יומן המסע של יוחנן רזניק ממסע אופנועי השטח לירדן

הפעם יצאנו לטיול אשר לפני חצי שנה לא אושר ע''י השלטונות הירדניים

מכוון שעופר אוגש (מאתר 4X4) קיבל אישור סוחף עד סוף השנה, הוחלט לנצלו ולצאת בכל הרכב שיתאסף. מההרכב הקודם הגענו שלושה:גפני KTM ,דרור DR650 ,ואני יוחנן DRZ400 , נוספו לנו מקסים DRZ400 מכפר יחזקאל וויקו אסולין DRZ400 מירושלים וכמובן אוגש על DRZ400 . גפני שרוכב על כתום ישן החליט לבדוק את הכתום יומיים לפני הטיול ולתפוס מנוע, ביום שנותר היה צריך למצוא חלקים, לעשות אוברול ולבדוק את התוצאה, עד שעה 22:00 עדיין לא היה ברור אם יגיע. בשעה 8 בבוקר יום חמישי אני ודרור במעבר הגבול פורקים את הציוד, מקסים מגיע עם יונדאי גטס גוררת עגלה ועליה האופנוע, מקסים ירד יום קודם וישן כמו בן אדם באילת. אני משאיר את המגנום בעיר ליד בית ידידים וחוזר עם האופנוע למסוף. השלישיה :עופר ויקו וגפני מגיעים רק ב 9 עם קינג גורר עגלה ושלושה אופנועים.

מתחילים את תהליך המעבר, המסוף כמעט ריק אבל הכל מאורגן כמו תחנות

אשנב החלפת כספים לא מומלץ אלא אם כן לא השגתם כסף ירדני בעירכם,(מוכרים בחצי שקל מעל היציג וקונים ממך בשקל פחות), עוברים לצד הירדני, התיקים עוברים שיקוף ואין שאלות, אין בדיקה גופנית(אפשר להעביר נשק חופשי-לא ממולץ) הולכים לעשות ביטוח לאופנוע (הפקיד ישן על מיטה במשרד), הולכים למכס לשלם אגרת מעבר לאופנוע, שתי פקידות ירדניות נחמדות ממלאות טפסים, הפקיד שאיתם בחדר לוקה בזיכרונו ומבקש כסף פעמיים (וזה לא מקרי) ,מקבלים מספר רישוי ירדני ומורידים את שלנו,(מומלץ לאבטח את המספר הירדני-20 דינר) 40 ק''מ מהמסוף נשרו 3 מספרים (אחד אבד). כל זמן התהליך סמי המדריך הירדני איתנו מקדם תהליכים. ניידת משטרת התיירות כבר ממתינה לנו אבל אצל גפני גלגל אחורי שטוח (הוונטיל נתלש בקשירה לעגלה), מחליטים לפרק במקום, לעיני שוטרי המסוף אנו מפרקים גלגל וצמיג ונלחמים בנועלי צמיג, מחליפים פנימית ולא מתביישים לבקש להתחבר לשקע מצית בניידת עם הקומפרסור.

השעה 12 ואנו יוצאים מהמסוף, מניחים את התרמילים הגדולים על טנדר הליווי ויוצאים לדרך

