דויד נווה, מומחה לנפט, מורה דרך ואיש בתי הזיקוק בחיפה, השתתף במסע הארוך למזרח ירדן וחזר עם כתבה על הצינור העירקאי, הצינור הערבי ומה שבניהם.
פתח דבר - לידתה של ירדן
לידתה של הממלכה האשמית היה בשנת 1921 לאחר שצרציל, אז שר המושבות, קרע את עבר הירדן מהמנדט שקיבלה בריטניה על האזור ונתן אותה במתנה כממלכה, לעבדאללה בנו של חוסיין שריף מכה (המשפחה המיוחסת לצאצאי הנביא מוחמד) כמתנה על עזרתו של חוסיין לבריטניה בכיבוש המזרח התיכון בעת מלחמת העולם הראשונה. (ירדן קיבלה עצמאות מלאה והפכה למדינה רק בשנת 1946 - ע.א.)
תרומת המשפחה ההאשמית הייתה בגיוס ולחימת הבדווים יחד עם לורנס איש ערב האגדי בשלטון העותמני , חבלות במסילת הברזל החיגאזית והאספקה שעברה בה לצרכי המלחמה ולגרום לצבא התורכי להפריש כוחות ניכרים לטיפול בבעיה הבדווית על חשבון לחימה בבריטים.
בעקבות ההסכמים הקודמים ( הסכם סייס-פיקו המפורסם שגם תחם את גבול הצפון שלנו ) בין ברטניה לצרפת , ניתנו סוריה והלבנון לחסות צרפתית ואילו כל האזור הדרומי מזרחי הועבר לחסות בריטית וכך נוצרו הממלכות ההאשמיות - כשבעיראק הומלך הנסיך פייסל (אולם שם השושלת לא החזיקה מעמד ) ובירדן המלך עבדאללה .
לאחר עבדאללה שלט נכדו חוסיין, וכיום המלך הוא עבדאללה השני.
רצה הגורל ודרך שיטחה של ירדן עוברים שני צינורות להולכת נפט, אשר קשורים למדינת ישראל: הצינור העירקי (הידוע גם כציר ה-H) והצינור הטראנס ערבי (TAP ךיין).
שומרים ירדנים על ציר הנפט
הנפט במזרח התיכון
ההחלטה המשמעותית ביותר בכל נושא אנרגיית הנפט, הייתה החלטתו של ווינסטון צרציל ב 1911 אז שר הימייה של בריטניה, להעביר את כל הצי הבריטי לשימוש במזוט במקום פחם.
החלטה זו היא היא שגרמה לכל אותה התפתחות של משק האנרגיה הכלל עולמי שאנו מרגישים בתוצאותיו עד היום.
צריכה גוברת של הנפט, שכן בינתיים ציים נוספים הלכו בעקבות בריטניה וגם התפתחות התחבורה הממונעת בעיקר בארצות הברית, גרמו לעלייה בצריכת הנפט ותוצריו (שלא להוסיף את הצריכה של תעשיית הפטרוכימיה והמצאת הפלסטיק).
מציאת הנפט תחילה בפרס אחר כך בעיראק ולבסוף בערב הסעודית ומדינות המפרץ גרמו לעלייה במעמדן האסטרטגי ולטישת עיני המעצמות לשדות הנפט העשירים בחצי האי ערב וסביבתו.
טאפ ליין - TRANS ARAB PIPE LINE
עם סיום מלחמת העולם השנייה והשתלטות החברות האמריקניות על שדות הנפט העשירים במדינות המפרץ, הוחלט לבנות צינור נפט מערב הסעודית עד הים התיכון (טריפולי וצידון ) ומנמלים אלה להוביל את הנפט הגולמי לזיקוק בארצות הברית ובאירופה ובכך להוזיל את עלויות ההובלה הכבדות.
