בוץ - To mud or not to mud?

אין ג'יפאי שלא נוסע בבוץ. אין ג'יפאי שלא שקע פעם אחת בחייו לפחות עד האזניים. אקסיומות, מה נעשה? בצד הסיפוק וההנאה הטמונים בבצבוץ, לכל אחד יש את הסיפור שלו, את הסאגה הממושכת אליה הגיע (כפי שפרסמנו לאחרונה בתחרות סיפורי התקיעה). וכמו שמאיר אריאל טען פעם שבסוף כל משפט בעברית מסתתר ערבי עם נרגילה, הרי שבסוף כל סיפור שקיעה מסתתר שופל גדול מידות. העניין הוא שלמרות הנפוצות של שתי התופעות, רוב הג'יפאים אינם מבינים את המכאניזם העומד בבסיסן ואת הדרכים להימנע מהחלק הפחות נעים שלה.

שתי גיחות ערכתי לשטח בוצי לאחרונה. האחת התרחשה היום עם פורשה קאיין שעולה 700,000 שקלים והשניה קודם לכן עם הפורסטר הפרטית, שעולה כמו ביטוח לקאיין לשנה. את מבחן הדרכים המלא (גם בשטח, כמובן) לקאיין תוכלו לקרוא כאן בסוף השבוע. מה שנשאר לי בינתיים הוא טעמה של עליה זעירת מידות שהייתה בלתי עבירה לקאיין. בבואנו לטפס אל תל צפית הגענו לעליונת ממש לא תלולה, אשר לא הייתה צריכה להוות כל קושי לקאיין המפלצתי, אך התגלתה ככזו, לאחר שצמיגי הכביש המשובחים של הקאיין נסתמו לחלוטין בבוץ חלקלק. לא עזרו מאות כוחות הסוס, לא עזרו מערבות בקרת המשיכה המתוחכמות ושני שליש המיליון נתקעו להם ללא יכולת תזוזה.

דווקא עם הפורסטר לא הגעתי למצב אי תנועה, אבל הרבה אדרנלין זרם בדם, היות והייתי לבדי בשטח, עם שלושה ילדים ברמות שונות של עצבנות. אבל הלקח הוא אותו הלקח: אם אתם רוצים להיכנס לבוץ ולעשות את זה כמו שצריך, אל תקצרו את הדרך. בוץ הוא חומר זדוני ואכזרי וכלי הרכב שלכם צריך להיות מוכן אליו, כאשר רמת ההכנה המינימלית היא צמיגי MT, כלומר צמיגי בוץ למהדרין. לא צמיגי כביש, לא צמיגי M S, לא צמיגי AT. מה שצריך זה צמיגי בוץ אמיתיים, אחרת אתם סתם משחקים בג'יפה והתוצאות יכולות להיות לא נעימות.