העופות הדורסים בישראל בסכנה!

בישראל קיים מגוון מינים גדול של עופות דורסים, חלקם מצויים מאוד וחלקם נדירים מאוד. חלקם יציבים, כלומר שוהים בארץ במהלך כל השנה, וחלקם מגיעים רק לחורף או לקיץ. בנוסף, ישנם דורסים החולפים מעלינו במשך ימים ספורים בלבד במהלך נדידתם בסתיו או באביב. ישנן מספר נקודות חשובות שרובנו לא יודעים על העופות הדורסים בישראל. נקודות אלו חשובות לא רק עבורנו, כמטיילים בשבילי הארץ, אלא בעיקר עבור הדורסים. מכלול העובדות שאציג כאן מעמידות את הדורסים בסכנת מוות ואף עלולות להוביל להכחדה מוחלטת של מיני דורסים. וכמובן, האשם העיקרי הוא- מי אם לא? אנחנו! במאמר קצר זה, איני יכול להרשות לעצמי לבזבז שורות חשובות וזמן מסך על מנת לתאר כל מין ומין. לכן, אני ממליץ לכל מטייל להוסיף לרשימת הציוד האישי שלו גם מגדיר ציפורים (אני ממליץ על: הציפורים בהוצאת מפה).

הרעלות

אוכלוסיות דורסים רבות נפגעו בצורה משמעותית בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת עקב שימוש מאסיבי ברעלים להדברת מכרסמים ושאר מזיקים לחקלאות. מיני דורסים אחדים המקננים בצפון הארץ הוכחדו לחלוטין, ורוב המינים האחרים פחתו משמעותית. בנוסף לירידה באוכלוסיות שנגרמה על ידי רעלים, מספר מיני דורסים נפגעו עקב הרס של בתי גידולם. הרעלת הדורסים נגרמה רובה מתהליך הנקרא הרעלה משנית, הרעלה כתוצאה מאכילת מזיקים מורעלים ולא כתוצאה מפגיעה מכוונת בדורסים. הרעלות של מכרסמים ומזיקים אחרים לחקלאות עלולות לגרום לפגיעה משמעותית בכל שרשרת המזון בבתי הגידול. הרעלת הדורסים הנמצאים בראש שרשרת המזון מביאה להתפרצות מחודשת של מזיקים עקב סילוק הדורסים המהווים גורם מגביל לאוכלוסיותיהם. חקלאים מגיבים בשימוש נוסף ברעלים ופגיעה נוספת בדורסים וכך במעגל מתמשך, האדם והחקלאות פגעו קשה באוכלוסיות דורסים ברחבי הארץ.

בשנים האחרונות ניכרת התאוששות של מספר מיני דורסים בזכות בקרה טובה יותר על החקלאים ושימוש ברעלים מתקדמים אשר רעילים פחות לסביבה. למרות זאת, העתיד אינו ורוד כלל. בעבר, הנשרים קיננו בנחלים הגדולים בגליל, בגולן ובכרמל ובשנים האחרונות אוכלוסיית הנשרים בצפון נפגעה משמעותית כתוצאה מהרעלות בקר מכוונות. הנשרים אשר הינם אוכלי נבלות מובהקים, ניזונים מהפגר המורעל ומתים זמן קצר לאחר מכן. כתוצאה מכך, כיום מושבת הנשרים היחידה אשר שרדה בצפון היא גמלא.

התחשמלויות

חושבים שהחשבון החודשי לחברת החשמל מוגזם? תשאלו את הדורסים. מדי שנה מתחשמלים למוות בישראל כמאתיים עופות דורסים. ביניהם דורסים המצויים בסכנת הכחדה עולמית כמו עיט השמש אשר תמונותיו מעטרות כתבה זו. אוכלוסייתו העולמית של עיט השמש מונה כאלף זוגות מקננים. על פי הערכתו של פקח הסיירת הירוקה עזרא חדד העוקב שנים אחר אוכלוסיות הדורסים ביהודה, מתחשמלים בישראל מדי שנה בין 20 ל-30 עיטי שמש! כלומר בשש השנים האחרונות התחשמלו בין 140 ל-200 עיטי שמש, המהווים עשרה אחוזים מהאוכלוסייה העולמית.