ניידת משטרה מקדימה 6 אופנועים במרכז וטנדר הליווי מאחור, עוברים בשוליים של עקבה, בתים פשוטים, אין גינות ועצים, אנו פונים מזרחה לכביש עמאן ועוברים באזור התעשייה של עקבה, חלק מהמבנים מודרני, על הכבישים תנועה דלילה, לרוב משאיות סמי-טריילר ענקיות, כעבור 40 ק''מ נכנסים לתחנת דלק לתדלוק לפני ירידה לשטח, מחיר ליטר 0.6 דינר (דינר=6.3 ₪). כעבור זמן קצר אנו נפרדים משוטרי הליווי ויורדים לכוון ואדי א-רם, ג'יפ צבאי אחר מחליט להיצמד אלינו בדיוק כאשר גפני מרגיש שאופנוע לא יציב, מחשבה ראשונה שאום הגלגל לא הודקה כראוי מגלה שהבעיה חריפה יותר, מחליטים לפרק את הגלגל על הכביש לפני הירידה לחול, החיילים נשארים לידנו (למזלנו) למרות שעופר רצה שיעזבו אותנו כבר. ויקו שהוא בעל מוסך וגם בעסקי מרוצי ראלי, בקיצור בעל ידי זהב מצליח באמצעים הדלים לשלוף את המסבים השבורים כדי שגפני יראה את המספר שלהם וכאן מתחיל תהליך לוגיסטי הזוי שיכול לקרות רק בירדן, מכוון שראינו איך נראים המוסכים בדרך (מוסך ''פטיש'') והם מטפלים במשאיות וטנדרים, מצלצל גפני למוסך באילת לברר אם יש את המסבים האלו ואז מבקש שישלחו עם מונית למסוף הגבול, השוטר שבטנדר הליווי מתקשר לשוטרים בצד הירדני שיקבלו את החבילה, אתם חושבים שזה פשוט? אז לא, נהג המונית יכול לתת את החבילה לאנשי האבטחה בכניסה למסוף אבל איך היא תגיע לשוטרים הירדנים בצד השני? אז קשרים עם אנשים בצד שלנו ורצון לא רגיל בצד הירדני אפשרו את מעבר החבילה למונית ירדנית שהביאה את החבילה לגפני, בזמן הזה בקשנו מהחיילים לידנו שישמרו על האופנוע והם החליטו לקחתו לתחנת משטרה הקרובה, העמסנו את האופנוע המפורק וגפני עלה לרכב עם דרור, רכבנו מעט לשטח עד למצוק מאבן חול אדומה למרגלותיו פרסו לנו ארוחת צהריים, אחרי האכילה אנו סוף סוף נכנסים לחולות, גפני נשאר עם טנדר הליווי לחבור עם האופנוע והחלקים.

אנו מתרוצצים בדיונות, המרחבים עצומים, החול כמעט ללא קוליסים

מדי פעם עומד הר סלע מעוגל באמצע משטח החול, למרות הורדת לחץ האויר בגלגלים צריך להיות דרוכים, מדי פעם יש אבנים גדולות וגם הדיונות נגמרות לפעמים בצורה חדה (סכין) ואז אפשר לרחף במפתיע , לעומת הדיונות באשדוד או בניצנה המשטחים פה ענקיים, אין כבישים או מתקנים הנדסיים ואין כמעט עקבות של טרקטורונים או ג'יפים, פשוט בוחרים כוון נותנים גז משקל אחורה והאופנוע טס במהירות כביש, מקסים שלא הכרנו מקודם מתגלה כחולה חולות, הבחור טס עושה פניות תוך כדי העלאת מניפת חול יפה, גם דרור הרוכב על בהמה(DR650 ) לא מבייש את החבורה, רק אני וויקו הקשישים בחבורה(אני 55, ויקו 60!!) רוכבים רגוע יותר מהצעירים(אף אחד מהם לא עובר את ה 35 ).

אנו מגיעים לקשת סלע מפורסמת בתמונות מירדן

הקשת נוצרה משחיקה של הרוח ושינויי טמפרטורה , אנו ממשיכים לקשת השניה, בצל בדואי נחמד מזמין אותנו לתה מתוק על מחצלות בצל הקשת , שני ג'יפים עם תיירים מגיעים גם למקום, אנו מחליטים שמתחיל להיות צפוף, משלמים לירדני ועולים לאופנועים, מקסים מצליח להבהיל כהוגן את הגמל עם רעש האגזוז והולך להתנצל לירדני. ממשיכים לרכב, היתרון של האופנוע כאן שאתה בוחר כוון נותן גז וחותך בשטח, אין צורך בשבילים וגם אין פקחים, ככה אנו מגיעים לאזור הכפר דייסי, השמש כבר שוקעת ולא נחפש את השביל לכפר פשוט מכוונים כידון ונותנים גז האופנוע כבר יעשה את השאר, בתי הכפר עלובים (רמה של ג'בליה) והילדים מקבלים אותנו בזריקת אבנים (חוץ מישראלים מי יעבור דרכם?) למרות מדבקות דגל ירדן ותמונת המלך עבדאללה על האופנועים שחילק לנו עופר, בשולי הכפר מאגר מים בצמוד להר סלע, בגדי הים בטנדר הליווי שלא איתנו ואז עופר מראה לנו שאפשר לרחוץ בעירום (המקומיים בטח לא נרגעו עד עכשיו מהישבנים הלבנים), אחרי שהתרעננו עלינו לאופנועים כבר כמעט חושך

