או יותר: בנהיגה בשבילים פתוחים המרצדס מגהץ הכל ונותן לנהג להרגיש כאילו הוא מככב בסצינת מרדף מתוך ''רונין'', לפחות. המנוע והגיר, כבר אמרנו, הם תענוג של ממש. המתלים מרסנים היטב את תנודות המרכב וסופגים בדומיה מהמורות עד גודל בינוני. צריך להיות חוליגן של ממש כדי להביא את המתלים לקצה מהלכם בנהיגת שבילים, אפילו בקצב מאוד לא משפחתי ואפשר רוב הזמן להנות ללא חשש לשלמות אבריו הפנימיים של כלי הרכב היקר. הבעיה מתחילה כאשר השביל מקבל גבנון במרכז וקוליס מעמיקים בצדדים. אז מתחילים לחשוש לגורל הגחון ומבקשים להגביהו. היות ולמתלי האוויר אין מיכל האוגר לחץ אוויר, לוקח למדחס זמן רב מדי להגביה את הגחון. החלק השני של הבעיה הוא שמצב גבוה נפגמת נוחות הנסיעה. במצב הגבוה ביותר של המתלים הנוחות אינה ראויה למאכל אדם.

זמן התגובה של המתלים מטריד גם בנהיגה בשטח טכני. בעיית הנוחות מכריחה את הנהג לבחור במצבים נמוכים וכאשר מגיעים למכשול מחכים זמן רב מדי כדי שהמערכת תואיל להגביה את כלי הרכב. הנחמה היא שחוץ מליקוי זה היכולת בשטח טכני גבוהה ביותר. מהלך המתלים אינו ארוך והשלדה קשיחה, אך את עבודת התנועה עושות נעילות הדיפרנציאלים – מכאנית ואלקטרונית – ומעבירות את המרצדס הרכרוכי למראה במקומות בהם יתקשו לעבור המסוקסים שבג'יפים. הילוך הכוח הנמוך מאוד ושלל המערכות האלקטרוניות גם הם תורמים רבות. פרט לבקרת הירידה במורד המוכרת, למרצדס פטנט נחמד הממשיך להחזיק את הבלם כאשר עומדים בשיפוע ומונע התדרדרות במעבר הרגל מהבלם לדוושת התאוצה.

שאלת חצי המיליון

בתום שעות ארוכות וציפורניים כסוסות החזרנו את ML לאולם התצוגה, כשהוא חף מכל שריטה, נקי מכל פגע, אך מאובק ומבוצבץ כאילו היה הנקלה שבדיפנדרים. העברנו במחיצת מחצית המיליון הזו יום מענג ורב השראה, אך לא הצלחנו במהלך היום להניח ולו לרגע להרגשה המעיקה שיש בידינו מרכבה יקרה ועדינה מכדי להעבירה בתלאות (המאוד עדינות) שחיכו בדרכנו. עוד הציקה לנו ההרגשה שכלי הרכב הזה לא ממש שייך למשעולים המאובקים, או לפסגות המבולדרות.

ובאמת, מרצדס ML אינו רכב שטח של ממש. היכולת קיימת, אבל עומדים בדרכה יותר מדי מכשולים – פיזיים ופסיכולוגיים – אשר ימנעו מכלי הרכב הזה להגיע לשטח אמיתי. לכן, אם אפשר לנסח איזו המלצה צרכנית ממבחן זה, אפשר לסכמה בכך שרכב הכבישטח של מרצדס הוא מכונה לתפארת, אך דווקא מאיתנו, אנשי השטח, לא תקבלו המלצה לרכשה בתוספת חבילת השטח. עשו לעצמכם טובה ואם הממון בידכם רכשו את ML ללא חבילה זו ואת הממון הנותר השקיעו ברכב שטח בסיסי. באופן זה תהנו ממכונית כביש מופלאה וגם מצעצוע עימו תרדו לשטח ללא חשש.