תחרות הסיפורים של התקיעה הגדולה - יש זוכים!

והזוכים...

שלושת הסיפורים הזוכים (והפרסים) הם: 1. סיפור מס' 10 - גם דיפנדר שוקע בבוץ - גלעד מוסקוביץ (הפרס: קורס הדרכת נהיגה - בשווי של 500 ש''ח) 2. סיפור מס' 11 - הנה באה הרכבת - ליאור קרלינסקי (הפרס: סט רצועות גרירה ושאקלים - בשווי של 365 ש''ח) 3. סיפור מס' 4 - נהפוך הוא - טנדר שוכב על הצד בנח צין (הפרס: חברות באתר השטח הישראלי - בשווי של 144 ש''ח) ובין המצביעים זוכה בהגרלה מעוז פז-טל (ברצועת גרירה בשווי 190 ש''ח) הודעה מיוחדת תישלח לזוכים. תודה לכולם!

סיפור מספר 12 - הפקח המחולץ - עודד זנטון

היתי ילד שאיכשהוא מצא עצמו עובד בגיל צעיר מדי כפקח בסיירת הירוקה. אפשר להפסיק לספר פה כי הסיטואציה של ילד בן 23 עם סופה ודלק על חשבון משלם המיסים מסבירה את כל מה שצריך... בכל מקרה, שבת נחמדה. אני עולה צפונה ואוסף חבר לטיול רגוע בכרמל. עוברים בטירה, קונים בשר ויין טוב, יורדים לשטח ומתחילים לטפס על כל מה שלא זז.באחת העליות, ולא ה''עצבנית'' ביותר, בדיוק אחרי עיקול קצר בצורת Z, הסופה הירוקה והחזקה לא רוצה לטפס. מי לא יודע שמקום של כבוד שמור להילוך ראשון ביחס נמוך בסופה. בערך הכי חזק שרכב סדרתי יודע לתת. אז משלבים ו.. לא לוקח! הרבה סולר נשרף עד שהבנתי שכדאי לבדוק למה הג'יפ לא עולה. ירדתי מהרכב ו-אין צלב ימני קידמי! פקח סיירת לא צריך חלקי חילוף ברכב, הוא עובר הכל גם עם טנדר סוברו, בטח עם סופה.. חשבתי, נתדרדר קצת אחורה ונבוא בתנופה כי הרי ''על העדר אחיזה מפצים בתנופה''. התדרדרתי וישבתי עם הדיפרנציאל האחורי על גדם עץ. בשלב זה כבר הבנתי שכדאי להתחיל להשתמש במנגל.. כשחבר שלי עבד על המנגל, אני היתי עסוק נואשות בבניה שלא היתה מבישת את אבותינו במצריים, בניה שידעה גם לעוף. מרים את הסופה על הי ליפט דנדש שקניתי בלי מושג ירוק על איך משתמשים בו, בונה יופי של ערימה ואז מוריד את הג'יפ כדי לגלות שטיפל'ה גז מעיף אותה לאלף עזזלים.


להצבעה בסקר הקליקו כאן

וכך עובר המון זמן בבניה ופירוק של ערימות אבן. בין לבין, כדי לשמור על המורל, נוגסים קצת בבשר שכנראה שהיה שייך לאיזה חמור שהזדקן בנחת בפרברי טירה. (מנסיוני הרב עם פרות, הוא לא היה בן משפחה שלהן). לאחר עשרות פרמידות, הגיע הרגע בו הצלחתי. הורדתי את הסופה על ערימה ענקית שבנה אדם מיואש ונתתי חזק, אבל ממש, בגז. עם המון עליצות, הבחנתי כי עליתי מעל המכשול ואפשר ליסוע, אבל למה לא זזים? ומה הרעש הזה לעזזל? יורדים מהג'יפ ורואים שנישברה הנבה, כרגע, מה שקושר בין הנבה לרכב זה צינורית הברקס בלבד, הגלגל שוכב בנחת על העפר והסופה הופכת לנכה. פקח כמוני לא יאמר נואש. בלחיצת מירס הערתי מהשנ''צ של שבת את ראש הצוות שלי שהפגין איפוק על אף שלא כ''כ הצליח להבין מה יש לי לחפש בכרמל. מכאן לחילוץ קצרה הדרך. תוך שעה היתיצבו פקח רשות ופקח ממ''י לחלץ את האדיוט שחיכה בסבלנות לתום חוזה העבודה שלו. ניגררתי על הגדם עד למקום בו יכול גרר להגיע וברחתי מהבושה הביתה. סה''כ זמן מהתקיעה עד לגרר- 10 שעות

