מתקר עד תקר

אין כמו טיול המתחיל בפנצ'ר. כשהוא מתחיל כך, סביר להניח כי הוא גם יגמר באותה הצורה וכך באמת היה... אמירה יצאה מהג'יפ מחויכת מהאזכור הנ''ל, וכמו שהיא אמרה, משפחת לנדאו שוב הפתיעה ופתחה את הטיול עם חור בגלגל. ובעוד כולם מתענגים מעוגת התפוחים ופירות היער, שעליה טרחה השף קונדיטור איזבל - חברה מפריז - עמד לו ארז, בשמש הקופחת למרגלות מצדה, ובדק לראשונה איך נראה הציוד להחלפת צמיג בטוסון, והאם הוא תקין. אחרי היכרות ותה צמחים, מצוידים בכובעים והמון מוטיבציה הסתכלתי על החבורה, מהג'יפ הממוזג, עולה את דרך הסוללה אל מצדה, להחיות רגעים קסומים בהיסטוריה עתירת קרבות. אני נשארתי לשמור על המיטלטלים שנארזו על הגגות (ובוודאי להגן בגופך על שאר העוגות – העורך).

נכנסנו לשטח ופנינו לדרום, נוסעות על רכס ההרים הנושקים אל ים המלח. עצי השיטה נדירים באזור, ומאחורי אחת הגבעות בפינה מדהימה צמח לו עץ אחד גדול, שבצלו עצרנו לצהרים. המשכנו לשתי תצפיות מדהימות כשבאחת מהן, על מנחת המסוקים ליד מעלה יאיר, גילו לי הגברים כי מפעלי ים המלח שייכים לאחת המשפחות העשירות הנהנות מאוצרות הטבע, דבר הגורם לייבוש הים, ואף אחד לא מגביל אותם, תמוה!!! בתצפית השניה, במעלה עין בוקק, התחלקנו לשתי קבוצות, האחת ירדה ברגל אל עין בוקק, והשנייה נסעה לצוף במי המלח, כדי לגלות פצעים שלא ידענו על קיומם.

היצירתיות הקולינרית בשטח לא מפסיקה להפתיע, מסעדת מיליון הכוכבים נפתחה, אומנם קצת באי נוחות מהרוח המשתולל על ההרים, אך זה לא הפריע לכול הסועדים להרגיש את החג בתפריט מרשים: פשטידת גבינת עיזים ובזיליקום, ספגטי בשמנת וגבינה בולגרית, ירקות בנייר כסף אפויים על האש, יחד עם בקבוקים של יינות אדומים, ולקינוח, גבינת קממבר, עוגת מייפל, ועוגת תפוחים, רק גלידה היה חסר (נשברתי, אני לא עובר יותר על הכתבות של אורית. כמה אפשר לגרגר? – העורך).

ביום השני, נכנסנו לשטח מכביש 31 אל מעלה זרון. לרכב שטח הירידה בעבירות בינונית, דרדרת, שיפוע קל ומדרגה חביבה, אך כשמדובר בטוסון בגובה כביש, העבירות הופכת לכמעט בלתי אפשרית. אחרי ניתוח מעמיק של השטח, הפשלנו שרוולים והתחלנו בעבודות מע''צ. כמו תינוק שלומד ללכת, גלגל עוקב גלגל הורדנו מההר את הג'יפ המעופף, שם חיבה לטוסון שנכנס להצלבה, אל מצד זוהר. אחרי עבודת שטח מאומצת בשמש הקופחת, השתכשכות במים הייתה מחשבה מעודדת. במסלול הליכה של שעתיים טבלנו רגלינו במים, ובמפלים נהנו הילדים מהטיפות על הבגדים.

כשהגוף שבע מפעילות גופנית, חזרנו לשטח לארוחת מנחה (ומה אכלתם בה? – העורך). משם המשכנו אל תוך החוורים, ההרים לפעמים כמו עננים, הם דומים למשהו, טלי אומרת שנוף החוורים בשבילה הוא כמו ירח, אני ראיתי המון כלבי ים צפופים, ועומר אמרה שהיא רואה פרצופים. חמש דקות לפני הסיום, ממש כמו בהתחלה, הודיע, הפעם דניאל כי כנראה גם לו יש תקר. הילדים נהנו להתלכלך בחול הלבן המתפורר מההר בעוד אנחנו החלפנו את הגלגל. כך נחתם הטיול, בסיפור מעגל.