טויוטה FJ קרוזר - גלישה נעימה

''תגיד, אתה יכול לבוא ללמד אותי מה יודע לעשות האוטו החדש שלי?'' מהצד השני של הערבול הסלולרי הייתה נילי, אחת מידידות אתר השטח הישראלי. עבדכם הנאמן תמיד שמח לחוש להושיט עזרה לעלמות במצוקה, אבל הפעם היו תמריצים נוספים, מעבר לחברתה הנעימה של הנהגת. כלי הרכב עליו נסבה השיחה הוא טויוטה FJ קרוזר, אשר מאז הוצג אשתקד מסקרן אותי באופן ויזואלי, בנוסף על קישור הרטרו המחוכם לאחת ממרכבות השטח היותר מיתולוגיות של הענק היפני.

מוחצן, או מיומן?

קצת קשה להגדיר, או לעכל את הקרוזר. הכוונה המקורית הייתה לייצר SUV אופנתי, פשוט ובסיסי שיקסום לצעירים. ברור שבדרך מהכוונה למעשה, זזו כמה משתנים וכיום מגיע היצור המעניין ארצה בייבוא אישי (אין כרגע תקינה אירופית, כך שיבוא מסודר עדיין לא קיים על הפרק) ומגיע לתג מחיר של לנד קרוזר מפואר.

ומה עם העיצוב? החזית נלקחה מאותו לנד קרוזר FJ של שנות השבעים של המאה הקודמת, זה שכבש את כל העולם והפך מדינות רבות ממתפתחות למפותחות. אבל אל החזית שפיארה יצור תנום וצנוע, מחובר כעת SUV גדול ונוצץ, עם חלק אחורי נטול חלונות ומגושם, אשר פוגם מעט במשיכה הויזואלית. פתרון ההגדרה עליו עמלתי רבות הגיע דווקא מכיוון לא צפוי, מהרחוב. אחרי ששמעתי יותר מפעם אחת הדיוטות מכנים את הקרוזר בשם ''האמר'' הבנתי את המסר ופחות חיפשתי גלי נוסטלגיה, אלא יותר גלים קליפורניים עליהם גולשים אנשי היי-טק אמידים.

מהקניון למשלט ובחזרה

נילי לא הייתה עסוקה כמוני בנסיונות מפרכים להגדיר את הקרוזר, אלא יותר בהישרדות עירונית. חלונות קטנים ומכסה מנוע גבוה מקשים להביט קדימה ולצדדים (בדיוק כמו בהאמר H3), והחלק האחורי נטול החלונות מאוד מקשה על מבטי החצי אחורה, כך שהבנתי אותה וניווטתי אותנו במהירות לעבר מסלול השטח שהכינותי מבעוד מועד. תפריט הטעימות של הקרוזר התחיל בחול למנה ראשונה, שביל הררי רגוע בהמשך ועוד כמה אופציות לסגירת היום, שכן למרות חוות הדעת הטובות שקיבלתי על המכונה והאשה שעל ההגה, לא ידעתי מהם הגבולות אליהם אפשר להביא את הצמד.

בדרך למסעדה ניסיתי להזכיר לי מה יש כאן מתחת לחזות הנוצצת. טויוטה פוראנר, זה מה שיש כאן מתחת לשמלה, עם מנוע בנזין 4 ליטר ו-239 סוסים, המוכר גם מהלנד קרוזר. בניגוד לאחרון יש כאן את הטרנספר של הפוראנר, כלומר הנעה כפולה המתאימה רק לשטח ולא לכביש. ההסבר לכך הוא בוודאי ניסיון לחסוך בעלות המוצר, מפני שהנעה כפולה עם דיפרנציאל מרכזי משרתת היטב את הלנד קרוזר (ובארה''ב זה באמת הצליח להם: משהו כמו 6,000 דולר זול מפוראנר ומההאמר). ולפני שתתרעמו על המכונית הגבוהה עם ההנעה האחורית, נספר כי אנשי טויוטה התקינו כאן בחכמה רבה מערכת בקרת יציבות, שתסייע לנהגים לתקן שילוב מסוכן של כביש רטוב, הנעה אחורית והרבה סוסים.

תחום בו לא תמצאו קיצורי דרך וחיסכון הוא העיצוב. כל פינה, קפל ומשטח בקרוזר נראה כמו תוצר של מחשבה מעמיקה, על מראה, קהל ואפיל. את החלק האחורי לא אהבתי, אבל המראה החיצוני מושך את העין ומייצר הרבה תשומת לב. פריט מגניב, אך קצת קשה לשימוש הם דלתות תא הנוסעים הנפתחות לכיוונים מנוגדים. לוח השעונים, הקונסולה המרכזית ובעצם כל ידית ומנוף ממשיכים את האווירה הכללית של עניין וקסם והתוצאה הכוללת מאוד מושכת. אין כל קמצנות גם באיכות החומרים ובאיכות ההרכבה, כך שהדממה בתא הנוסעים נשמרת בכביש המהיר, בשביל השבור ובשדות הבולדרים בהרים.