סיפור מס' 11 - הנה באה הרכבת - ליאור קרלינסקי

יצאנו לטיול משדה בוקר בבוקר יום שישי, הגענו למעבר מתחת לרכבת בנחל צין, האיסוזו לא עובר בגובה מתחת למסילה, גם לא נועם המדריך במגנום וגם יני בטרופר המוגבה. נועם מסביר כיצד עוברים את המסילה ואנו נוסעים אחריו, המגנום והטרופר מוגבהים ועוברים. אני מגיע באלכסון, דורך על חיזוק בטון ועולה, מחליק על מיגון המנוע ונופל בין מיגון מנוע למיגון גיר - הרכב ת ק ו ע.

ניסיון קדימה, ניסיון אחורה, והוא לא זז. קושרים אותו בטמבון האחורי למגנום, הטמבון מתעקם והרכב יושב. בינתיים אצים רצים למעלה הגבעה הזוג מבית הלל, מייד מתקשרים 100 ומודיעים להם מיקומנו. תוך פחות מדקה, נהג הקטר איתנו בשידור ישיר, מרגיע שהרכבת עצרה. מוציאים ג'קים, מרימים הרכב באוויר לפחות 30 ס''מ, את השילדה. בונים מערך אבנים, נועם קושר הפעם מקדימה ופשוט מעיפים את הרכב מהמסילה. ממתינים לבוא הרכבת, לבקשתם מראים לנהג הקטר שאין נזק ואבנים על המסילה וממשיכים בטיול.

כאן הסתיימה הדרמה, אך כאן מתחילים הצחוקים והבדיחות. בתמונות רואים את אירית ברכב ואני מייד מספר שקודם כל הכנסתי אותה ליד ההגה ,קשרתי בחגורת בטיחות ונעלתי דלתות, ''שאם תבוא רכבת נרוויח 2 ציפורים במכה אחת''. ברור שמייד כשנתקעתי היה צריך ציוד חילוץ, אז בתמונות רואים צידניות בחוץ, בכדי שאם תבוא רכבת, שהאוכל לא יפגע. לאחר תקופה הופיע שרשור באינטרנט של הרכב על המסילה וכתובת למעלה :''אם נתקעת על מסילת רכבת, חייג 100''. את המייל קיבלנו מחברת ילדות מ- USA הרחוקה, והיינו חייבים להסביר לה שאנחנו הנושא של התמונה. איזה כיף לספר לכם על פשלה שנגמרה בצורה כזו טובה. אנחנו יותר לא חוצים מסילה !!! משפחת קרלינסקי מיעף, שממשיכה לטייל עם נועם בכל ימות השנה

