היה ג'יפ?

יכול להיות כי לא אחדש לכם דבר, אבל אני נושא עימי חוויה מרגשת והכרה שבאה בעקבותיה, אשר רציתי לחלוק עמכם. יושבים? אז אפשר לכתוב את זה: לטייל בשטח ללא רעש של מנוע בעירה פנימית שמנסר לכם בראש זה דבר מגניב לאללה. רגע אחד, הייתכן כי אני מנסר ברגעים אלה את הענף עליו אני יושב? האם אני יורק לתוך הבאר ממנה אני שותה? האם באמת אני הולך לנסות לשכנע את קוראי הנאמנים (כל השלושה) כי הדרך הנכונה לטייל בשטח אינה ממונעת ובכך לחרב את מטה לחמי? לא ממש.

העיניים הפרטיות שלי נפקחו בעקבות טיול רגלי בן יומיים שערכתי בשבוע שעבר בסביבות נחל מרזבה שבערבה. קל להפוך לחוזר בתשובה אחרי שמעבירים יומיים בלי טרטור של מנוע ובלי רגשי האשמה הנלווים אצל אדם בעל אג'נדה ירוקה המטייל באופן רכוב בשטח. וכמו אצל פלג מגדלי הפאות בקרב החוזרים בתשובה, גם אצלי אפשר היה לשהות מראש את חיפוש הדרך שאפשר לבסוף לצוד את נשמתי.

החזרה בתשובה צמחה על קרקע פוריה – קילומטרים רבים גמאתי במדבר ברגלי בנערותי, גם מאופנים לא משכתי ידי בעבר וכמובן רצתי לספר לכם, אבל הפעם מדובר על משהו אחר. אין זו חוויית נעורים, אלא התאהבות בוגרת. אין זה מסלול בן כמה שעות על אופנים, אלא גיחה עמוקה ללב המדבר עם ציוד רב על הגב. ולאחרי גיחה זו אני יכול להביט על הקשיים – נסו להיכנס אל המדבר כאשר את כל ציוד הבישול, הלינה, המים, האוכל והאוהל סוחבת בהמת משא מזן מיוחד, אתם – ולדעת כי כל גרם של קושי שווה עשרות מונים בהנאה.

ומה כה נפלא בטיול רגלי במדבר? קודם לכל ומעל לכל יש את השקט המדברי, שאינו מופרע על ידי מתקפת הדציבלים שמנחית עליו רכב מנועי. בהעדר רעשי מנוע, מתלים, צמיגים ומרכב, הרעש החזק ביותר סביבכם הוא קול רגליכם הנעות על מצע אבנים בערוצי נחלים. חוץ מהשקט הפיזי יש גם שקט נפשי. הידיעה כי נכנסתי אל המדבר עם המינימום ההכרחי של ציוד ומזון, ללא עודף מכל סוג שהוא וללא הותרת עקבות כלשהן, עשתה לי טוב על הלב והנשמה. בקיצור, חוויה מומלצת, עליה אספר בעתיד מעל דפי האתר (אם ימשיכו להעסיקני). אבל די ללהג, כי צריך לקום מוקדם ולצאת לשטח כדי לצלם רכב שטח חדש, נוצץ ומזהם (אבל גם מהנה ביותר. גם לחוזר בתשובה).


אפשר לטייל גם עם אופנים