צינור זה ניבנה בסוף שנות הארבעים באקונצורסיום בינלאומי של חברות נפט . הצינור שימש להעברת נפט סעודי עד שנות השבעים ( הוא עבד גם בזמן מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים ) אולם בעקבות התגברות הטרור הערבי, מלחמת האזרחים בלבנון, החשש לפיצוץ הצינור והגעת הטכנולוגיה לבניית מיכליות הענק -.הפסיקו הירדנים את מעבר הנפט דרך שטחם ב 1976 ומאז נזנח הצינור ואינו בשימוש , קטע מהצינור שעובר ברמת הגולן הוא ציר הנפט מזרקא שבירדן לכיוון תל אל פאחר ומשם דרך הר דוב לתוך הלבנון. אל צידון. דרך אגב הטרמינל שהוקם בצידון לקליטת הנפט הגולמי והעברתו במיכליות הפך לאתר תחנת כוח לבנונית.
הכיתוב על התחנות לאורך ציר הנפט UPC הוא שם החברה שתחזקה את אחזקת הצינור - united petroleum company
TAP-LINE
הצינור העיראקי
בשנת 1927 נתגלה באזור כירכוך ומוסול (צפון עיראק הכורדית ) נפט בכמויות מסחריות כשהתפוקה השנתית כבר בשנת 1934 הגיעה מעל מיליון טון לשנה. כשבאותה שנה נבנה צינור הנפט בין עיראק לחיפה, על ידי חברת הנפט העיראקית והיה הגדול והראשון במזרח התיכון.
הצינור העירקי היה בנוי משני קווים שקוטרם כ-12 אינץ' (30 סמ) כל אחד.
הנפט הוזרם תחילה לחדיתא, מרחק של כ- 249 קילומטרים ומשם הסתעפו הקווים לשני כיוונים האחד הוליך נפט לחיפה , מרחק של כ- 750 קילומטרים והשני הוביל נפט לטריפולי בלבנון ואורכו כ- 608 קילומטרים.
(בטריפולי היו בתי הזיקוק שלשם נשלחו כג' יורדי הסירה בשנת 1941 על מנת לחבל בכושר הייצור שלהם. גורל הכג' לא ידוע עד היום ולזכרם הוקם בית הספר לקציני ים בעכו).
הצינור העיראקי נכנס לארץ ישראל באזור נהריים לעבר כוכב הרוחות ומשם במקביל לנחל תבור, עמק יזרעאל עד לחיפה.
עד היום רואים באזור נחל תבור מעל הגדה הדרומית (כפר דנה והלאה) את הנשמים של הצינור הישן.
קו הצינור מעיראק לחיפה וטריפולי
פלוגות הלילה
ההגנה על הצינור בעת המרד הערבי בשנים 1936-1939 הייתה היציאה מהגדר בהנהגתו של צארלס אורד ווינגייט ותחילת הקמתו של כוח מגן יהודי מסודר- פלוגות הלילה (להוציא את ארגוני השומרים הקודמים שהיו על בסיס אזורי) וכאן אנו רואים עוד יתרון ונקודת זכות לצינור.
כושר ההזרמה של הצינור היה כ 4 מיליוני טון בשנה ואכן עד מלחמת השחרור זרם נפט עיראקי ממוסול וכירכוך לחיפה.
תחילה כנפט גולמי אשר הועבר לבתי זיקוק באירופה ולאחר בניית בתי הזיקוק בחיפה ב 1939 הועברו גם התזקיקים לאירופה.
תחנות השאיבה והעברת הנפט (הציר) סומנו באות H המסמלת את חיפה ולידם הקימו הבריטים שדות תעופה.
מאזור H1, H2 ו- H3 שבמערב עיראק היו בסיסי השיגור של טילי הסקאד לעבר ישראל במלחמת המפרץ הראשונה.
לאחרונה בעקבות כיבוש עיראק עי האמריקאים במלחמת המפרץ השנייה דובר על אפשרות הזרמת נפט מחדש בקו זה.
פנצ'ר לילי על ציר הנפט
תגובות