סיפור מס' 10 - גם דיפנדר שוקע בבוץ - גלעד מוסקוביץ

אתמול טיילנו ברמת הגולן – חברתי ואני לבד בדיפנדר. כל היום עוברים שלוליות שונות ומיני דרדרת ועליות, כמובן שהדיפנדר (וגם אנחנו) לא מתרגש. הגענו לפג'ר, אבל בינינו לבין גן העדן הקטן היה קטע של כ-10 מטר של בריכות לכל רוחב השביל. על החיים ועל המוות נכנסים לשלולית שנראית הכי טוב. גל מים מציף את מכסה המנוע ובאוטו מתחילות צעקות תדהמה. אני יודע שאם אני עוצר עכשיו, בטוח יהיה לי מה לכתוב לתחרות... מדביק את הדוושה לריצפה והדיפנדר מגיח מהצד השני של הבריכה. אחרי שסיימנו להתלהב אני פותח את הדלת של הנוסע ורואה את כל המים נשפכים החוצה מהרכב, לפחות הצד שלי נשאר יבש. אחרי ביקור קצר בפג'ר, המעבר חזרה כבר תועד בעדשת המצלמה והמשכנו בדרכנו לעבר היציאה לכביש.

הגענו לאפיק הירדן (או לפחות אחת התעלות שבסביבה) והיינו כ- 100 מטר מהכביש ומשם הביתה. עניין ידוע הוא שהתקיעות הכי משביזות (או משמחות, תלוי איך מסתכלים על זה) קורות שתי דקות מסוף הטיול. עוד שתי שלוליות על הדרך, אבל היי, קטן עלינו אחרי מה שכבר עברנו היום. בשלולית הייתה שורת צמיגים ובלי לחשוב יותר מדי ניסיתי לעבור עליהם. קצת יותר מדי הססנות והופ! הדיפנדר נעצר בשיפוע צד מאיים. קדימה – אחורה, לא זז החוצה. ואז מתחילים לחשוב איך יוצאים מפה...

האפשרות הראשונה שנדחתה להיות האחרונה הייתה להתחבר עם הכננת לאחד העצים במטע שלידנו. אבל מאחר ואלה עצי פרי של מישהו, זה נדחה באמת למצב של חוסר ברירה. פורסים כננת + רצועות, מגיעים 2 מטר מעמוד ברזל שיכול לשמש כעוגן. פתאום מגיע בחור נחמד עם טנדר טויוטה 2X4 שהסכים להיות העוגן שלי. בקיצור, מפה כבר לא היה הרבה מה לעשות, חיבור של הכננת ומשיכה בריאה, בתוספת קצת עזרה מהמנוע והדיפנדר בחוץ אחרי שהשאיר אחריו בור בעומק של כ- 70 ס''מ של בוץ עיסתי ומגעיל.

סיפור מס' 9 - קצר ולעניין - אלון

נפילה בנחל מצלעות, רק רתימת הרכב לרכב הנוסף מנעה את ההתהפכות. אזור ללא קשר סלולרי, אין אפשרות לקרוא לחילוץ. חילוץ עצמי עבר בהצלחה. אלון, ש.א.ש שבלול

סיפור מס' 8 - הגמדים שחילצו ענק - זאב מלר

חנוכה, טיול רגיל לאורך מצוק העתקים. גימני ב'ז ועדי ומשפחתו, גימני כסוף זאב ואשתו ואיסוזו לבן אוריאל ובניו. סוף היום, מנוחה ואכילה בקרבת ''מצוקי דרגות'', זאב מציע לראות מעיין מים מתוקים בסמוך לים המלח, כחצי שעה, היזהרו לא להתקרב לים, שם שוקעים. ליד המחסום, ליד הקיוסק של האיש עם הזקן שהתפרסם באינטרנט ירדנו לכיוון החוף כשאנו מחפשים את המעיין והברכה הקטנה, לפי הליכת המטיילים.

הזהרתי את אוריאל לא להתקרב למים והוא עשה סיבוב פרסה לחזור, ושם נשאר תקוע. התברר שההנעה לגלגלים הקדמיים אינה פועלת, החושך יורד. ניסה לגרור בעיגון הכננת לאבן וזו נגררה לכיוון האיסוזו במקום להיפך. חיברנו את שני הג'ימני כגוררים ורלסים מתחת לגלגלי האיסוזו. הגלגלים של הגימני התחלקו התחלקו אבל האיסוזו הגיע לשביל, אלא שנעמד אנכית לשביל. איך נסובב אותו? הג'ימינים ימשכו הצידה, ולהקל הרמנו את הגלגלים הקדמיים בעזרת היי-ליפט והפלנו הצידה, עד שנעמד לאורך השביל. מכאן תפס האיסוזו בגז והגיע במהירות לכביש, הדרך הביתה חשוכה, שקטה ונעימה.

