SEMA שהולך באמריקה

אין זה קשה לדשדש בביצה רוויית מי אפסיים מצחינים. מה שקשה הוא להבין שיש חיים יפים מעבר לביצה. תערוכת SEMA הנערכת בכל שנה בארץ ההזדמנויות מזכירה למבקרים ישראלים את העובדה הנזכרת לעיל, ומעניקה להם קנה מידה לגבי המתרחש בעולם האמיתי. התערוכה המדוברת מציגה את מרכולתם של מאות יצרני אביזרים וחלקי חילוף, סדנאות שיפורים וגם את החזון של יצרני הרכב לגבי מה שמעניין את הקהל האמריקני.

תמונות מהתערוכה

מציאות מופרכת צריכה קצת יותר מתמונות כדי לתארה, לכן ביקשנו את התרשמותו של אייל דגן מ''צמיגי רמת אביב'', איש הבקי היטב בסצינת רכבי שטח ושיפוריהם. אייל חזר פעור פה ושמוט לסת מהתערוכה. לדבריו כל חלום מוטורי, בכל צבע, עיצוב וחומר, הופך בידי המציגים למציאות חיה ונושמת, המוצגת ברוב פאר, טקס והדר בתערוכה. ההרגשה החזקה ביותר הנותרת אצל המבקר היא שאין כל גבולות למה שאפשר לעשות עם כלי רכב, ברמה המכנית, ברמת העיצוב והצבע, ברמת הגימור ובשלל אבזרי מולטימדיה היכולים להפוך כלי רכב לאולמות קונצרטים ובתי קולנוע מאוד משוכללים.

הנושא הבולט ביותר בתערוכה השנה, לדברי אייל, היה צבע. מכחולי המעצבים תמיד השאירו חותם, אבל השנה נושא הצביעה היה בולט במיוחד, אפילו ברכבי שטח. המושג רכב שטח מוצמד בתערוכה גם לכלי רכב שהונמכו וקיבלו חישוקים בקוטר 24 אינץ', עם צמיגים בעלי דופן בגובה של כרטיס סים. ברור שקדילק אסקלייד המעוצב ברוח זו יקבל ריפוד עור בגוון זרחני, מנורות אולטרא סגול ומערכת מולטימדיה שעולה כמו התל''ג של מדינה שלמה במרכז אפריקה. הרחק מתחום השטח זוכים גם כלי רכב מאוד יקרים כמו רולס רויס ובנטלי למגע הקסם של הערסים האמריקנים, בדמות אבני חן על החישוקים וסמל רולס רויס המשובץ כולו ביהלומים.

לראות כדי להאמין

כדי לתת לגולשינו מושג על המוצגים המופרכים בתערוכה, אספנו כמה מהמופרעים ביניהם. בתערוכת ביזאר שכזו, קשה להכתיר את מלך המופרעים, אבל נראה כי יש אחד המתמודד בגאון על התואר. מדובר במשאית פורד F650, של סדנת דה ברטי. המשאית המקורית לא הייתה גדולה מספיק, כנראה, לכן אנשי דה ברטי מתחו אותה כמתוח לימוזינה והתקינו 6 כורסאות עור היכולות להכיל גם את עכוזיהם המפותחים של הגדולים שבאמריקנים. קל להיכנס ולצאת דרך דלתות ''כנפי שחף'', המשרתות את הנוסעים ודלתות מתרוממות סטייל למבורגיני מלפנים. כדי שלנוסעים לא ישעמם בעת קרוזינג בין דיינר אחד למשנהו, הותקנה מערכת מולטימדיה ופלייסטיישן עם 6 מסכים.

אולם הקולנוע והארקייד צריך גם להתנייד, לכן יש שם את מנוע הקטרפילר המקורי שמניע את הבהמה. האמת, עם 330 סוסים, אין צורך לשפר. עוד יש מתלי אוויר ושמונה בולמי זעזועים של פבטק וכננות מלפנים ומאחור. לדברי אייל דגן, מפלצות כמו דה ברטי היו שם הרבה וההתלהבות אינה מהממדים, אליהם מתרגלים די מהר. הרושם העיקרי הוא מרמת הבניה ומשימת הלב לפרטים.

מותג האמר יוצג בתערוכה היטב, כיאה למוצר אמריקני די מופרך לכשעצמו. ברור שאת עיקר הנפח תפסו דגמי H2 ו-3, הנמכרים היטב בארה''ב. מעניינת העובדה שעדיין הוצגו מספר דגמי H1, אשר ייצורו הופסק השנה. האמר המקורי עדיין מושך הרבה תשומת לב ובקרוב יתחילו מחיריו להאמיר, לרגל הפיכתו לקלאסיקה.

הוואן של פורד, המוכר בישראל במדי מגן דוד אדום משמש בארה''ב כקצת יותר מאמבולנס. כאן, בדוכן של צמיגי מיקי תומפסון קיבלה גרסת ההנעה הכפולה שלו צמיגי 38 אינץ', שמונה בולמי זעזועים בילשטיין 5100, בוכנות חנקן להגבלת מהלך, סרן דנה 60 מלפנים וסטרלינג 10.5 מאחור וכריות אוויר לתמוך ולרכך את הנסיעה מאחור. כאן לא השקיעו בצביעה, אך לא נפקד מקומה של מערכת השמע.

טנדר פורד F350 מוכר בישראל במדי חאקי, אך בארה''ב הוא חלק מקאלט טנדרי הפול-סייז וברור שזכה לעשרות וריאציות בתערוכה. הגרסה של מגהטרוניקס היא חלק מהטרנד. החברה העוסקת במערכות אזעקה מתוחכמות לא הזניחה את הצד הקוסמטי והמכני. כאן יש הגבהה של 22 אינץ' (שזה בעברית קצת יותר מחצי מטר של הגבהה), צמיגי 46 אינץ' (מה שאומר שרק הצמיג בגובה 117 סנטימטר). מי שנמצא כה גבוה מעל הכביש חייב, פשוט חייב ריפודי עור ומערכת מולטימדיה שיכולה להשמיע חוליו איגלסיאס גם מהתחת. בהתאם לעיסוקה של מגהטרוניקס יש לפורד הזה מערכת אזעקה משוכללת ושלט מרחוק המסוגלת להתניע את כלי הרכב וליצור עוד כמה סוגים של תקשורת דו-כיוונית עימו.

לא רק מפלצות שטח יוצאות מהטנדרים המגודלים. שברולט סילברדו של ספקטרה פרפורמנס קיבל עוד סרן מאחור, חישוקי 22 אינץ' ומתלי אוויר היודעים להנמיך את הטנדר המגודל לגובה הרצפה ומתחתיה (עד כמה שזה נשמע לא הגיוני). למרות הצטעצעות היתר, לכלי הזה יש יכולת גם לעבוד לאחר שארגזו קיבל מערכת רכינה היודעת לנטות לאחור כדי לשפוך את תכולתו.

סיום עצוב

ומי אמר שצריך להסתלבט על האמריקנים הבונים את היצירות המופרכות הללו. כן, הסיכוי שהסילברדו המוזכר לעיל ישמש כרכב עבודה שימושי גבוה יותר מהסיכוי שמפלצות כאלו, אם ייבנו בישראל, יעברו את מסלול הייסורים של עמדה 1, הידועה לשמצה, במשרד הרישוי. כי אותם אמריקנים לא בונים נרות חנוכה, אלא כלי רכב היכולים ומורשים לנוע על הכביש, בעוד אצלנו אפשר להיצלב על הפשע החמור של החלפת צמיג בכזה בעל מידה אחת הגדולה ממנו.