חוזרים לכביש בכפר, ממנו אנו יורדים לשביל המוביל למחנה CAMP

שם אנו מוצאים את המאהל שלנו, פנסים קטנים בשקעים בהר בדומה למחנה יען בנחל שלמה. טנדר הליווי עם הכתום וגפני כבר שם, המקומיים מחבקים ומנשקים את עופר בחום, מלבדנו המקום שומם, מייד הם מארגנים לנו ארוחת ערב טעימה גם פירות ומתוקים, אחרי מנוחה קלה מתלבשים על הגלגל של גפני, ויקו עם פנס ראש מנהל את התיקון ואכן כעבור זמן קצר המסבים במקום, במקום להוריד את הכתום אנו לוקחים את הגלגל לטנדר ומרכיבים לכתום, גפני יוצא בחשיכה לנסיעת מבחן, עכשיו אפשר להתקלח, המקלחות נבנו צמוד להר ונעשו מבוץ וקש אבל בפנים יש כיורים ואסלות וגם טלפון טוש (משום מה הורכב מאוד נמוך), עופר נרדם על משטח הבטון בחוץ ואנו פורשים לאוהל גדול עם מדפי בטון ועליהם מזרונים, אנו בגובה 1000 אבל בחוץ נעים מאוד, סמי מזהיר שלפנות בוקר קריר. אני נרדם מהר אחרי יום שהתחיל ב 2:30 להעמסת האופנוע, עבור אצל דרור ונהיגה לאילת וכל מה שצוין עד עכשיו. אני שנרדמתי על השק''ש מרגיש שמכסים אותי ואז מבחין בחשיכה את המלצר המרוקאי מכסה אותי ועוד כמה בשק''ש מקומי(נחמד לא?) בשעה 2:30 אני שומע את הנייד שלי מקרקר השקמה(למרות שהיה כבוי) כעבור 10 דקות ביצע שנית ואילץ אותי לקום להדליקו כדי שאפשר יהיה לכבות השקמה, מן הסתם העיר גם את החברים באוהל, אני כבר לא הצלחתי להירדם עד הזריחה, ואולי בגלל ההתרגשות.

בוקר יום שישי, שקט מהמם מסביב, לא מכוניות ולא אנשים

מתארגנים ליום חדש ואוכלים ארוחת בוקר, גפני מלא מרץ, סוף סוף יוכל לרכב בירדן, עוזבים את הכפר מזרחה לכוון הדיונה הגדולה, בדרך אנו עוברים מישורים של ימות שיבשו הנקראות קע, כולם מתחרעים על השטח, ששה אופנועים בפריסה מלאה טסים במהירות של 3 ספרות, רוצה שימתינו רגע שנצלם אבל אין עם מי לדבר, גם אני מתלהב ודוהר בכיף ולא בא לי לעצור, מגיעים לכביש וחוצים אותו לכוון כפר קטן, באזור יש כנראה מים כיוון שאני מבחין בגידולי שדה כמו תירס ועגבניות, ליד הבתים עצי זית נמוכים, התשתיות בכפר עלובות, נכנסים לשטח חולי, אנו מגיעים לדיונה הגדולה (תשכחו מה שאתם מכירים בארץ) הדיונה נוצרה כתוצאה מנדידת חול מעבר להר תלול מה שגרם לדיונה לקבל מדרון ארוך ותלול מאוד ובנוסף החלק העליון טובעני, בעיה נוספת יש בתחתית המדרון, משטח ההאצה מלא אבנים גדולות מש שגורם לכמה ניסיונות להסתיים כבר למטה

