אופנועים / טרקטורונים > יומני מסע

למסע יצאנו - חוויות ממסע אופנועי שטח - ירדן - נובמבר 2007

אכן מדובר במסע לכול דבר טיול משולב של אופנועי שטח עם טרקטורנים בירדן!!!!!!! 3 ימים של כ-800 ק"מ של רכיבה קשה בקצב מהיר !!!!!!!!!
מי שיודע קצת לגבי הצורך באישורי כניסה לירדן יודע שזה בלתי אפשרי להיכנס עם אופנועים וטרקטורנים לירדן .
כלים אלו נחשבים לגורם פשע ולכן אסורים לפי חוק!!!!
אבל לנו.... המלך עבדאללה אישית!! נתן אישור מיוחד ומיוחל שעופר אוגש עבד מאוד קשה כדי להשיג, אבל מה שחשוב שהאישור המיוחל הגיע !!!!!!!!!!

אני בחור די ספונטני וקליל, אבל לטיול הזה הייתי צריך להתארגן מהר מאוד. מרגע הישמע הגונג, משמע אי מייל קצר מעופר לכול המעונינים שיש מסע אופנועים לירדן - שבוע וחצי מהיום - התחיל המירוץ כנגד השעון. לארגן הכל, לזווד, לתקן, להחליף, לשפר ולארגן רשימה ארוכה של חלקי חילוף גם לכלי וגם לרוכב.
ציוד מיגון, בגדי רכיבה ליום וללילות הקרים במדבר, לארגן ביטוחים, רשיונות ישראלים, תרגום מסמכים  ורגע בל נשכח שהכלים צריכים עוד להגיע לאילת.
 כי ב-07:30 בבוקר יום חמישי המיוחל אנחנו במעבר גבול ערבה.

עבדכם הנאמן כותב לכם מזוויתו של רוכב הטרקטורון. במסע זה זוודו למשעי 3 כלים מסוג פולריס סקרמבלר ועוד 17 אופנועי שטח, ממיטב התוצרת בארצנו הקטנה, ק.ט.מ לרוב, עם נגיעות של הונדה, קוואסאקי וגם סוזוקי .לאחר ימי גשם חזקים במרכז הארץ אנחנו נפגשים במעבר הגבול אחרי לילה שחלקנו בילו על ההגה וחלקנו בבית ההארחה באיילות. בהגיענו למעבר הגבול  מייד הובן תפקידו הראשון של הטרקטורון במסע זה  – נושא תיקים עבור האופנועים - סנצו' פנצו שכזה – לא נורא בשביל מה יש חברים(:
(אלדד יקירי - וזו רק הסיבה הראשונה להצטרפותך למסע, ע.א.)

עוברים את מעבר הגבול הישראלי ומגיעים למעבר הירדני לקבל מספרי רישוי ירדניים ושאר פרוצדורה.  והנה עוד דקה אנחנו מתחילים בדהירה שלנו החוצה, כולם כבר רוצים שטח אחרי נסיעת כביש. לאחר כשלושת רבעי השעה סוף סוף נכנסים לדיונה ומיד מתחילים להתנהג כמו במגרש משחקים גדול (ראו תמונה).
 

ממשכים בנסיעה מהירה בשבילים, 70-80 קמש, קפיצות נהדרות, נסיעה מהירה ופתאום אני קולט מולי בור! בור זו מילה עדינה ! חריץ ענק באדמה, כ-3 מטרים אורך וכ-2 מטר עומק. אני בולם, מבין שלא אספיק, מתכונן לפגיעה, נותן גז והלא יאומן קורה... אני בקושי רב עובר את הבור! ( עדיין לא מבין איך) ממשיך בנסיעה ונעצר להירגע ולחכות לשאר – איפה השאר? לא מגיעים? טוב, חוזרים לראות מה קורה.
 2 הטרקטורונים ועוד אופנען מסתכלים לבור. מוזר, לא? טוב אני מתקרב ופתאום אני רואה בתוך הבור ראש מבצבץ, אופנוען כולו בפנים עם האופנוע פשוט כולו בפנים. לא יאומן אבל הוא יוצא ללא פגע! מחלצים את האופנוע, אומרים תודה שלא קרה משהו חמור וממשכים הלאה לכיוון כללי - ואדי רם.