אש יא גולש

הדיונה קידמה את פנינו לאחר מטר כבד, עם פנים חלקות וקשות כבטון סלול היטב. קשה להדריך נהיגה בתנאים שכאלה משום שהנהג אינו מרגיש על מה כל המהומה. הסברתי לנילי את עיקרון הזהב של תנועה בחול – תנופה. כאשר היא שאלה על עוד עקרונות הסברתי לה שכולם מתחילים ונגמרים בתנופה. לנילי לא הייתה בעיה עם העניין וגם לקרוזר. מנוע הבנזין החזק ממש לא מתקשה להזיז כמעט שני טון מהמקום. אהבתי גם את המתלים שהצליחו לשמור על גחון הקרוזר מלנגח את הקרקע. המתלים הצליחו לספוג היטב, לייצב את הקרוזר וגם לשמור על הנוסעים מבודדים מהטלטלות. מרשים. פחות אהבתי את החורים בין ההילוכים שהפריעו לצבור מהירות, גם ביחס ההעברה הנמוך.

השביל המתפתל במעלה נחל דולב היה הרבה יותר רגוע מגיחת החולות. כאשר נעים בין עצי זית ואורן, אפשר להנות יותר מהאוויר ולהשלים נושאי שיחה רבים שנזנחו באווירת האקשן בחולות. יש לו לקרוזר עזרי עבירות יעילים, אך בהם השתמשנו רק בהמשך היום. כאן היה על נילי למקם היטב את הגלגלים במעבר חריצי גשם, להימנע ממפגש עם סלעים תועים ולנווט היטב בין ענפי זית זדוניים, שישמחו להשאיר חותמם על הפח השחור/לבן של הקרוזר.

חמסינים במשלט, הזמן עובר לאט

המשך היום היה הרבה פחות טריוויאלי. סעודת צהרים דשנה נדרשה כדי ללבן את סוגיית ההמשך. רצף של דיונות חול, או שמא גיחה לשבילים המהירים והפתוחים של צפון הנגב? התלבטות קשה, אך בסופה נבחר יעד ג'יפאי רב מוניטין וציריות גזורות. חצי יום בחברת הקרוזר ונילי שכנעו אותי שגם לזו וגם לזה לא תהיה כל בעיה להתמודד עם העליה הסלעית המובילה משער הגיא למשלט 21. בעליה זו צריך לדעת היכן למקם את הגלגלים, צריך מרווח גחון וזוויות טובות וחשוב מכל, נעילת דיפרנציאל, או נהג שבאמת יודע את העבודה. נילי לא ממש ידעה להיכן אני מוביל אותה, אז הפטרתי משהו על איזו עליה שאנו עומדים לעלות ויצאתי להדגים את יעילות נעילת הדיפרנציאל האחורי בהצלבה הראשונה בה נתקלנו, אותה ייצר כמובן כלי רכב שאינו נעול, נהוג בידי איש תאב גז. נילי לחצה על כפתור הקסם וההצלבה חלפה מתחת גלגלי הקרוזר כאילו לא הייתה שם.

בלי יותר מדי דרמות הגיעו נילי והקרוזר לסדרת המדרגות החותמת את המעלה ההרואי. אם היינו מגיעים לכאן בתחילת היום הייתה הגברת דוחה בנימוס את הרעיון לעולת, אך מחוזקת מהצלחתה ובנחישות של טריאתלטית בעלת רצון ברזל, נילי כיוונה את ההגה, נעלה דיפרנציאל אחורי בשנית והפעילה גם את בקרת המשיכה. שילוב מערכות אלה, כיוון ידני של עבדכם הנאמן ועבודה רגועה מאחורי ההגה והדוושות (גם בזוויות מאוד מלחיצות) העלו את נילי והקרוזר לפסגת משלט 21 כדי לשאוף אוויר הרים ולגמוא את נוף ההרים לאור הזהב המלטף של סוף היום.

שולטים במשלט

כל הדרכה היא שיעור טוב למדריך. אז מה למדתי באותו היום חוץ משיעורים בהורות, חתירה ליעדים ותזונה? למדתי שטויוטה FJ קרוזר אמנם נהגתה כדי לקסום לאמריקנים בעלי אמצעים, אך אין זה ג'יפון צפונבוני נטול יכולת. נהפוך הוא, מדובר בכלי רכב מזן הולך ונכחד, אותו אפשר להזניק מסוכנות המכירות היישר אל משעולי הרוביקון, או לעבר מעלות הנגב.

אותה הרגשה קיבלתי כאשר נהגתי בהאמר H3, אך הקרוזר הרבה יותר מושקע מההאמר, במכלולים ובהגשה. הקרוזר רחוק מלהיות רכב שטח אמיתי כמו דיפנדר או רנגלר רוביקון, אך הוא רכב שטח עדכני ורב יכולת, שיכול לקחת כמעט כל אחד למקומות בהם רכבי השטח האמיתיים מצריכים מידה נדיבה של מיומנות, בהנחה שהאוחזים בהגה מצוידים ברוגע ונחישות מתאימים.

טויוטה FJ קרוזר

מנוע: בנזין (והרבה), V6, 4 ליטר הספק/ מומנט: 239 כ''ס / 38.4 קג''מ זינוק ל-96 קמ''ש: 7.7 שניות תיבת הילוכים: אוטומטית, 5 הנעה: אחורית + קדמית, נעילת דיפרנציאל אחורי, בקרת משיכה ויציבות אורך: 467.1 ס''מ רוחב: 189.5 ס''מ גובה: 181.9 ס''מ בסיס גלגלים: 269 ס''מ משקל: 1948 ק''ג מרווח גחון: 24.4 ס''מ