מולדבאנו - הפסגה הגבוה בהרי קרפטים - רומניה Moldoveanu

ראשית יש להחליט...

הפעם הראשונה שאסי ואני מצליחים לדבר על התוכנית שלנו למסע ברומניה היא בטיסת אל-על לבוקרסט. אנו מסתכלים על המפה של הרי הקרפטים ומיד קופצת לה פסגת המולדבאנו - 2,544 מטרים - ההר הגבוה ברומניה. אסי מחליט שלא ניתן להדריך ברומניה מבלי לטפס על ההר הגבוה ביותר במדינה. אז הוא מחליט... מה אכפת לו - הוא הרי לא מדריך, אלא מנתח מערכות מחשבים, וחוץ מזה מה הקשר בין ההר הכי גבוה לטיולים מוטורים ברומניה? אבל מכיוון שקשה לי להתמודד באופן לוגי עם טיעוניו ובעיקר כי בא לי להיות על הפסגה אנו מחליטים להוסיף את הפסגה לתוכנית המסע.

שנית יש לתכנן...

כך אנו מוצאים את עצמנו ממרקרים בצהוב זוהר את הפסגה ומתכננים ''לקפוץ'' לשם באחד הימים. המולדובאנו היא הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הרי פגראש במרכז רומניה כאשר הרי הפגראש הם רכס ההרים במרכז הרי הקרפטים. הקרפטים הם רכס ההרים הגדול במרכז אירופה וגובלים בהרי האלפים בדרום מערב ובבלקן בדרום מזרח. הפסגה הגבוהה ביותר של הרי הקרפטים נמצאת דווקא בסלובקיה (2,655 מטרים) אבל יחודו של המולדבאנו הוא שלמרגלותיו חוצה מעבר ההרים שנחשב לכביש הגבוה באירופה. שמה של הפסגה מגיע בזכות חבל הארץ הנמצא צפונית לה - מולדובה.

מולדובה הייתה חלק מרומניה תקופות רבות בעבר ותחת שלטון ברית המועצות עד שנת 1991. בעת התפרקות ברית המועצות הכריזה מולדובה על עצמאותה. כבר בשנת 1989, לאחר הוצאתו להורג של הרודן הרומני ניקולא צ'אושסקו, עלה הרעיון להתאחד חזרה עם רומניה, רעיון שקיים עד היום ומעמיד את קיומה העצמאי של מולדובה בסימן שאלה.

קדימה לדרך...

למרגלות ההר, עד לגובה 1,400 מטרים מעל פני הים, אנו מגיעים ברכב 4X4 בנסיעה של 60 ק''מ בשבילים מהירים. אנו מגיעים רק בשתיים בצהריים למרות שאנו נוסעים בקצב של 40 קמ''ש בממוצע ולדרך יצאנו כבר בשבע בבוקר. פשוט כיוון שלאורך הדרך יש המון הסתעפויות המטפסות על הרי הקרפטים ושמשכו אותנו לבדוק אותו.

התוכנית...

השעה 14:00 ולפנינו כ-10 קילומטרים של טיפוס עם 1,150 מטרים של הפרש גובה ואחר כך ירידה כמובן. אנו מכיילים את ה-GPS לעבר הפסגה וקובעים את השעה 17:00 כשעת גג עם ''זמן אחרון'' של עוד חצי שעה, כאשר את ההחלטה לאן ממשיכים נקבל בשעה 17:00 במקום אליו נגיע.

הצעדים הראשונים...

תחילת הטיפוס היא בתוך יער צפוף המאפיין את הרי הקרפטים, השביל עובר בין העצים ומידי פעם יש לדלג מעל עץ שנפל וחוסם את הדרך. ורק כדי להבין - לא מדובר בהנפת רגל מעל העץ אלא בטיפוס שכן הגזעים הללו עבים והיקפם כדי שנים-שלושה מטרים. האדמה ביער בוצית ואנו מתקדמים בהתאם לעקבות שהשאירו אלו שטיפסו לפנינו. קיים גם ''סימון שבילים'' מקומי, אבל הוא מקוטע וממש לא ברור. בדרך אנו פוגשים חבורה של צוענים האוספים תותי יער - אחר כך אפשר לפגוש אותם בצידי הדרכים או בבוקרסט מוכרים תותים לפי מידה של כוס.