איזור מדהים! שבילי דיונה מהירים עם המון קפיצות, נוף מהמם של ואדי רם, מרחבים אין סוף עם תצורת גאולגית מדהימות, אבל את הקבוצה כרגע מה שמענין זה לתת גז! והרבה!!!
 מגיעים לקשתות של ואדי רם לארוחת צהריים - חאפלה בדואית שעבד אל-עזיז מארגן לנו מטנדר הלווי שלנו, אשר עמוס בהרבה ציוד, החל מהתיקים האישיים שלנו, צמיגים, גלגלים ושפע חלקי חילוף.

מקבלים הסבר על הקשתות ויאללה ממשכים בדהירה - כיוון כללי הדיונה הגדולה.
גדולה זה מילה קטנה זה פשוט דבר שלא נתפס!
 ואז הילדים מתחילים לשחק עולים יורדים מתהפכים ועולים שוב...
הדבר היחיד שעוצר זה הדלק שפשוט נגמר ....טוב אז כל אחד מתדלק קצת מטנדר הליווי וממשיכים בנסיעה בחושך לכיוון המאהל ללינת לילה.

בדרך למאהל, הפלא ופלא, לאחד מאופנועי ה-2 פעימות אוזל הדלק באמצע שום מקום.  שאר הכלים נעצרים איתו, כולם קצרים בדלק גם כן, מה עושים ?
הבדואים מהאוהלים מסביב מתחילים להתאסף ואחרי דין ודברים קצר מביא אחד מהם מיכל דלק קטן שנותן פתרון מיידי והרבה צחוקים משני הצדדים (:

מגיעים למאהל אחרי רכיבה קרה בחושך מוחלט. מתמקמים, סחוטים קצת ומאוד רעבים. ישר לאכול, קצת מפטפטים ויאללה לישון מחר יש יום קשה. אפילו קשה מאוד ויש בו את העליה שזכתה לכינוי עליה בת זונה.

היום השני נפתח בנסיעת דיונת קצרה שהופכת טרשית וסלעית כאחד.
הקצב לא יורד! ואז מתחילות התקלות.
אופנוע מסרב להניע, דוחפים, לא מניע, מושכים, לא מניע, מה עושים? לוקחים טרקטורון, רותמים ומושכים את האופנוע עד להנעה וחוזר חלילה.
ממשכים ברכיבה בדרך לשרשרת העליות הקשות ותקלה מספר 2: אחד הטרקטורונים חותך צמיג אחורי.עבודת שטח טובה שלנו והרבה מזל ומיכל פאסט אחד והפלא ופלא זה עובד (נקווה שיחזיק).

ממשכים ברכיבה ומגיעים לעליות הקשות. העליה הראשונה גובה את המחיר – תקיעות, התהפכויות, נפילות והרבה זיעה יורדים בעליה הזאת.
לעומת האופנועים, הטרקטורונים עולים בחדווה ואני אף מוסיף ווילי לא מכוון. לפתע חדשות מלמטה: האופנוע שלא מניע חורר את אגן השמן. גם לא מניע וגם נוזל? מה יהיה?

טוב, עופר משאיל ממני את הטרקטורון ויורד למטה (אלדד, יקירי - טרם הבנת למה שמחתי שהצטרפת אלינו - ע.א.). עופר מחליט למשוך אותו למעלה ואני מסתכל ורואה הרבה עשן מהכלי שלי ומבין שזה לא טוב... בשלב מסיום גם הוא מבין זאת וכולם עוברים לעבודת ידיים - פשוט מושכים ודוחפים את האופנוע בעלייה. טוב, כולם למעלה ואנחנו בדרך לעליה האחרונה הקשה, זו ששמה הומר לבת זונה.