עופר מזנק ראשון ומציב רף גבוה לבאים אחריו

איתי בכתום ומקסים בדרוזי הצליחו להזיז את הרף עוד קצת, שניהם מתחלפים בכלים ומקסים כמדומני מזיז עוד קצת את הרף, איתי עולה בדרוזי עד שהוא נעצר ונופל הצידה ומתגלגל כמה מטרים במדרון, מלמטה לא הבנו למה איתי זוחל על ארבע לעבר האופנוע, אחר כך הסתבר שפשוט אין אפשרות ללכת בגלל ששוקעים בחלק הזה של המדרון, אני מנסה את כוחי (עם ניסיון דל בדיונות) פעמיים ומצליח להגיע למחצית גובה המדרון, הירידה ממש כיפית, האופנוע פשוט טס למטה וצריך לבלום אותו כדי לא להיכנס באבנים .

עוזבים את ''מגרש המשחקים'' ודוהרים חזרה לכוון הכפר דייסי

ילדים שוב בעמדות תקיפה, אני מבחין באחד עם רוגטקה, עוצרים ליד מבנה עלוב ומגיע לשם בחור מקומי עם טנדר מרופט, זאת תחנת דלק מקומית, הדלק מאוכסן במיכלי פלסטיק גדולים (50-80 ליטר) והבחור מוזג למיכל קטן של גלון וכך עם משפך מתדלק אופנוע אופנוע, בינתיים הילדים מתאספים סביב, סקרניים על האנשים המוזרים עם בגדים משונים על כלים לא מוכרים, אפילו המצלמה של מקסים מפחידה אותם, אבל לבחור יש את החוש לקשור יחסי ידידות והוא מראה להם את תמונתם בצג ואחר כך נותן להם הסבר על כל המתגים בכידון, הילדים נהיים פחות עוינים ושואלים שאלות, דבר אחד הם לא מקבלים, זה שאנו שותים מים באמצע צום ראמדן, ויקו שמדבר ערבית מצוין מסביר להם שלשתות מותר, אחד הילדים ששאל אותי מהיכן אני ועניתי מאל-קודס (ירושלים), שאל בפליאה: פלסטין? סיימנו לתדלק ועברנו לצד השני של הכביש למכולת, שם קנינו מים וגם משקאות קרים, הפאדיחה ששתינו מול המקומיים (תחשבו שמישהו היה עושה זאת יומיים אחרי אצלנו בכיפור האמצע הרחוב) באמצע הצום . ירדני מבוגר עם טנדר טיוטה חדש שעמד ליד, ראה את דגל ירדן ותמונת המלך על האופנועים כמעט נישק את האופנוע והסיק שאנו חברים של המלך ולכן הרחיק את הילדים מסביבנו.

אנו יוצאים שוב צפונה, היום אנו אמורים לעלות לגובה 1600 וזה אומר שטח סלעי

בינתיים השטח חולי בכללי זהו תוואי של נחל עם הפרש גבהים לכוון השוליים ושיחים בצידי התוואי, המהירות לא יורדת אבל אי אפשר להתחמק מהפתעות, כמו מדרגות חול וגבשושיות הנוצרות ליד שיחים, התוצאה ריחופים בלתי מתוכננים, למזלנו ללא נפגעים. כאשר אנו בשולי השטח הסלעי אנו עוצרים ליד עץ שיטה קוצני לניפוח הגלגלים, מחברים את הקומפרסור לשקע המצית אצלי (נעשה בשביל ה GPS ) תוך שניות הנתיך שובק אבל ויקו מייד מארגן מחוט חשמל נתיך ואנו מנפחים את הגלגלים, השטח סלעי ועם גבעות קטנות, באחת העליות לא כולם עולים טוב וכבר חושבים שאלו העליות הקשות, עופר ''מרגיע'' שהעליות הקשות עוד לפנינו , באחד המקומות אנו עוצרים ליד סלע כמו קובייה ענקית שניתק מההר הסמוך, על הסלע ציורים של דמויות מהתקופה הנבטית, הדרך שאנו רוכבים שמשה את הנבטים במסחר מערב הסעודית ועד אשדוד ועזה אצלנו (דרך הבשמים), ממשיכים לרכב ואז לפני עליה קשה עופר מזהה שחסרים 3 אופנועים, מכוון שלא שומעים רעש מנוע ויקו ואני נשארים ועופר רוכב חזרה, השמש קופחת, האדמה לוהטת ואין אפילו שיח בסביבה, אין ברירה ואנו מסתתרים בצל האופנוע אשר מפיץ חום גם. עופר חוזר עם האבדה (פלג נסגר בכתום הדו''פ).