בגובה 1,800 מטרים נגמר היער, והטיפוס ממשיך על גבי ערבות דשא נמוך ירוקות ואין סופיות. אנו פוגשים עדר של כבשים ואיתם 4 כלבים נובחים וחושפי שיניים. הפתרון: אבן קטנה הנזרקת לכיוונם מבהירה להם כי אנחנו לא נשנה את כיוון התנועה שלנו. לאחר שתי דקות מגיע הרועה שמצביע על כיוון הפסגה ועושה הבעת פנים של כבוד.

אנו ממשיכים בטיפוס כשאנו על קו הרכס, שזה בעצם קו פרשת המים הראשי של רומניה, מימין ומשמאל רואים הרים ומדרונות ירוקים כשמדרום לנו על אחד המדרונות אנו מזהים עוד עדר כבשים גדול - כנראה שתקופת הקיץ טובה להעלות את העדר שירעה בגבהים. לאורך כל הדרך, למרות שאנו כבר חצינו את גובה 2,000 מטרים, מים זורמים. מי מעיינות טהורים היוצאים מתוך הסלעים או עולים מתוך האדמה זורמים לתוך שלוליות קטנות, שמן הסתם קפואות בחורף, ומשם מפכים לערוצי נחלים הנשפכים במפלים שאת שאון המים שלהם אפשר לשמוע אפילו מבעד הרוח הנושבת בגבהים.

עוד קצת ואנחנו למעלה...

בשעה 17:00 אנו רואים את הפסגה - שני שפיצים ואוכף אחד לפנינו. אנו מחליטים כי מכאן כבר לא ניתן לסגת - מזג האוויר יפה ויש לנו חצי שעה לזמנים האחרונים. אנחנו בגובה 2,400 מטרים ומחליטים לתת בגז (הלו - רצים ברגל, הרכב נשאר למטה) כך שקצת מתנשפים ואפילו מזיעים - 5 מעלות בחוץ עם רוח חזקה - אנו מתייצבים לאחר 12 דקות על הפסגה הראשונה - כמעט השיא. מכאן ירידה תלולה לאוכף וטיפוס חד שבסיומו בשעה 17:25 אנו מתייצבים על פסגת המולדבאנו.

הפסגה.

כמה סמלי שאנו פוגשים על הפסגה 4 מולדבים, מצוידים היטב, ואשר תכננו והתכוננו היטב למשימה. הם מופתעים לראות ישראלים בחולצה קצרה על ההר. וכשהם שומעים שהיום, לפני 3 שעות בשביל הדיוק, טיפסנו מלמטה. הם שוטים עוד כוסית של צ'ייקה לחיינו ומקבלים בהבנה שאין לנו זמן מעבר לתמונה משותפת ואנו צריכים לרדת בחזרה מטה.

קדימה למטה...

ירידה מהירה בשטח בוצי אינה קלה כמו שזה נדמה, וחלק גדול מהדרך אנו עושים בגליץ' על הישבן. את הדרך חזרה אנו עושים לצד הנחלים הזורמים ודי מהר מפנימים את העניין, כי לרומנים לא חסר מים. גם בגובה של 2,000 מטרים האדמה כולה רוויה במים, משטחי הדשא מכסים שטחים ספוגים במים שכל דריכה עליהם גורמת לרגל לשקוע עמוק לתוכם. כשהשמש שוקעת אנו מגיעים שוב ליער ובשעה 20:30 , באור אחרון (בקיץ הרומני), אנו מגיעים בחזרה לרכב. עכשיו אנו רעבים ומרוצים וצריכים לצאת את כל הדרך בשטח החוצה אל הכביש הקרוב ומשם שעתיים אנחנו בבוקרסט - איזה כייף.

קדימה הבייתה... לא כול כך מהר...

אנחנו חשבנו שנגמרו החוויות ליום הזה, אבל למזלנו - הטוב או הרע, תלוי מאיזה כיוון בוחנים את העניין, גשם חזק מתחיל לרדת והרוחות נושבות בעוצמה ומפילות עצים על הדרך. לפנינו 60 ק''מ של שביל עד הכביש בו נרטבנו והתאמצנו הרבה יותר מהטיפוס לפסגה - פינוי עצים, גישור על נחלים שוצפים ועוד כל מיני מלאכות לא מתוכננות ליום שעיקרו טיפוס רגלי ורכב 4X4 נועד רק לקרב אותנו אל המטרה, אבל הכול חוקי בדרך למזרון...


למבחן הדרכים של יונדאי סנטה-פה ברומניה