דרך היין

כנראה זה הגיל המעצים אותנו. אנחנו לא עסוקות בלמצוא שותף לחיים או עבודה מסודרת, ושלושה ילדים כבר הספקנו לעשות. אנחנו נרגעות, מוצאות מקום חדש לתובנות שלנו כנשים, אוספות את המידע והניסיון צברנו, לחברות, הבנה ונתינה. יום חמישי, תשע וחצי בערב נפגשו 15 נשים לחגוג יום הולדת מבוסם ביין, גבינות וים של כוכבים.

המסלול התחיל בתחנת הדלק בצומת כנות, משם פנינו לכיוון יער חרובית. המטרה: עצירה במערות לוזית, כדי לחגוג יום הולדת לרווית. עצרנו בכניסה ליער לתדרוך, קצת הסברים על חריצים, אבנים ושאר מהמורות. בג'יפ של רותי כבר התחילו לתדלק (ביין), ומכל מילה לא הפסיקו לצחקק. את הנסיעה העבירו הנשים בשירים, נהנות מעבירות קלה ללא טלטולים.

במערת לוזית נכנסנו לחלק הקטן הדרומי, את רווית השארנו בפתח עם עוד שתי נשים. פרסנו מחצלת, ניפחנו בלונים ענקיים, הדלקנו נרות בכוכי היונים. על השולחן נפרסה מפה, שעליה הונחו פירות טריים בקערת חרס לבנה, גבינות עזים על מגש עץ, נפתחו עוד בקבוקים של יינות אדומים ולבנים, נפרסו לחמים טריים, עוגות ומקלונים מלוחים. אני הכנתי את עוגת יום ההולדת, לבקשת הבנות, וכשקראנו לרווית להתחיל בחגיגה, היא כיבתה את הנרות שחיכו על העוגה.

בתוך השקט הקסום של הלילה, אחרי ששבענו בגוף, ישבנו על המחצלת ומילאנו את הנפש בברכות, ושירה רוחנית לצלילי גיטרה. מבעד לחורים בתקרת המערה אפשר היה לראות איך הירח לאט זורח ומאיר את השמים, מוסיף לאווירה. השעה הייתה אחת כשנאלצנו לקפל עצמנו מהחוויה חזרה אל כלי הרכב. נפרדנו מהמערה ונסענו על כביש 38 אל נחל שורק.

הנסיעה בלילה בין ההרים, כשפנסים מאירים רק את הענפים, נותנת תחושה כאילו הנוף מתקדם אלינו. אחרי שעה וחצי של נסיעה בתוך הסבך, וחציית הנחל על מימיו הזורמים, העייפות החלה מחלחלת. מול בריכות הטיהור, לא רחוק מגשר רפאים, שקלנו להעלות את הבנות אל עין אל קוף, אך הבנות עייפות היו בכדי לטפס על ההר, ונפלה החלטה לוותר על טבילה במעיין קר. ג'יפ אחד פרש תל אביבה, ואנחנו, עייפות אך מרוצות, המשכנו ירושלימה לסיים את המשתה, שוב, וכמובן... סביב השולחן.