אתר השטח הישראלי התחיל להשקיע במבחני דרכים למכוניות משומשות: מסע של 3,500 קילומטרים מכפר תבור למדבר המערבי ובחזרה עם טנדר מזדה B2500 בן שנתיים
מאת: רני פלג
19/06/07
מבחני דרכים הם עסק מעוות, עם מעט מאוד נקודות השקה לחיים האמיתיים. האמינו לי, אני עורך עשרות כאלה בשנה ותמיד מנסה לסייג את דברי באורח התואם את ההצהרה החמורה שהובאה לעיל. רגע, איני טוען שכל מבחני הדרכים שתקראו באתר הם שקריים, או נטולי תוקף, אלא רק כי מבחנים אלה מבוססים על התרשמות קצרה ומוגבלת מכלי הרכב וכי צריך להבין נקודה זו כאשר גוזרים מהם משמעויות מורכבות.
הדברים קשים שבעתיים כאשר מנסים לבדוק כלי רכב משומש. במבחן שכזה כמעט בלתי אפשרי לבדוק את הכלה בתנאי מעבדה, שכן ההתרשמות קצרה ומגבלת יותר מעצם העובדה כי מדובר בכלי רכב השייך לאדם פרטי ולא ליבואן הרכב ובלתי אפשרי לשלוט במשתני מצב ויכולת הרכב, לאור העובדה שעברו זמן ומרחק גדולים מאז כלי הרכב עזב את המפעל.
כאשר יצאתי למצרים עם טנדר המזדה של עופר-אבניר (במסגרת קבוצת המרוצים הרודס – קאן אם, בראלי הפירמידות) ידעתי שאנצל את ההזדמנות כדי לערוך מבחן ארוך וממצה לכלי רכב משומש. מכלי הרכב עצמו לא ממש התלהבתי. שאלתי יותר מפעם אחת את רווה תבורי, מנהל הקבוצה, אם אנחנו באמת מתכוונים להיכנס עם הגרוטאה החבוטה הזו למדבר. הוא ניסה להרגיעני והבטיח לעבור על מכלולים חיוניים, לתקן את הדרוש תיקון ולקחת מלאי חלפים מספק (וזאת, להזכירכם, לרכב הסיוע של הקבוצה).
ריח המצמד החרוך, שעלה באפי בנסיעה לאימון הרכיבה שבוע קודם למרוץ, לא הוסיף לביטחון במכונה. גם ההיסטוריה הפרטית של כלי הרכב למוד התלאות הזה קצת הדאיגה. מסתבר שהטנדר הזה, מודל 2006, הספיק בשנתיים על הכביש לעבור 140,000 קילומטרים, במהלכן הוחלפה תיבת ההילוכים יותר מפעם אחת, בנוסף לתלאות אחרות העוברות על כלי רכב שעובד קשה ומבלה בידיים לא תמיד מיומנות.
נהגתי לראשונה בטנדר בקטע התחרות הראשון של ראלי הפרעונים, אשר נערך בנתיב של חול די מהודק ולא ממש טובעני. לא ממש התרשמתי: המנוע, עם 109 כוחות סוס, נחשב אולי חזק כאשר הגיע ארצה באמצע שנות ה-90, אבל במונחים של ימינו הוא מרגיש חלש ועייף והתקשה להזיז כמעט שני טונות של אדם, מכונה וציוד בחול. גם בולמי הזעזועים ספגו קיתונות של ביקורת, עקב חוסר יכולתם לרסן את המסה. נהגתי, התנדנדתי והתלוננתי. רווה שתק.
חוץ מהביקורת היו גם דברים רבים להעריך בבהמת המשא. תא הנוסעים לא היה מזמין במיוחד בעת הולדתו – רכב עבודה יפני, אתם יודעים – אבל העובדה כי נשאר בדיוק כביום היוולדו מעידה על איכות הייצור וההרכבה. כל הפלסטיקים במקום, כל המערכות עובדות ושום דבר לא רועד, או מקרקש. מכוניות אירופיות מפוארות יותר, צעירות יותר ושנסעו פחות לא ישמרו על דמיון כזה למקור, אז בהחלט נרשמו נקודות זכות על עמידות למאזדה. גם נוחות הנסיעה וההתנהגות נשארו דומות למקור, כלומר זנב קשה ומקפץ ופרונט רך ומתנדנד, כנהוג בכל הטנדרים בני גילו.
אל החול העמוק נכנסנו בחשש, בכל זאת מדובר בים החולות הגדול ולא בדיונה של תחנת הכוח בחדרה. עם שלושה אנשים בתא הנוסעים וציוד רב בארגז המטען היה הטנדר כבד ומגושם. הורדנו אוויר ל-12 PSI, שילבנו להילוך כוח והתחלנו לנוע בצורה מדודה. אחרי שני קילומטרים ושתי שקיעות כלי רכב בחול העמוק התחלנו לחייך. למה לחייך? מי ששקעו היו דווקא הלנד קרוזרים של הצרפתים שהובילו אותנו – מארגני המרוץ שאמורים להיות בעלי ניסיון רב בנהיגה בחול.
