בסה''כ רציתי להיות מלכה...

לפני כשנתיים ישבתי מול הטלוויזיה, היה זה יום שבת, ותוך כדי שעמום, נפלתי על ''מלכת המידבר''. העיניים נפקחו, עקבתי מרותקת אחרי כל הג'יפאיות במסע, ושלא כהרגלי חשתי קינאה עזה. הסתכלתי על בן זוגי, הוא לא היה צריך הרבה כדי להבין כי גם אני גם רוצה. כשהתכנית הסתיימה הלכתי למחשב לדלות אינפורמציה, מפנטזת איך אני מתקבלת, וזוכה. אבל אז התברר לי כי איחרתי את המועד ואני אוכל להירשם רק לשנה הבאה. נושאת את הדגל, כל עכבה לטובה, התחלתי מחפשת איפה אני יכולה ללמוד לנהוג על ג'יפ, כך שאהיה מוכנה להכתרה... אחרי בירורים ארוכים, גיליתי כי נפתח קורס חדש להדרכת טיולי ג'יפים, ומכיוון שאני אדם שיודע לדחות סיפוקים, התקשרתי מיד לברר אם בעלת ידע נרחב בתפעול ג'יפ, ''כמוני'', יכולה להשתתף בקורס ההדרכה. לשמחתי הרבה התשובה הייתה חיובית, וליום הולדתי, ביקשתי מבן זוגי שיפתיע אותי, ויקנה לי את הקורס במתנה.

הגעתי לקורס, ברובו גברים חסונים שעל פרצופם רשום: ''יש לי ג'יפ ואני נוהג שנים''. היו עוד שתי נשים, גם הן נראו בעניינים, ואני. התיישבתי בפינה, שלא יבחינו בחוסר הניסיון שלי. עוד לפני שהבנתי מה קורה איתי, כולם קמו ויצאו אל הרכבים. הלכתי למדריך במבוכה ואמרתי לו כי זאת אני החדשה בתחום, ולא רק זאת, גם אין לי ג'יפ. התעודדתי כשהוא אמר ''בינתיים סעי איתי, ואח''כ נחבר אותך כבר למישהו אחר''.

יצאנו לשטח, לאורך רצועת החוף ממכמורת לאולגה. השמיים היו מכוסים בעננים, וגשם החל לרדת כשהמדריך הורה לי לצאת מהרכב ולחפש לי ג'יפ להצטרף אליו. למזלי, עוד לפני שספקתי לחשוב באיזה ג'יפ אני אמצא מחסה, נפתח החלון ברכב הראשון ומר חסון אמר לי ''את יכולה לעלות איתי''. עליתי על הג'יפ בשמחה מעורבת, הרגשתי איך אני הולכת לוותר על המלכה, והמידבר נראה היה מאד רחוק. אך כשהתחלנו לנסוע בחולות והים מצייר את הנוף, ראיתי את קרני האור שלי, פורצות את העננים.

השמיים התבהרו, ואיתם גם היכולות של הגברים. בעליה היו כמה שהתחפרו, וכשעמדנו לפני מדרגה, וכול אחד בזמנו ניסה להראות את כישוריו, שמחתי (בתוך הלב) כשנוכחתי לדעת שהם לא כל כך יודעים, הם רק סתם נראים, והרגשתי כי יש עוד תקווה להצליח לידם. בהמשך היום למדתי להגיד מילים חדשות כמו הצלבה ודיפרנציאל, לא היה לי מושג מה הן אומרות, אבל רק מלהגיד אותם כבר הרגשתי ג'יפאית. חזרתי הביתה מלאה באדרנלין מהמשחק בחולות, ומהמילים החדשות. כילדה החוזרת מהגן.

התמכרתי לג'יפ. הימים עברו בחילוצים במידבר ובכיבוש ההר, בהחלקות בבוץ בימים של זלעפות, ובאביב שטפנו את העיניים בפריחות המרהיבות. החסון שפתח לי את החלון, התברר כאלוף הארץ בעבירות שטח, כך שקיבלתי שיעורים פרטיים, בתיאוריה... הרגליים בערו לי לנהוג, אז כעבור מספר חודשים קניתי ג'יפ ( או יותר נכון) לא השארתי ברירה לבן זוגי וגם את זה הוא הבין שהוא צריך לקנות לי מתנה. שיעורי התיאוריה ללא ספק הועילו. הפתעתי את עצמי ואת הגברים בביצועים מרשימים, וסיימתי את הקורס בהצלחה.

אף אחד לא האמין שלפני הקורס אף פעם לא נהגתי על ג'יפ. אני בעצמי שכחתי למה בכלל נרשמתי. תחרות ''מלכת המידבר'' אחרי הלימודים נראתה לי מיותרת, לא יכולתי לחלום על הרפתקה טובה אחרת. בזה, עם עצמי, ללא ספק יצאתי מלכה, ולא סתם אחת, עם תעודת הדרכה!!!