אנו מטפסים עליה ראשונה, יש קוליס ובו אבנים בגדלים שונים

בשוליים ובמרכז האבנים פשוט גדולות, תוך כדי טיפוס הגלגל הקדמי פוגע באבן גדולה ומסיט את האופנוע מחוץ לנתיב, יש מי שנפל בשלב הזה ויש מי שהצליחו לעלות למרות הסטיות, אחד מהם הוא דרור (ארוך רגל) החייכן, השני הוא מקסים (איש החול), גם אני הצלחתי ברוב העליות לעלות לבד, ויקו (ידי זהב) שנפשית היה מוכן רק לחול מסר את הכידון לדרור ולמקסים אשר העלו את האופנוע שלו בשלום בעליות, באחת העליות בהן מקסים העלה לויקו את האופנוע, הגלגל פגע באבן והסיט אותו מהנתיב במגמת נפילה היישר לידיים שלי וכך נמנע נזק לרוכב ולאופנוע, שלא כמו במקרה של איתי שבאותו מקום (מקולל) ריסק פנס אחורי (עד שסוף סוף יש תאורה בכתום) בנפילה ראשונה והמשיך לטפס וליפול (קשה לשלוט בדו''פ עצבני בקטע טכני), גם עופר נזקק לסיוע במעלה, בסיום כל מעלה היינו מותשים עם ידיים כבדות מהמאמץ, כאשר היה נדמה לנו שנגמרו העליות גילינו שיש עליה נוספת אשר לקראת הישורת צריך לבצע פניות S ושם בדיוק האדמה תחוחה מניסיונות קודמים , דרור הפגין שם את יתרון הרגל הארוכה , הוא פשוט הולך עם האופנוע.

הגענו לבמת ההר, הגובה 1600 והשטח די מישורי

באופק מפעל פוספטים ואנו פונים מערבה ומגיעים למבנה ישן ועזוב אשר בתקופת הטורקים שימש כתחנת רענון לשיירות, מסביב למבנה בורות עמוקים לא מכוסים אלו כבר נחפרו בתקופה האחרונה ע''י מחפשי זהב!!! (מישהו הפיץ שמועה וזאת התוצאה), ליד המבנה ממתין רכב הליווי, ראייד פורס לנו במהירות ארוחת צהריים, צלחת סלט ערבי טעים, לבנה, חומוס, זיתים, נקניק ופיתות, לסיום מכין לנו גם תה מתוק. מתדלקים את האופנועים ממיכלים ברכב, עופר מודיע שיש לנו שעתיים רכיבה בשטח ועוד שעה על הכביש עד פטרה, אנו רוכבים בשטח מישורי והמהירות בהתאם, פה ושם נתקלים במיכלית מים אשר נוסעת משום מקום לאף מקום, באחד מצמתי השבילים עוצרים לנפוש וזו הזדמנות לשלוף עוגיות שאני סוחב עוד מהבית(אף לא ערכת קפה אחת), רוכבים עוד קצת ומגיעים לכביש, ''הכביש'' הוא שביל מחורר עם אספלט פה ושם, כנראה כביש פנימי אשר לא מתוחזק כלל ולכן זה מצבו, כעבור כמה ק''מ מגיעים לכביש אמיתי, זהו הכביש לעמאן, דו נתיבי דו-מסלולי, משאיות ענק דוהרות עליו, הכתום קצר בדלק ועופר מתלבט אם לרכב בכביש או לחתוך בשטח, לבסוף החליט לטובת הכביש, מולנו עוברים שני BMW1200 מזוודים לא ברור מהיכן הם, רק נפנופים לשלום , אנו מגיעים לשלט הכתוב גם אנגלית והחץ שמאלה מראה לוואדי מוסא ופטרה, כעבור זמן קצר כאשר אנו קרובים לכפר על אם הדרך, משתעל הכתום ומדומם מחוסר נוזלים, לכתום שני מיכלי דלק!! אחד מקדימה כמו לכולם ומיכל זנב של 5 ליטר המחובר למערכת הדלק, מה שלא מפריע לו לשתות מהנוזל היקר ביחס של 1 ליטר ל 6 ק''מ(פי 4 מהסוזוקים), דרור שהוא גם חבר וגם בעל מיכל גדול מעביר דלק באמצעות בקבוק של תינוק, החשכה יורדת ואנו שוב רוכבים, בכפר הקרוב אין תחנת דלק.