למרבה הפלא, העלייה נתנה לנו הפעם וכולם עולים כמעט ללא קושי אבל עם הרבה עזרה מחברים - חשוב!!!!!!!!!!!

כשמסיימים את העליה מתגלה לנו נוף מדהים של כל העמק, פשוט מטריף!
עבד אל-עזיז מארגן פריסה ביחד עם השוטר שמלווה אותנו, מטעם משטרת התיירות הירדנית.
טורפים, נחים קצת (מנוחת הלוחם) ועולים על הכלים וקדימה יש לנו עוד להגיע לפטרה היום. ועופר אומר באושר – עוד נגיע לפטרה באור יום !

זה מה שנקרא לפתוח פה...
אנחנו מתחילים נסיעה ואחד מרוכבי האופנועים שעשה הסבה והתחלף עם אחד מהטרקטורונים נעצר. 200 מטרים של רכיבה והוא עוד לא הספיק לפתוח מעצרת - בוםםםםםםםםם!!! נכנס באבן והג'נט הקידמי נראה יותר כמו ביצה מאשר חישוק עגול.
מה עושים? לשמחתנו, באדיבות מוסך פוגאזי, קיבלנו בהשאלה לטיול ג'נט קידמי של טרקטורון עם צמיג, אבל..... הצמיג על הטנדר,  שכבר רחוק מאיתנו כשעתיים רכיבה.
כמובן שאין קליטה סלולרית במקום, אז אני מחליט לצאת ברכיבה מהירה קדימה לנסות להשיג את שאר השיירה. לאחר כ-5 דקות גם אני נתקע.  נקרעה הרצועה של הווריאטור (תיבת ההילוכים האוטומטית) - כנראה עקב המאמץ שעופר השקיע עם הכלי בגרירה בעלייה (זוכרים, עשן לבן?).
אין מה לעשות הולכים ברגל וזה מאוד לא נוח עם מגפי רכיבה...
בינתיים מגיעים עוד רוכבים כששלמה וחי עובדים על יישור הג'נט בעזרת סלעים ובמקביל אודי, עופר ואני מחליפים רצועה בווריאטור.

כשעה וחצי לאחר העצירה, כאשר אנו כבר שוקלים להרכיב את הג'נט הדפוק, אנו שומעים צליל אופנוע ברקע.  והנה צץ לו איתן רכוב על ה- ק.ט.מ האימתני שלו ומלווה בעוד רוכב ועל גבו הפתעה צמיג חדש עם הג'נט – כמו שאמרתי טוב שיש חברים!!!!!!

מרכיבים את הגלגל ונוסעים קדימה לכיוון פטרה  בלילה קר מאוד. עוד כל מיני עצירות והפתעות מחכות לנו בדרך. הדלק אוזל ועוד פ'נצר והפעם לאיתן, ועוד אחד... בקיצור נוחתים על איזה פנצ'ריה מסכנה, מעירים את האנשים מהסתלבט שלהם, והם לא בדיוק מבינים מאיפה הגענו.  עם 20 כלים צבעוניים, אנחנו נראים כמו איזה חבורה של מלאכי גיהנום כאלה עושים המון רעש והרבה אבק.

מתקנים את כל הצמיגים וממשיכים בנסיעה על הכביש.
 נכנסים לפטרה בלווי משטרתי מכובד!
מעירים את כל העיר עם רעש הגז ומשתלטים על הרחוב הראשי – כבוד!!!!!!!
מגעים למלון, ולכולם יש רק שלושה דברים בראש - להוריד מגפי רכיבה, להתקלח וללכת לישון - לילה טוב!!!!!!!

בבוקר השכמה ויאללה לפטרה - אל הסלע האדום.
 מסתובבים ברגל, מקבלים הסברים, חוזרים למלון כשחלקנו על חמורים/ גמלים/ סוסים / עגלות – כי אם אין אופנוע לוקחים את מה שיש!!! עולים על הציוד ופותחים בנסיעה עם נוף מקסים שמקשה להתרכז בדרך המפותלת עד לדיונות הגדולות בערבה.
רצועות ענק של דיונות, שאשדוד ניראת כמו ארגז חול לידיה. מתחילים להשתובב, עד שמגיעה הודעה שאחד מהטרקטורונים הושבת! ליתר דיוק – נשברה לו השלדה האחורית.

