מיצובישי יוצאת לצוד

למיצובישי יש היסטוריה של כלי רכב המקדימים את זמנם ומכניסים את המתחרים למגננה. מגנום, הדור הקודם של הטנדר L200 מבית מיצובישי הגיע לישראל ב-1998 והציע סטנדרטים אחרים של פאר, הדר ונוחות, בשוק רכבי עבודה גסים וקשוחים. השוק, בסיוע תקנות המס, קיבל את המגנום בהתלהבות רבתי והוא כיכב בראש המצעדים, עד שהפך מבוקש גם בקרב שכנינו מהרשות הפלסטינאית, מה שהפכו לפחות מקובל בקרב חברות הביטוח. כמעט עשור מאוחר יותר ולישראל מגיע מחליף המגנום, עדיין L200 בעולם הרחב, האנטר (Hunter – צייד) אצלנו. ובכן, אם מגנום נחשב לפני עשור לשיא הפאר בקטגוריה, הרי שליד האנטר הוא נראה כמו סחבה בלויה – עד כדי כך הקפיצה קדימה בתנאי החיים של שוכני טנדרים בני זמננו. עליונות הצייד של מיצובישי בולטת גם בשוק מתקדם, עם מתחרים מאובזרים ומעוצבים כמו ניסאן נווארה (למרות שזה קיים בישראל רק ברמת השמועה), או טויוטה ויגו. עליונות הניכרת מכל כיוון – עיצוב חיצוני מעוגל ורך, תא נוסעים שיכול להתחרות עם משפחתיות מפוארות, ומערכות בטיחות אקטיבית שקשה למצוא גם בג'יפים מצויצים.

אז מה יש בו, בהאנטר?

העיצוב החיצוני הוא עניין של טעם (וכאן לדעתי נווארה מנצח), אך ניכרת השתדלות אמיתית ודמיון לפג'רו איוו, שליט הדקאר. על מה שמתחולל בפנים כבר אין ויכוחים, וברור שאפילו הרף הגבוה שהניח נווארה בתחום, הוגבה בשיעור ניכר. אפילו בגרסת הבסיס דלת האבזור מקבלים עיצוב נאה וחומרים משובחים, ואילו בכל הגרסאות האוטומטיות מקבלים מסך תצוגה, מחשב דרך, חלון אחורי הנפתח אל משטח ההטענה ועוד גודי'ז. המשך רשימת האבזור מגלה את החידוש האמיתי של האנטר, לראשונה בטנדר בישראל מוצעת מערכת הנעה כפולה לנסיעה בכביש (אם נשכח לרגע את הכמויות הזעומות של לנדרובר דיפנדר בתצורת טנדר) וגם מערכת בקרת יציבות. מיצובישי התקינה כאן את מערכת ''סופר-סלקט'' המוכרת משני הדורות המוכרים של פג'רו ומערכת בקרת יציבות ומשיכה שגם היא מוכרת מהפג'רו הנוכחי. בעידן הנוכחי בו טנדרים הם כלי רכב משפחתיים ולהם מנועים חזקים ומודרניים, הרי ששתי המערכות הנ''ל מציבות את האנטר גבוה מעל מתחריו בנושא בטיחות אקטיבית.

סוסים ושקלים

שאר חלקי מערכת ההנעה רושמים יתרון על רוב הקטגוריה, אך לא על הנווארה. להאנטר מנוע דיזל מסילה משותפת בנפח 2.5 ליטר, המפיק 136 כוחות סוס ו-32 קג''מ, המשודך לתיבה ידנית (כפי שיגלו הבודדים שירצו כזו), או אוטומטית בעלת ארבעה יחסי העברה. כאמור, נתונים אלה טובים משל ויגו (חלש וידני) ודי-מקס (חלש ובעל טכנולוגיה נחותה – הזרקה ישירה), אך לא יכולים להגיע אל הרף הגבוה שהציב נווארה, לו 175 סוסים ותיבה אוטומטית בעלת 5 יחסי העברה. תחום בו האנטר מתמודד היטב הוא המחיר. בתחתית ההיצע נמצא את התיבה הידנית, אשר ב-185,900 נמצאת 100 שקלים נמוך מטויוטה ויגו. עבור הגרסה האוטומטית תצטרכו לגרד כמעט 200,000 שקלים, שהם 4,000 פחות מדי-מקס (וכוללים נעילת דיפרנציאל מאחור). קצת יותר למעלה נמצא גרסה אוטומטית, מאובזרת בנדיבות, עם בקרת יציבות ומשיכה הנמצאת באזור 210,000 שקלים, כאשר בפסגת ההיצע מתווספים גג שמש וריפודי עור ומביאים את תג המחיר ל-224,000 שקלים, כלומר 3,000 פחות מנווארה מקביל.