מגיעים לוואדי מוסא

האזור כבר יותר מושקע בגלל התיירות, תאורת רחוב , מדרכות, חנויות ומכוניות לרוב, אבל נפש חיה לא רואים ברחוב-זאת שעת הארוחה לאחר הצום, תחנת הדלק הראשונה ריקה והבעלים יוצא ומתנצל שעכשיו הוא אוכל, מכוון שהכביש במגמת ירידה ממשיכים לגלוש לעיר (45,000 תושבים) תחנת הדלק הבאה מאוישת ואנו מתדלקים, גולשים עוד קצת ועוצרים ליד מבנה שעופר מסביר כי לפי המסורת המוסלמית כאן הכה משה בסלע ויצאו מים, במבנה סלע ומקל ומהתחתית נובעים מים, אנו רוכבים בעיר ומגיעים למלון, מחנים את האופנועים בחזית ונכנסים לחדרים, המזגן רק נושף אויר ובאסלה המים לא מפסיקים לזרום, אני חולק חדר עם מקסים, יורדים לאכול ארוחת ערב, למלון 4 קומות אבל רק אנו במלון, מלצר צמוד אישי עומד לרשותנו, אחרי הארוחה אנו נוסעים עם ראייד לחמאם (15 דינר) שם שופכים עלינו מים חמים וקרים אחר כך מוכנסים לחדר סאונה, אחרי כמה דקות אני יוצא מהחדר, חם מידי, מגיע המטפל האישי, אנו מושכבים על משטח אבן והבחור משפשף את גופנו בבד מחוספס, אחר כך שוטף במים ומורח אותנו בסבון ומעסה כל שריר בגופנו, לבסוף שוטף אותנו במים חמים ואז מקבלים מגבת והולכים להתלבש ,ביציאה מקבלים שקית לבגד הרטוב וכוס תה מתוק, העיסוי מנע ממני התכווצות שרירים שיש לי בדרך כלל אחרי יום עמידה על הרגליות, בדרך חזרה למלון העיר הומה אנשים ומכוניות, החנויות פתוחות למרות השעה (גמרו לאכול ויוצאים להנות). אנו קושרים את האופנועים והולכים לישון, יתושי ענק מציקים, המזרון קשה ולא נוח ובשעה 3 לפנות בוקר המואזין ממסגד ליד קורא אללה-הוא-אכבר, וכדי שהמאמינים לא יירדמו חלילה אז כעבור שעה קורא שוב וכך הלכה לי השינה.