מהר מאוד נכנס המזדה העייף לקצב הזרימה המהיר של ים החולות, חזרנו ל-High והתחלנו גם להרגיש כך. כאשר מבינים את מגבלות המכונה אפשר להגיע איתה רחוק ובסוג השטח הזה הבעיה היחידה הייתה רק כוח המנוע הדל, משום שהחול החלק לא הציק לבולמי הזעזועים היגעים. אלה עבדו קשה ואף סומנו כחוליה החלשה, כאשר נתיב הראלי לקח אותנו לשבילים משובשים של אדמה קשה וסלעית, אז הפרונט המתנדנד איים לנגוח את הקרקע בכל מהמורה ופשוט הכריח אותנו לרדת לקצב איטי, ההולם בהמת משא.
אחרי שבעה ימים של תנועה במדבר זכה כבר הטנדר הוותיק בכל האמון וההערכה מאיתנו. אבל אז הוא החליט כנראה ללכת על הצל''ש. איסוזו טרופר שהחזיר את נשמת מנועו לבורא סיפק למזדה הצנוע הזדמנות להבריק באמת. בהמת המשא גררה את הטרופר המושבת למרחק 30 קילומטרים בחול עמוק וטובעני. אכן כן, 109 הסוסים הלא רעננים של המזדה למוד התלאות הניעו בחולות המדבר משקל כולל של יותר מ-4 טונות, ללא כל מחאה מצד מכלול כלשהו, שעון חום המנוע, או תיבת ההילוכים.
אחרי חילוץ הרואי נוסף והמון קילומטרים החזיר הטנדר הגיבור את רווה לביתו, הפעם עם המון כבוד והערכה מצד כל המעורבים במבצע. במהלך המסע המפרך לא נשמעה כל טרוניה ממכלול כלשהו בטנדר העייף והוא סיים את המסלול כולו ללא שקיעה רצינית אחת וללא תקר בודד לרפואה. ניתן לזקוף חלק מהשגיו של הטנדר במסע לזכות רמת הנהגים שהובילו אותו למדבר, אך עדיין מגיעה לו לטנדר הערכה רבה. אחרי שנתיים ו-140,000 קילומטרים שומר סוס העבודה על רמה גבוהה של דמיון למצבו כחדש ונראה כי אין סיבה שתמנע מהטנדר החסון לנסוע גם מיליון קילומטרים, אם ינהגו בו באופן הראוי ויתחזקו אותו באופן הראוי לטנדר הגיבור שהוציא אותי מן המדבר.
מנוע: דיזל, טורבו, 4 צילינדרים, 2,499 סמ''ק הספק/מומנט: 109 כ''ס / 27.1 קג''מ זינוק ל-100 קמ''ש: 25.6 שניות מהירות מרבית: 147 קמ''ש תיבת הילוכים: ידנית, 5 הנעה: אחורית + קדמית, דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה אורך: 500.5 ס''מ רוחב: 188 ס''מ גובה: 176 ס''מ בסיס גלגלים: 300 ס''מ משקל עצמי: 1,762 ק''ג
6 תגובות
1
ליאור קרלינסקי
19 ביוני 2007 ב 17:49
כל הכבוד כדאי גם לתת כבוד למזדה של אודי
לאחר שנתיים של טיולים משותפים מוכיחה המזדה של אודי בטיולים האתגריים אמינות ,עבירות (לא כמו של דיפנדר-כי לא יצא לנו להשוות ) מעברי מכשולים בילתי ניתנים למארה עיניים אז גם מזדה ישנה ללא טורבו עושה זאת ---כנראה הרבה מאוד מאוד בזכות ה נ ה ג - ואישתו וברור חיוכו
מצדיעים בגאווה הקרלינסקים "ממרומי" האנטר
2
Ogash Ofer
19 ביוני 2007 ב 18:03
פשוט וטוב
דוגמה מצויינת לרכב פשוט וטוב.
אין על הרכבים של "פעם".
"פעם" היו בונים רכבים מאוד פשוטים וגם מאוד אמינים - המזדה - דוגמא מצויינת לרכב שכזה.
3
מיילו
19 ביוני 2007 ב 23:17
רני אתה כותב מבריק
מותר לפרגן לאדם ולא רק למכונה?
את התמונה של הדיפנדר היתי מעדיף לשכוח אבל עלי להעיד שזו האמת לאמיתה
תודה על הגרירה
צור
4
ilan4x4
20 ביוני 2007 ב 11:53
אכן, תענוג לקרוא!
5
ליאור קרלינסקי
23 ביוני 2007 ב 09:37
רני שים לב כשהם לא מסכימים עם החלטותיך
הם מפרגנים לכתיבתך
אחלה חברים מצאת
6
עינב קהלני
03 בדצמבר 2007 ב 18:44
טנדר טוב אבל
ניסן ווינר יותר מכולם
תגובות