סיפור מס' 7 - לחלץ את המחלץ - מאת אדמון עמית

זה התחיל ביום שגרתי של קורס מדריכי טיולי ג'יפים. לקראת אמצע היום הגענו לסכיני דימונה והתחלנו בטיפוס. בארוחת הצהריים, באחד הערוצים, אחד החברים, הידוע בכינוי ''המחלץ'', החליט שהוא צריך לצאת מהשטח, מפני שמאוחר והוא לא יספיק להגיע הביתה לקראת השבת. הראנו לו את הדרך החוצה ובירכנו אותו לשלום. לאחר כ-20 דקות קיבלנו שיחת טלפון שהוא הלך לאיבוד באחד הסכינים.''המחלץ'' אבוד וזקוק לחילוץ הוא לא יודע היכן הוא נמצא ולא יודע כיצד לצאת. באחד הנסיונות להבין היכן הוא נמצא הודיע לנו שהוא נתקע עם הדיפנדר בירידה מאחד הסכינים בשיפוע צד, הרכב לא יכול להתקדם והצלב לגל ההינע הקדמי מרוסק. מאותו רגע התחלנו בחיפושים אחריו.

רק כשהצליח להוציא נ.צ מהטלפון, יכולנו להתאפס על מקומו ולנוע לכיוונו. זה דרש מאיתנו לחפש צירים חדשים על הסכינים, לרדת לערוצים על-מנת לחבור לנקודה. כשהגענו, הרכב היה מעוגן בשיפוע והשבת היתה בפתח, אחד הרכבים הוציא את המחלץ לכיוון הבית לקבל את השבת. את הדיפנדר, הפקיד בידי לחלצו למקום מבטחים. ואנחנו עם העגלה שיותר עתיקה מהטיטניק, נשארנו בשטח והתחלנו לפרק את גל ההינע הקדמי ללא הצלחה.

השמש החלה לשקוע ולהיתקע בסכינים בלילה מאוד לא סימפטי, לכן קיבלתי החלטה להמשיך לנוע לאט עם הדיפנדר המקרטע בצירים לא צירים לכיוון הכביש, כשרכב ראשון פותח לנו ציר התקדמות, פה משיכה, שם דחיפה, טיפוס על סכין, ירידה לערוץ והצלחנו להגיע לשביל כבוש, שם לאחר ניסיונות אחדים הצלחנו לפרק את גל ההינע הסורר ולהמשיך להתגלגל עם העגלה ב-4X2 לכיוון הבית. כשהגעתי הביתה היה כבר מאוחר ומה שנשאר זה להגיד ''שלום לשבת''……

סיפור מס' 6 - ימין ושמאל רק בוץ ובוץ - על חילוץ שהתמשך

הכול התחיל בטיול של 3 רכבים לאזור הכרמל, מזג אויר יפה, בוץ מהגשם של אתמול, נוסעים די מהר, פנצ'ר לאחד הרכבים וכו'. התחלנו את הירידות מהמוחרקה ותוך כדי ירידה אני רואה את נחל הקישון, בצד הנחל אני רואה חבורה של אנשים עם טנדר תקוע בתוך הנחל, אמרתי לחברי טל בקשר, בוא נלך נעזור להם עם כננת וכך היה. הגענו 3 רכבים, אחד עם כננת, 5 דקות והטנדר חולץ, אבל אז, בספונטניות לא ברורה החלטנו אנחנו לחצות את הנחל, הרכב הראשון טויוטה פראדו קצר חוצה בהצלחה, רכב שני גם הוא טויוטה פראדו קצר חוצה בהצלחה, ואז אני איסוזו טרופר נכנס לנחל ונשאר שם....