יום שבת - קדימה לפטרה

אני משכים קום והולך ללובי לכתוב את תקציר היום הקודם, כולם ערים חוץ ממקסים שנרדם בבוקר, יורדים לאכול, שוב אנו 6 אורחים יחידים במלון. סמי המדריך המקומי מגיע ויחד הולכים רגלית לפטרה, סמי בחור חביב שיודע לא מעט מילים בעברית צועד ברחוב כמו איזה מאפיונר, כל מי שנקרה בדרכנו מברך ומנשק אותו, מדריכים, נהגי מוניות, שומרים, רוכבי הסוסים וגם השוטרים, אני קורא לו שייך סמי, סמי מסביר לנו תוך כדי הליכה את היסטוריית פטרה באנגלית עם מילים בעברית, המקום מרתק בצורה לא רגילה, איך לפני 2000 שנה חצבו הנבטית את העיר, איך בנו סכר להטות את מי הגשמים למנוע נזק, איך בנו צינור מים מחוליות חרס בשיפוע קל שיביא מים בלחץ לעיר, איך אספו את מי הגשם המכים על קיר אחד של הקניון, קבוצות תיירים חולפות ליד אך כללית אין הרבה אנשים, סמי מספר שלא מזמן 4000 אנשים ביקרו מדי יום!!! באתר ומסתבר שמה שקורה אצלנו משפיע מיד אצלם על התיירות וממנה הם מתקיימים בעיקר, מלחמת לבנון מבריחה את התיירים גם מירדן. אנו מצטלמים ועולים חזרה ברגל (על כרכרה עולה 20 דינר) בדרך סמי מדקלם את מילות השיר על פטרה (יש אגדה על מקום מעבר להרים ממנו איש עוד לא חזר והוא הסלע האדום). אנו מדברים על התקלות של הכתום ואז דרור מסביר מה זה ראשי התיבות KTM , קניתי, תיקנתי, מכרתי, בכניסה למלון מחכים עופר וויקו שלא הלכו איתנו, סמי מפתיע את עופר עם הגדרת KTM , מקלחת אחרונה ועולים על הציוד

טנדר הליווי עם ראייד והשוטר מאחור

ואנו רוכבים על הכביש המפותל צפונה ואחר כך מערבה, הכביש נעשה צר וצריך להיזהר בסיבובים, באחת הנקודות אנו עוצרים בתצפית לכוון הערבה הירדנית, הסבר מעופר ועולים לאופנועים אך לא, הDRZ של ויקו לא מגיב, אין תצוגה בפנל, בודקים פיוז, אני כבר שולף את חוטי החשמל מהתיק (איתם הנענו טנדר איסוזו מלווה באחד הטיולים) מחברים לטיוטה של ראייד, אני מקבל כווייה מהחוט הלוהט אבל האופנוע מניע, יורדים ירידות עם פיתולים חדים עד שהשטח מתיישר ואנו כבר במשטח הדיונות של הערבה, כללית אנו מול מושב פארן

מורידים אויר ומתחילים לטחון דיונות

הדיונות בוגדניות, כלפי חוץ יפות עגולות אבל בשפת הדיונה החול טובעני, מקסים ואיתי מגלים שכללי המשחק שונים ושאופנוע שקוע עד הזרוע לא יוצא לבד גם אם יורדים ממנו, אם נותנים גז רואים איך האופנוע ממשיך לשקוע עד הזדקרות מפה רק ידיים חזקות יחלצו את האופנוע, אני עושה שני סבבים של עלה ורד, מקסים כולו תזזית מניף גלגלים שוקע, מחלץ וממשיך לחתוך דיונות על הדופן כאילו אין חוקי פיזיקה, דרור עולה עם הכתום בווילי פראי ומספיק לבלום לפני נפילה בסכין מעבר השני, החום רב והרכיבה בחול הטובעני מתישה מהר ואנו יורדים למישור, עכשיו צריך להניע את הDRZ של ויקו, חיבור עם החוטים לחשמל שלי מניב שני אופנועים דוממים, אצלי נשרף פיוז ראשי אבל יש אחד רזרבי, האופנוע שלי חוזר לחיים, את של ויקו דוחפים ולא עוזר, לבסוף שיטת דרור עוזרת(רכיבה במקביל תוך דחיפה עם הרגל לאופנוע השני)

