תחילת הסוף

התרווחתי על כורסת העור המפוארת במשרדי, מפריח לחלל האוויר תמרות טבק נשרף וגלשתי להנאתי באגף השטח באתר וואלה!, אותו מאכלסות כתבות של אתר השטח הישראלי. שם, בממלכה המוגנת של העוסקים בבולדרים, דיונות ובוץ, מצאתי חומר לדאגה. היו אלה דעתו של דרור עזרא וכתבתו של יואב קווה (שפורסמו במקור בדה מרקר ובהארץ, בהתאמה). הנושאים היו שונים, אך הריח דומה.

דרור עזרא, איש מפלגת הירוקים, הציג את חזונו, לפיו בעלי רכבי שטח, אשר מזהמים ופוגעים בסביבה, ייאלצו לשלם יותר וחלקם ייאלצו להיפרד מכלי רכבם האהוב. את הדברים אנו מכירים היטב, גם בארצנו וגם מחוצה לה (בעיקר שם). הרעיון הוא כי רכבי שטח הם גדולים, כבדים, מזהמים את האוויר, תופסים מקום רב בעיר הצפופה ומזיקים לשטח, המתקשה להשתקם.


דרור עזרא רוצה למכור לכם את הטרקטורון

יואב קווה סיפר על פעולות שנוקטת הקרן הקיימת לישראל החוסמת אתרים בפני רכבי שטח, כדי לאפשר לנוף הפגוע להשתקם. גם כאן הרעיון הוא שרכבי שטח מזיקים לסביבה ומניעת הגישה שלהם לאתרים מסוימים יכולה לסייע בשמירה על אתרים אלה.


יואב קווה מספר על חסימת תל גודד

עתיד ירוק או עתיד שחור

קשה להיות אמביוולנטי לגבי רעיונות כל כך מנוגדים לתחומי התחביב האהובים עלי. אפשר מצד אחד לשלוח את הירוקים לחפש את חבריהם ממוללי העשב ולשים בתא המטען רצועות גרירה שיתמודדו גם עם הבולדרים העקשניים ביותר שחוסמים את העליות לתל גודד. אבל אפשר גם לשבת ולחשוב כיצד אפשר למזער את הנזק ולעכב את ביצוע הגזירות. כן, לעכב, כי איך שלא תסתכלו על זה, העתיד הירוק (השחור?) המתואר בוא יבוא. זו רק שאלה של זמן – הביטו ברוחות הנושבות בעולם ותבינו זאת.

אני מגדיר עצמי ירוק למדי, חרד לגורל העולם, ממחזר במידת האפשר וכדומה. למרות עובדה זו אני עדיין נהנה לצאת לשטח עם רכב שטח גדול, כבד, רומס ומזהם. איני מיישב את הסתירה הזו על ידי הטענה הדמגוגית ''קודם יטפלו במפעלים מזהמים ורק לאחר מכן שיבואו אלי בטענות''. טענה זו לא מחזיקה מים במבחן המציאות כי המדינה תמיד תעדיף להתעמר באזרח הקטן מאשר לפגוע ברווחיו של בעל הון ושלטון.

ברמת ההתנהגות האישית, אני מבין היטב את הרשויות המונעות ממני ומאחרים גישה עם רכב השטח שלנו עד לפסגת התל. מאז הונחו החסימות סביב תל גודד ביקרתי שם פעמים רבות, העפלתי לפסגה בכוח רגלי והפקתי מכך הנאה מרובה – והרי בדיוק לשם כך אנחנו יוצאים לשטח, לא? כאשר אני מגיע לתל סמוך (תל צפית, גם הוא מועמד וודאי לסגירה בעתיד קרוב, או רחוק) ביום עמוס מטיילים, אני כובש את גאוותי ומחנה את רכב השטח שלי למרגלות התל, ואיני מתעקש להפריע את שלוות המטיילים שבאו לנשום אוויר צח ולא פודרה. אימוץ כללי התנהגות ידידותיים לסביבה משפר את תדמית רכבי השטח. שיפור תדמית שכזה נחוץ כדי לעכב את ביצוע הגזירות אשר מתכננים אבירי איכות הסביבה.

מצד שני, אלחם ככל יכולתי נגד הגבלות הפוגעות בחרותי ובעיסוקי (ונגד אלה יש חוק יסוד במדינת ישראל). אז למרות אהדתי למטרה אליה מכוון דרור עזרא, לא אוכל להסכים למניעת ייבוא טרקטורונים ושאר דברי ההבל שהאיש מציע. כלומר, אם לסכם, אני מציע יותר אחריות אישית, כדי למנוע הגבלות עתידיות על הדברים הקרובים לליבנו.