טוב, כדי לא להרטיב את הרגליים, אני מורה לטל (בעל הכננת) לחצות שוב את הנחל כדי לגרור אותי מאחור, טל נכנס לנחל אבל אז הוא נתקע. מושה נחלץ לעזרה, מנסה לחזור, וגם הוא נתקע, יפה עכשיו אנחנו 3 רכבים תקועים. זוכרים את הטנדר שחילצנו? אז עכשיו הוא מחזיר טובה ומחלץ את טל, שמחלץ אותי, שמחלץ את מושה - פשוט לצאת מהבוץ...מסתבר שלא כול-כך! סה''כ נזקים: לשתי הטויוטות נזקים בדיפרנציל קדמי ולאיסוזו צירייה אבל היה כייף מאת: גלעד

סיפור מס' 5 - טיול פיצוץ - ג'יפים בשדה מוקשים

לפני כמה שנים יצאנו כמה חברה לטיול ג'יפים באזור תמנע ליד אילת. לאחר שהיינו באגם הנעלם ובעוד כמה מקומות מדהימים, החלטנו לסיים את היום בטיול שבילים מהיר,לכן עברנו את הכביש והתחלנו לנסוע במהירות. לאחר כמה דקות הפלאפון צלצל ואחד החברים בג'יפ האחרון צעק לנו לעצור, עצרנו את כל הג'יפים ואז התברר לנו שאנו נוסעים בשדה מוקשים. למרות שהחילוץ היה עצמי, ללא שהזדקקנו לקריאה לחילוץ מהשטח, הוא היה מסובך מאוד ומסוכן, כי זה היה ממש לא קל לחזור את כל הדרך חזרה ברוורס על הקוליסים שלנו. לבסוף האירוע נרשם כחוויה ולא כאסון. שלכם, מיכה בן גיגי, אילת

סיפור מס' 4 - נהפוך הוא - טנדר שוכב על הצד בנח צין

נסענו כ-7-8 ג'יפים לאזור נחל צין, היה שטח בוצי מאד וכנראה גם לא היינו הראשונים באותו היום. בקיצור, אנחנו התחלנו לעבור בשטח והגיעה קבוצה של חבר'ה מאחורינו שהיו מאד לחוצים לעבור את הקטע ולהתקדם. הם ביקשו שנפנה להם את הדרך כדי שיוכלו להמשיך. הזזנו את הג'יפים שכבר עברו את הבוץ ונתנו להם לעבור..

לנסות לעבור, כפי שאתם רואים - תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הבחור נכנס לבוץ במהירות שלא היתה מביישת מכונית מירוץ בתחרות של פורמולה אחת ובאלגנטיות התהפך על הצד. מזל שהיינו הרבה חבר'ה כי להפוך את האוטו שלו בחזרה על הגלגלים מתוך הבוץ הדביק והעמוק היתה חוויה בפני עצמו - מי אמר שזה לא פשוט לצאת מהבוץ? אתם יודעים מה אומרים על המהירות והשטן??? שלכם, מיכה

סיפור מספר 3 - קטן, אבל מאומן - זאב מלר

יצאנו לטיול אופנים וג'ימני. האופניים ירדו בקלות, בקפיצה, אבל מה עם הג'ימני? כיצד יראה אחרי שיקפוץ? לאט לאט נעבור, במיוחד כשאין דרך אחרת וגם הנסיגה מאוד בעייתית. בתוך הג'ימני יש שני רלסים ואלו עזרו לעבור אבנים וגם לרדת את המדרגה. המיגון לפנים עזר להגן על הפגוש הקדמי, ואבנים קטנות מתחת לגלגלים הקדמיים הרימו מעט את הפרונט. הי-ליפט עזר להרים המכונית מעל סלעים [לא כל התמונות נשלחו].

