בוץ - רגע לפני שצוללים

עונת החורף מזמנת לג'יפאים את זירת השעשועים האולטימטיבית – שכשוך אינטנסיבי בבוץ ובמים. אפשר לומר שיש בזה חזרה לילדות, אפשר לקרוא לזה לחפש צרות, זה מן תחביב מוזר שכזה לנסות לחצות מעברי מים. האמת היא שהעסק כנראה תורשתי – הרי כבר במקורותינו מסופר על משה והעם אשר חצו את ים סוף.

יש המון אזורים בארץ בהם אפשר להתבצבץ בכיף החל מהרי ירושלים, מקורות הירקון, כרמל, רכס יבניאל, נחל דישון וגם רמת הגולן אבל רגע לפני שקופצים למים יש כמה דברים שכדאי לדעת. בעיקר יש לשים כל הזמן בקדמת התודעה רשימה מכובדת של סכנות אמיתיות. למשל, חציית נחל זורם הינה דבר מסוכן מאוד. הסכנה היא שכוח הצד שיפעילו המים על דופן הרכב יגרום להתהפכותו, דבר אשר עלול לגרום לטביעה של הנוסעים.

אני לדוגמא ממש לא מסוגל להעריך על פי זרימת המים האם אני יכול לחצות את הנחל עם הג'יפ. איך אומרים בגלגלצ? מומלץ לנסוע בדרכים חלופיות. עוד נקודה חשובה היא התנהגות כלי הרכב בשיפוע צד. בבוץ כלי הרכב אינו יכול להישאר אדיש לשיפוע צד והוא פשוט מחליק על הצד. אם איזה שהוא מעצור, כמו אבן לדוגמא, ממתין לגלגל במהלך ההחלקה, הדבר עלול להסתיים בהתהפכות של הרכב.

עבירות

גם בחורף עקרונות הנהיגה זהים ולרוב הבעיה שלנו היא חוסר אחיזה של הצמיגים. בבוץ ומים אנחנו מרגישים את זה היטב, משום שהרכב מחליק כל הזמן. הסוד טמון בסוג הקרקע עליה אנו נוסעים: קרקע מחלחלת כמו גיר קשה, או חול ים אינה בעייתית, לעומתה קרקע אשר אינה מאפשרת חלחול מים, כדוגמת לס, תיצור על פני הקרקע שכבת החלקה, אשר תיקח את הרכב למקומות שלאו דווקא התכוונו להגיע אליהם. הפניית ההגה לא תעזור במקרה הזה והוספת גז או נגיעה בבלמים רק תגרום לעוד החלקה. זו הסיבה מדוע נסיעה בשבילי הנגב לאחר גשם בעייתית ביותר ומסוכנת.

בדרך כלל שואלים אותי ''אם הבעיה היא אחיזה אז אולי כדאי להשתמש בבוץ בצמיגים רחבים יותר?'' שאלה טובה, כמו שיגיד המרצה באוניברסיטה. כאן יש הרבה על מה להתווכח, אך דעתי היא שדווקא יש להשתמש בצמיגים כמה שיותר צרים!!! צמיג צר יוכל לחדור את שכבת הבוץ ולהגיע אל הקרקע הקשה שמתחת. (בתקווה שקיימת כזו). בכך שונים הצרכים בנהיגה בבוץ מהצרכים בעת נהיגה בחול, שם יסייעו לנו צמיגים רחבים לרחף מעל החול.

שמירה על כלי הרכב

יש פוטנציאל די רציני לפגיעה ברכב בטיול בוץ. שוקעים, גוררים, מרימים את הרכב על ג'ק או היי ליפט והוא מחליק, אתה מנסה לקחת תנופה לפני שלולית והופ... פוגש בולדר שהסתתר מתחת לפני המים. כדאי להיות מוכנים לכך, לבוא עם מגפיים ולא עם בגדי יציאה, לא להביא את חמותכם, כמובן. רצועת גרירה ושאר ציוד חילוץ הם חובה והכי חשוב לבוא רגועים ולא לאבד את הראש כששוקעים, כי הרי אדון מרפי עומד בפינה וממתין – זו רק שאלה של זמן מתי הוא מחליט להתערב.

יש גם דברים שאפשר להכין מראש. במצב רגיל המנוע שואב אוויר והבוכנה דוחסת אותו ביחד עם הדלק ביחס של כ-1:15. אם נכנסתם לשלולית והמים עוברים את גובה מכסה המנוע, אתם יכולים להיות די בטוחים שהמנוע, במקום לינוק אוויר, שותה כרגע מים לתוך הבוכנה. מכיוון שמים הרבה יותר קשה לדחוס, המנוע נכנס למצב שנקרא ''נעילה הידרוסטטית'' וזה בערך סופו. הפתרון הוא פשוט, ''שנורקל'' אשר מעביר את נקודת שאיבת האוויר של המנוע גבוה גבוה אל גג הרכב.

בכלי הרכב קיימים נשמים (מלשון נשימה) אשר דואגים לאיזון לחצים, כמו לדוגמא בדיפרנציאל, או בגיר. במילים פשוטות, יש לדאוג כי מים לא יכנסו דרך פתחים אלו ויגרמו נזק. כל שעליכם לעשות זה לבדוק כי הנשם מצויד בשסתום חד כיווני, ואם לא יש להאריך את הצינור המחובר אליו עד למקום גבוה, שאליו לא יגיעו מים.

מנועי בנזין מצוידים במערכת הצתה, אשר מציתה את התערובת בבוכנה. יש לשמור כי למערכת זו לא יחדרו מים, אשר יגרמו לכיבוי המנוע במרכז השלולית. כדי למנוע זאת יש לבדוק כי חוטי ההצתה המובילים מהמפלג (דיסטרביוטר) אל המצתים (פלגים) תקינים ואינם יבשים/סדוקים. את המפלג עצמו אפשר לאטום על ידי סיליקון, או על ידי שעווה או שפשוט אפשר להחליף לרכב דיזל (רצוי אונימוג).

לסיכום, למי שעדיין לא הוצאתי את החשק לצאת להתבצבץ, כדאי לזכור מכל הנאמר: • לא לצאת לבד ותמיד עם רצועת גרירה. • לחשוב 13 פעם לפני שחוצים נחל זורם. • להיכנס לשלולית רק אם אתם ''מכירים'' אותה או ראיתם רכב לפניכם עובר אותה או ירדתם מהרכב הפשלתם שרוולים וחציתם אותה ברגל. • הכי חשוב לא לשכוח!...באנו ליהנות.

שיטה נחמדה לחילוץ בבוץ, ממנה אפשר ללמוד: