הכה את המדריך - הכשרת מדריכים בטיפוס מעלות

התרוץ הרשמי למפגש הגברים שערנו לא מכבר בהרי ירושלים היה ''יום מדריכים'', עם אג'נדה מסודרת (הדרכת טיפוס מעלות), לוח זמנים וכל מה שצריך כדי שהעסק ייראה רציני ולא יעורר תשומת לב מצד נשים וארגוני זכויות האזרח. היום גם התחיל באורח מסודר ולפי התוכנית, אבל רק בגלל שהיינו קרוב לכביש ובטווח עדשת מצלמה של חוקרים פרטיים ושאר גורמים עוינים. אבל ברגע שיצאנו משער הגיא והתחלנו לטפס להרים, הכל נשכח, החבורה אבדה כל רסן והגברים המגודלים חזרו להתנהג כמו זאטוטים.

הגודל לא קובע

הלחץ האישי שלי מ''יום המדריכים'' החל עת הוכרז, חודשיים קודם לארוע. היות ואני מכיר את הרמה המנטלית הירודה של הנפשות הפועלות, ניסיתי בכל כוחי למנוע מהמפגש להתדרדר לרמת ''אבל שלי גדול יותר''. דעו רק שהמראה החיצוני והרושם הראשוני אינם מסגירים ולו ברמז עד כמה אינפנטיליים יכולים להיות חברי הקבוצה. ניסיתי לארגן תחרות בישול, חוג מקרמה ושאר פעילויות שאמורות להרחיב דעותיהם של מדריכי טיולים ונהיגה בשטח, אבל משום מה התכסיסים שלי נחשפו בזה אחר זה.

הייתי בבעיה. זמן קצר קודם לכן נפרדתי מאהוב לבי, ריינג' רובר, בגלל שלא יכולתי לשאת את העובדה שאני מזהם את הסביבה יותר מתחנת הכוח בחדרה. לו הייתי בא ליום המדריכים עם הריינג' הייתי מראה לכולם מהיכן הוא פולט את כל הגלונים של הדלק היקר שהוא שורף. ומה עם הפורסטר? במשל''ט 21? לא כוחות.

טוב, אין מצב להכות את החבורה בנשקם הם וצריך לבחור בנשק בלתי קונבנציונלי, בפעולת גרילה קטנה וממזרית. התשובה קפצה מייד לראש: תומקאר. אגיע ליום המדריכים עם מכונית שאורכה חצי מאורכם של ג'מוסי השטח המאובזרים של עמיתי, השוקלת שלי ומשתמשת במחצית הגלגלים לשם ההנעה. כן, אראה לאנשי 4X4, מה יודע לעשות באגי עברי עם הנעה אחורית בלבד.

הטכניקה כן

לפי גודל החיוכים במפגש הבוקר יכולתי לאבחן מי מהנוכחים ייאלץ לאכול את כובעו בקצב מהיר יותר כשנעלה להרים. ניסיתי לשמור על ארשת רצינית ולדבוק בסיפור הכיסוי, עם נאום ארוך על נהיגת שטח ולמה תומקאר יודע לנסוע בו. ברור ששמרתי את האמת לעצמי ולא הסגרתי את העובדה כי יש לבאגי הזערורי הילוך כוח ונעילת דיפרנציאל, המאפשרים לו לנוע במעלה משל''ט 21 כמו עז חיננית.

ממש אין מה לספר על המשל''ט. כולנו עלינו די בנון-שאלנטיות, כמעט ללא עבודות תשתית. היחיד שהתאמץ היה סמואל, שנהג בדיסקברי עמוס ומוכן למסע בן חצי שנה, ללא נקודות תדלוק, או אוכל. בכל זאת ניסינו לדבר על בניית מדרגה, קו התקדמות, כיוון חיצוני וכל מה שצריך בהדרכה אמיתית – דיבורים שננטשו מהר והוחלפו בקריאות של הקהל צמא הדם שרצה עוד אקשן.

עימות בצהרי היום

ואקשן קיבלנו. ועוד איך. אולי אללה הגדול יודע איזו מחשבה זדונית עברה במוחו של נועם, כאשר החליט לגרור אותנו אל המעלה המוטרף, הקרוי בפיו ובפיותיהם מזילי הריר של עוד כמה פסיכים ''מעלה נורי''. ודאי שמעתם את השם, ראיתם איזו תמונה או שתיים, האזנתם לסיפורי גבורה, אבל שום דבר לא יכין אותכם למפגש פנים אל מול פנים, הילוך כוח אל מול מדרגות, נעילה אל מול דרדרת.

מבט אחד לעבר הציר מעורר החלחלה הספיק לי כדי להבין את המזימה. עופר הרי מארגן את המפגשים הללו כדי להראות לקהל שבוי מה יודע לעשות הדיפנדר שלו. אבל מה לעזאזל אני אשם? יאללה, תתבגר כבר. ואת מי כל הגיבורים ברכבי השטח המגודלים שולחים לפתוח את הציר? ניחשתם נכונה. את התומקאר שהצהיב מרוב פחד.

סחבק אינו פראייר ולא התכוונתי להניח את ראשי על מגש כסף מנצנץ בשמש הקיצית, אז העברתי את ההגה לידיים של נועם. שהוא יתפדח. נועם חשב יותר מדי כמו ג'יפ ובמקום לדלג מעל הסלעים שלח את התומקאר להתעמת עם שילוב רע במיוחד של שיפוע תלול, אבנים בגודל של גלגל ודרדרת חלקה במיוחד שכיסתה את הכל. מסתבר כי גם לתומקאר נעול עם LOW יש מגבלות.

בניגוד לעמיתי שאינם מפותחים רגשית די הצורך, לי באופן אישי אין בעיית התמדה בפעילות חסרת סיכוי, רק כדי להגן על כבוד אבוד. כאשר ראיתי כי המשך ההתעקשות יטגן את רצועת הווריאטור, חדלתי את התרגיל, סובבנו את התומקאר במקומו בעזרת הנפה של החרטום הקליל והגעתי אל הפסגה מסביב. שני כלי רכב המשיכו להעפיל בדרך החתחתים – אין סיכוי שבעולם שאחשוף את זהותם ואתן חיזוק לניצחון האינפנטילי הזה.

בואו, יש קוסם

אני יודע כי בוודאי אצטרך לשלם על זה איכשהו, אבל איני מתאפק. עכשיו אפשר לגלות כי עופר שילם לי סכום לא מבוטל כדי שאחדול את התומקאר בזמן, על מנת שחבורת הילדים תהיה מרוצה עד הגג. סכום נכבד, אבל יותר טוב מלהביא מפעיל שישיר לילדים שירים ויחלק הפתעות. ניפגש בפעם הבאה.