מסקנות: לאט לאט ובמחשבה ניתן למזער נזקים. לפני שמצרפים אופניים וגיפ כדאי לחשוב על בעיות במסלול. לפני שקוראים לחילוץ מהשטח - נסו לחלץ באמצעות האמצעים שלכם. החוויה הייתה בלתי נשכחת. שלכם, זאב מלר

סיפור מס' 2 - סאגת הטרקטורים של יובל שטוסר

המקרה בו נעסוק ארע למעשה אי שם בשלהי חורף 1982, הרחק מימי הג'יפים המפוארים, בעלי יכולת העבירות הבלתי נגמרת. אי שם בשטחי החקלאות של קבוצת שילר הלכה ונרקמה תוכנית להקמת מאגר, ומכיוון שבאזור היו נרקיסי בר לרוב, החליטה חבורת נערים לצאת עם טרקטור ועגלה לאסוף פקעות, לפני עליית הכלים ההנדסיים. הרבה לא הספקנו לנסוע, שכן הבוץ היה רב, האדמה כבדה ושחורה שנדבקת ולא מרפה. החלטנו לחפש מישהו שיבוא עם טרקטור נוסף לעזרתנו. משזה הגיע ושקע גם הוא, יצאה קריאה לחילוץ מהשטח אל אחד מאנשי הפלחה, להם יש את הטרקטורים הגדולים בקיבוץ.

אך גם לאנשי הפלחה חיכתה הפתעה לא קטנה כששקעו אף הם בבוץ. באותם ימים כלים בעלי הנעה כפולה היו נדירים, וכך מצאנו את עצמנו מזעיקים לעזרה את הטרקטור של הבננות שתמיד נוסע בבוץ ואיתו חילצנו את שני הטרקטורים, שכבר היו בבוץ. אל הכלי השלישי לא הגענו וגם טרקטור זה שקע, וכך עם רדת החשיכה יצאנו למוסך, להניע D6, טרקטור שרשראות משנת 56, איתו הגענו לשטח ולמרבה ההפתעה הוא צלל אי שם למעמקי הבוץ.

וכך ללילה השארנו שני טרקטורים בשטח וחזרנו רק למחרת בבוקר להמשך נסיונות החילוץ. אספנו את כל הכבלים והשרשראות שהיו במשק וממרחק של כ-100 מטר הוצאנו את הטרקטורים שנותרו בשדה בעזרת שופל גדול שגויס לטובת סיום הפרשה. אם מישהו חשב שפשוט לצאת מהבוץ, נכונה לו הפתעה לא קטנה. אני באופן אישי למדתי ''שבבוץ אין גיבורים'' - שלולית קטנה יכולה להסתיים כהרפתקאה גדולה. שלכם, יובל שטוסר

סיפור מס' 1 - לא כל כך פשוט לצאת מהבוץ...

כשצוות אונימוג יוצא לטיול שטח, הטיול נראה שונה מכל מה שמכירים, במיוחד אם הצעירים לוקחים חלק בטיול. כולנו יודעים שחריץ דבר מסוכן (חריץ בקרקע), אך באחד הטיולים לאזור רמת הגולן, אלון הצעיר החליט לעבור בחריץ שלא כל כך רצה שיעברו בו... התקיעה הייתה כל כך חזקה שלא יכולנו למשוך את האונימוג של אלון קדימה.


קישור לאתר האונימוג הישראלי

כאן כבר קיבל הטיול תפנית והפך לסאגת חילוצים. לאחר נסיונות רבים וחיבור של שני אונימוגים מחלצים עם כננות של 40 טון כל אחת הצלחנו לחלץ את אלון מהחריץ המסוכן שחפר איזה דחפור- פשוט לצאת מהבוץ! מאותו יום יש לציין כי התיחסות אנשי צוות אונימוג לחריצים (בקרקע) היא התיחסות של כבוד ויראה. שלכם, דורי, איש האונימוג


לפרטים על תחרות סיפורי התקיעה, הקליקו כאן
לאתר של RESC4U הקליקו כאן
להצבעה בסקר הקליקו כאן