סתם יום של חול

שלושה ילדים בגילאי שנה עד שמונה הם תרוץ מפחיד ביעילותו לביטול טיולי שטח ארוכים ואתגריים. כדי להבין את האמירה דלעיל, נסו לחשב רק את ההסתברות לצרוף המקרים של שלושה ילדים בריאים, ביחד עם מזג אוויר מתאים, העדר חובות, העדר מטלות, מציאת פרטנרים מתאימים ועוד כמה גורמים שלא ממש בא להם להתנגש. לכן טיול שלושת הימים בנגב נדחה לעוד 5 שנים, העלייה לרמת הגולן נדחתה בשנתיים ובעצם כל רעיון לגיחה החורגת מגבול הגזרה שבין גדרה לחדרה יישקל שנית בעוד 18 חודשים.

וכאשר אין את מה שרוצים, צריך לרצות את מה שיש. כל אותן גיחות שטח בנות שעתיים וחצי, בגנותן דיברתי לפני פרוץ הילדים, הופכות לפנטזיה רטובה, למושא חלומות, לאופציה היחידה להשיג שפיות בתנאים של אי שפיות. כי אפילו כאשר העבודה שלי היא תחביב של אחרים, היא עדיין עבודה ואפילו אם שבוע העבודה כולל יום שיטוט בתומקאר, עדיין בסוף השבוע צריך לברוח לאיזשהו מקום שאינו בית, אינו עיר ואינו רצועת אספלט מצחינה.

אי של שפיות

השבת התחילה, כמו כל שבת אחרת, בשעה 6 בבוקר, עם השכמה ספונטנית, אך מאוד לא רצונית. אחרי 4 מריבות ו-5 פרצי רגזנות בלתי נשלטת מצד שליטי הבית, חשבתי שהגיע השעה למנוחת צהרים. אחרי שהשעון האכזר עדכן אותי כי השעה בקושי 7 בבוקר, הבנתי כי אין מנוס, או בעצם חייב להיות מנוס ויש להעמיס את האוליגרכים על המרכבה ולדהור לאיזה חיק טבע. ברור כי גבולות הגזרה היו ארוחת הצהרים הדשנה שחיכתה אי שם, בצמוד להבטחה לזמן מה של שקט יחסי בזכות אופציה לשנצ של חלק מהארמדה. אולי אפילו אני אוכל להניח ראש על משהו, אינשאללה.

במרחק של 14 דקות נסיעה מהבית החיוך התחיל להתרחב. טוב, אצלי לפחות. בין ערמות של פסולת בנין לעקבות מרשיעות של כלים מכניים כבדים התחלתי להרגיש כי אני ממש נוסע בשטח. אחרי בדיוק 42 שניות של כמעט רבע מצערת לחוצה, נשמעה התלונה הראשונה על בחילה, מה שמיידית ניתק את אספקת הבנזין למנוע – אף אחד לא רוצה להסתבך עם החוק, אשר יכול לבטל את שנת הצהרים כצעד ענישה מיידי, אפקטיבי וכואב מדי.

את האי הפרטי מצאנו כולם, אריסטוקרטים ופשוטי עם, קטנים וגדולים, במרחק עוד 5 דקות נסיעה – רגועה, כמובן. אני מצאתי לי גבעונת חול לכבוש בעזרת המנוע, זוגתי מצאה מקום להניח את ראשה ל-28 שניות, החוקר מצא עקבות של נמלים, העצמאית הצליחה לכבוש נתיב שכף רגל אדם לא דרכה בו בשבוע האחרון והגוזל סתם נהנה מהאתגר שבלעיסת ביסקוויט מצופה מעט שוקולד והמון חול. אידיליה. אני מוכן להישבע שרגע הקסם הזה ארך לפחות 7 דקות. אז מי אמר שחייבים לנסוע יום שלם בשטח כדי להנות?