לילה טוב אירופה

בשעה ששורות אלה מוקלדות על המחשב נמים לוחמי הדקאר את שנתם, מתרפקים על המצעים הנעימים ויודעים שהקרקס באירופה נגמר. יומיים שמשיים למדי באירופה נגמרו ואת רבבות הידיים המנפנפות לשלום יחליפו בקרוב נוודי מדבר, חול וחולרה. היומיים האירופים זכורים תמיד לאורך ההיסטוריה של הדקאר כאפריטיף עתיר הקלוריות לארוחת הרעב העיקרית של מרתון המדבר, אשר מצפה למתחרים האמיצים באפריקה.

ליומיים הראשונים אין גם כל משמעות אמיתית בדרך לניצחון בדקאר, אולי פרט לאיזושהי משמעות פסיכולוגית. והפסיכולוגיה נוטה הפעם לצד קבוצת פולקסווגן. את הסטייג' של היום – 545 קילומטר מפורטימאו בפורטוגל, עד מלגה בספרד – ניצח המטדור קרלוס סיינז. איש הברזל, אלוף הראלי וגיבור לאומי בספרד קיבל את המקל מעמיתו הפורטוגלי קרלוס סוסה שקיבל את הכבוד יום קודם לכן במגרשו הביתי. אבל מעבר לריגוש ולכבוש של ניצחון במגרש ביתי אצל הצמד, הרי יש עדיין איזה תשעת אלפי קילומטרים של שטח רע המחכים לטרוף את קלפי קבוצת פולקסווגן, כך שאין יותר מדי מקום לשמחה.

זהו בדיוק הלקח שלמדה קבוצת מיצובישי, השליטה המאוד בלתי מעורערת של הדקאר בשני העשורים האחרונים. צמד הנהגים המובילים שלה, מר דקאר פטרהנסל ועמיתו נני רומא (עוד גיבור עם ספרדי) ממוקמים בנינוחות במקומות 4 ו-5. ובעצם זה כמעט כל מה שנראה שיעשה איזשהו סיפור השנה בדקאר. עם כל הקבוצות האחרות ברקע, הרי שהקרב האמיתי על הניצחון הוא בין פולקסווגן המאוד מתאמצת למיצובישי המלכה. נכון, יוטה קליינשמידט עושה קולות של ''הנני כאן'' בקבוצת ב.מ.וו, אך הגברת הראשונה הרי עשתה קולות כאלה בשנים האחרונות בפולקסווגן, לא?