יוצאים מהחול ועולים לכביש הערבה הירדני

השילוט מראה 110 ק''מ לעקבה, עוצרים בתחנה לנפח גלגלים, המתקן לא חופשי כמו אצלנו, בינתיים מגיע הטנדר ואנו מוזגים את שאר הדלק במיכלים, שוב צריך להניע את ה DRZ,בדחיפה לא עוזר ואז הצמד דרור גפני מבצעים גרירה עם רצועה עד שהניע, רוכבים עד חורשת איקליפטוסים קרובה שם מכין לנו ראייד ארוחה בדואית אחרונה, בשר שבושל עם אורז ותפו''א הוא גם מפנק אותנו עם גביעי יוגורט (פג תוקף), שוב צריך להניע את הצהוב הסרבן, הפעם עופר מקבל כוויה מהחוטים, אנו טסים דרומה צריך להגיע לפני 18:30 למסוף הירדני אז הם הולכים לאכול את הארוחה שלאחר הצום, עוצרים כ 30 ק''מ מעקבה למנוחה קצרה בתחנת דלק, משקה קר, הכתום שתיין כבד מקבל את שארית הנוזלים ממיכלי הטנדר ואנו רוכבים דרומה, מדי פעם עמדות תצפית ומחסומים, בנקודת ביקורת לפני עקבה חיילים עם קסדות אפודים ומדים מנומרים מבקשים להוריד קסדות ולהציג ניירות, אנו שולפים את הקלף שלנו, מעבירים את טנדר הליווי עם השוטר קדימה והדרך נפתחת עבורנו תוך הצדעת כבוד, מגיעים למסוף אוספים את הציוד מהטנדר ומתחיל תהליך היציאה, ראייד מלווה אותנו לזירוז התהליך, תשלום אגרת מעבר לרכב ולנהג, החזרת מספר רישוי (מקסים נקנס ב 20 דינר על אובדן) בדיקת תיקים ואנו נפרדים בחום מראייד.

מתגלגלים לצד הישראלי, ויקו נדחף ללא מנוע

שאלות בטחון (שמצחיקות את דרור) ואנו נכנסים למסוף הישראלי,החתמת דרכון, הצגת רישיון אופנוע שחוזר לארץ, מקסים חוזר עצבני מאשנב החלפת כסף(שודדים לאור היום-קונים ממך בשקל מתחת ליציג). אנו נפרדים לדרכנו בצער שהטיול מסתיים, אין ספק שרכשנו חוויות וחברים, ויקו ידי הזהב ומקסים כשמו כן הוא וגם אוהב חולות, גפני ודרור כבר חברים ותיקים שלי(מהטיול שלא יצא לירדן טיילנו כבר פעמיים בנגב)וכמובן עופר אוגש שאני מכיר כבר כמה שנים מטיולים בארץ , בחור רגוע,כל הזמן מחייך, לא מתעצבן אף פעם, רוכב מצוין בשטח, נווט בחסד והכי חשוב מתקתק את הטיול.

באילת אני מעמיס את האופנוע שלי ושל דרור

חברה שלו ירדה לאילת לפגוש אותו, אשתי מודיע לי כי היא באה להחליף אותי בנהיגה ואני חושב לתומי, עובדת עלי, מסתבר שלא, יצאה מהנחה שנחזור מחוקים ואז אצטרך לנהוג עד הבית, לכן ירדה עם אוטובוס לאילת, נפגשתי איתה בעין-יהב(אישה שרוטה לא?)


לתמונות של מקסים הקליקו כאן
לתמונות של דרור הקליקו כאן
לתמונות נוספות מהמסע של ספטמבר 2006 הקליקו כאן

הכתום של גפני המשיך להתעלל בו גם כאן

בת''א היה עליו לרדת מהעגלה של עופר, פנס אחורי נשאר מרוסק באחת העליות, פנס קדמי לא פועל והאופנוע לא מניע, לבסוף לאחר גרירה עם דיפנדר נעור לחיים (אין כמו דיפנדר - ע.א.) וכך ב 1:30 בלילה ללא אורות(קיבל סטיקלייט מאחור) רכב האיש לכפר סבא מתחמק ממפגש עם נציגי החוק. אם מישהו יניח מהסיפור שKTM זה זבל אז לא, בטיול באפריל רכבו עם עופר 12 כתומים צעירים בלי אף בעיה, כאן מדובר בכלי בן 10. זהו, הטיול והנופים מהממים ולא מומלץ לחסרי ניסיון בשטח.