עופר ואני רוכבים אליו ומגלים כלי עם זרוע מתלה אחורי שבורה (כנראה עייפות החומר).
הטנדר עם עבד אל-עזיז מעמיס את הכלי על הטנדר ליווי ובגרירה לגבול הוא מסיים את המסע (מזל שזה נשבר רק בסוף המסע).

ממשכים לשחק בדיונות עד שנגמר הזמן וממשכים ברכיבה מהירה לעבר כביש הערבה הירדני. 
עוצרים בתחנת הדלק לתדלק וגם אנחנו  אוכלים מקלובה (אורז עם עוף).
עכשיו לפנינו כ-110 קילומטרים של רכיבת כביש מתישה.
לפתע אנו שמים לב שהצמיג בכלי שהחליף צמיג בגלל הקרע הורכב הפוך, ולכן הצמיג מאבד אויר.
 הצוות נרתם מהר למשימה. ובתרומה מהטרקטורון הפצוע מחליפים את הגלגלים.
מתארגנים ויוצאים לרכיבה במהירות גבוהה על הכביש עד למעבר גבול.
במעבר הגבול גוררים את הכלי הפצוע לעבר ישראל, עוברים לצד שלנו והנה אנחנו שוב בארץ עייפים אך מאוד מרוצים לאור זריחת ירח על הרי אדום.

אז ככה לסיכום :

טיול מדהים! חוויה חד פעמית!!! בארץ מדהימה, אנשים נחמדים, רוכבים מצוינים שתמיד שמחו לעזור ולתת יד וכל מה שצריך למסע מצוין.
עופר אוגש שהדריך אותנו במשך שלושת הימים הללו, למרות שגם הבטריות של השפן הזה בסוף כבר עבדו על ריק.

אז ככה לסיכום :

תודות

תודה גדולה לארז מפאן רידר אילת ולכול צוות של הר'ינגרים שבהתראה של רגע הסכים ביום שבת לאחסן כלים אצלו ועוד לעזור לנו בנוסף ללא תמורה רק מתוך רעות וחדוות הספורט המוטורי.
כמו כן תודה לראובן בריינר וגיא מפולריס רשפון על התמיכה וייעוץ בשעות לא שעות.
תודה לצביקה ולירון מפוגאזי עין ורד על חלקי החילוף ובמיוחד על הג'נט.
תודה לסהר מד.ל.ב מוטוספורט על התמיכה המורלית.
תודה לכול המחמיאים מקרב האופנועים על הרכיבה שלנו הטקרטורנים בקצב שלכם - חיות המדבר. שמחנו להיות לעזר בכול מה שנדרש.
ומה שהכי חשוב שכרגע בעודי כותב כתבה זו אני לא מצליח למחוק את החיוך מהשפתיים - אני מאמין שכמוני כך כול מי שלקח חלק במסע האדיר הזה.
תודה לכולם וניפגש בטיול הבא.
 
אלדד גפנר
והסקרמבלר השחור

תודות

תגובות

5 תגובות

1

גלעד4X4

28 בדצמבר 2007 ב 11:23

יופי של טיול

נראה יופי של טיול, יופי של כתבה, תמונות נהדרות, על פניו נראה כאילו שנהנתם, זה יכול להיות ?

2

אורח/ת

29 בדצמבר 2007 ב 01:05

נהנו?

אמממממממממ ניראה לי ככה(:

3

ליאור קרלינסקי

31 בדצמבר 2007 ב 15:13

יופי של כתבה מתי העימות פורד נגד שברולט

4

אורח/ת

14 בינואר 2008 ב 14:42

מסע בירדן

לדעתי המסע ממש מדאים

5

אורח/ת

14 בינואר 2008 ב 14:43

אר67ארעיטכ

ראקכארגרא