חילוץ בשעת ערביים

שישי אתגרי. נועם הבטיח אתגרים באזור הרי ירושלים אז כולם מתייצבים. שבעה ג'יפים פותחים את הבוקר עם קפה בתחנת הדלק, אוספים עוד חבר'ה מתלהבים ולא מתוכננים מנקודת המפגש ומתחילים במשלט 21. בקלילות...מה זה הכל? לא אצל נועם שבשלב הזה מציין בסיפוק שאנחנו מקדימים את הלו''ז המתוכנן בחצי שעה. המשמעות, חומוס באבו גוש מוקדם מהמתוכנן...

ממשיכים כמתוכנן. עולים, יורדים, סלעים, נוף מקסים ממשלט 16 (מתקשר חזק ליום הזיכרון/עצמאות) ונכנסים לאזור מעלה נורי (כן, כן, בדיוק במקום שהטוארג מהכתבה הקודמת ויתר...) נועם מרכז את הנהגים ומתחילים לעלות את המעלה ברגל לקבל הסברים ולצפות בעיות...נותן הנחיות – פה לבוא מימין, שם לטפס משמאל – אני לא מתרשם. אולי עם ג'יפ קטן או עם טנדר מיצובישי אבל עם הנבאדה שלי יש רק גירסה אחת של נסיעה – ישר, ישר וישר. אחרי הכל, הנבאדה (למי שלא מכיר, דמיינו רחב, ארוך וכבד) מזמן קיבלה את המינוי של רכב החילוץ בכול הטיולים בארץ וגם בחו''ל.

מתחילים לעלות וסוף סוף עם הרכבים. ג'יפ ראשון מטפס...הרבה עבודות מע''ץ, אבנים מימין וגם משמאל, נסיון ראשון וגם שני. אחריו אודי עם טנדר מאזדה, נלחם כמו אריה ומצליח לעלות. גם קרלינסקי עולה וגם המלולים עם הפג'רו הקצר כבר למעלה ואז מגיע תורי. מוותרים על עבודות המע''צ וסומכים על הכוח של הרכב וזאת למרות שהנבאדה היא הכלי היחיד ללא נעילה בכל החבורה.

מדרגה ראשונה – piece of cake, שניה – גם לא אתגר מי יודע מה, הגענו לשלישית. נסיון ראשון ואני מתישב על הביצה (בקקס). טוב, רוורס ונסיון נוסף. נועם מכוון. נסיון שלישי ורביעי. לא הולך...בנסיון הרביעי, מבין ענני האבק רואים את נועם תופס את הראש ואומר את המשפט הבא: ''שברת מוט הגה''. מי שובר? מה שובר. זה טנק זה לא ג'יפ... טוב, יורד מהרכב מסתכל על הצמיגים וכמו ילדים הפוזלים ביסודי, ככה נראית הנבאדה שלי. שני הצמיגים הקדמיים מסתכלים אחד על השני...לא נעים. זוכרים את ההתחלה? שישי בצהריים, חם. אמצע מעלה נורי, ארבעה ג'יפים כבר למעלה, עוד שלושה אחריי ממתינים לתורם. מה יהיה?

החבר'ה לא מתרגשים. נכנסים מתחת לרכב, מוציאים ערכות כלים, מרימים את הרכב באמצע המעלה, בשיפוע עם ההיי ליפט ומתקנים כמיטב יכולתנו בסיוע אמצעים לא קונבנציונליים כמו מסקינגטייפ (!). במקביל, אני מתחיל להפעיל חמ''ל. מתקשר לחבר טוב, גלעד מ''דרך השטח'' (זוכרים: שישי בצהריים?) אולי היבואן עוד פתוח? אבל לא. עוד טלפון...הפעם לעודד מ''גתוס''. גם חבר וגם נוהג על נבאדה כמו שלי. עודד, ב-מ-ק-ר-ה, מחזיק ברכב תפוחי הגה..והוא במקרה גם מאוד קרוב אלינו ......יש אלוהים! גלעד מהמוסך מוזנק עם כלי עבודה, יני מוקפץ מחיפוש מטבחים לאיסוף תפוחי ההגה ואת הנבאדה מושכים למעלה עם כננת ומכפיל כוח משלוש גרירה ועוד רצועות , רכב מושך ורכב נוסף לרתימה של הרכב המושך ( כי אחד זה לא מספיק כדי להעלות את הנוואדה).

200 מ''ר לסיום המעלה,מיציתי את עניין הכננת הנבאדה ממשיכה לבד עם שלושה גלגלים והגלגל הרביעי מושך לכיוון אחר לגמרי. אנחנו למעלה. שלוש רכבים שלמטה מחליטים לפרוש מהמשך הדרך לאור ההתפתחויות. הם לא רגילים לראות נבאדה נגרר וחוששים לגורל הטויוטות שלהם... למעלה פותחים מחצלת וערכת קפה וממתינים לצוות המוקפץ. גלעד ויני מגיעים, ביחד עם קרלינסקי מפרקים את החלק השבור, מרכיבים את החדש, מאזנים פרונט, מיישרים הגה...20 דקות עבודה והנבאדה שוב כשירה לנסיעה. אין עליכם, חברים.

הטיול נמשך. אכלנו באבו גוש...חצינו את נחל שורק המוצף בביוב וחבל...וגם ''החזרתי'' טובה ליאני על העזרה כשפגש את הבור באמצע הנחל באמצע הלילה ונתקע בזווית מאיימת בתוך הנחל הזורם וכמובן הנוודה חזרה לתפקידה הקבוע של המחלץ וגם את הטויוטה של יאני היא חילצה (בגלל הלילה החשוך אין תמונות) מגיעות תודות ל: גלעד מ''דרך השטח'' על היותך ושנחלצת לעזרה (למרות הפוליש), לעודד מגתוס טוב לדעת שיש חברים גם בקטעים כאלו – תחי הנוואדה!, לליאור קרלינסקי, משה מלול, אודי, נועם המדריך הגדול מכולם ולכל שאר המטיילים שגילו סובלנות ברגעים קשים (: לפני חודש היתה כתבה באתר בנושא ציוד חילוץ חובה לרכב אז יש לי תוספת חשובה חברים טובים והרבה מזל. להתראות בטיול הבא. אלדד שרון ומיכל עם הנוואדה