אל רשימת המתחשמלים העצובה מצטרפים דורסים נוספים המצויים בסכנת הכחדה כמו עיט הצפרדעים והעיט הניצי המצוי בסכנת הכחדה אזורית חמורה. בישראל נותרו כעשרה זוגות מקננים בלבד של עיט ניצי. בעונת הקינון, המתחילה במרץ ומסתיימת באוגוסט תופעת ההתחשמלות חמורה אף יותר מכיוון שרוב הדורסים מקננים ומגדלים מספר גוזלים. באופן זה, לאחר התחשמלות אחד ההורים או שניהם אפילו, הגוזלים ננטשים ומתים מרעב.

מדוע הם מתחשמלים? הם לא למדו חשמל בביס? הדורסים נוטים לעמוד בנקודה תצפית גבוהה על מנת לבחון את השטח אחר מזון, לפעמים יש עצים טובים ולפעמים עמודי חשמל. ברגע שהם מנסים להתרומם מהעמוד, הרגל והכנף נוגעות יחד במתכת, במצב זה נסגר מעגל חשמלי והם מחושמלים.

מהו הפתרון? מיגון עמודי החשמל על ידי חברת החשמל! פרויקט המיגון החל בשנת 1996 בשיתוף רשות הטבע והגנים, אך הפרויקט מתקדם בעצלתיים, כתוצאה משאננות וסחבת מצד חברת החשמל. עד כתיבת שורות אלו מוגנו רק 1,500 עמודים, המהווים אחוז קטן מאוד מכלל העמודים המסוכנים. ראוי לציין שבמדינות אחרות בעולם חברות החשמל נקנסות על כל התחשמלות ורשלנות מצידן. לחצו כאן למידע ולחתימה על עצומה למיגון עמודי החשמל.

הרס בתי הגידול:

הרס בתי הגידול ידוע בעולם כולו, ובפרט בישראל, כגורם עיקרי להכחדת מינים! דורסים רבים בישראל נפגעו עקב הרס בית גידולם. אתן דוגמה קטנה הקרובה לליבי. במהלך מחקר על העקב העיטי בשפלת יהודה אותו אני מבצע בימים אלו, אני נפגש מדי יום בתוכניות הרסניות המאיימות על עתידו. רוב הקינים אותם אני חוקר ממוקמים בשפלת יהודה המהווה בית גידול אופטימאלי עבור אוכלוסיית העקבים העיטים ועבור אוכלוסיית החוויאים. שילוב של עצים פזורים בשטחי הבתה והגריגה של שפלת יהודה, יוצרים אזור המתאים לקינון ולצייד מוצלח עבור העקבים העיטים והחוויאים. איכותו של מרחב שפלת יהודה הפך את השפלה לאזור קינון צפוף עבור דורסים. כיום, שפלת יהודה הינה אזור הקינון הצפוף ביותר בארץ של אוכלוסיית העקבים העיטים והחוויאים.

בנוסף, איכותה של שפלת יהודה הינה גם היותה חלק מהמסדרון האקולוגי הים תיכוני המחבר את דרום הארץ אל צפונה. מסדרון הנע דרך גבעות השפלה, בשטח גבעי – הררי המהווה את הכתפיים הצרות של המדינה (בין מסת הבינוי של גוש דן ממערב לבין גדר ההפרדה ממזרח). מסדרון זה מאפשר מעבר בעלי חיים והפצת צמחי בר. חיות בר יכולות לנצל את המסדרון רק אם הוא גדול מספיק על מנת לספק להם מרחב שיחור מזון בזמן מעברם. חלק ניכר מכחצי מיליארד העופות הנודדים החולפים מעל ארצנו כל שנה משחרים אחר מזון ולנים במרחב זה. לכן כל קיטוע במסדרון זה, כמו הקיטוע המתוכנן בעיר מודיעין, יהיה קטסטרופאלי והרסני עבור עולם החי בישראל.

בעבר, הרי יהודה היוו בית גידול עבור דורסים רבים. כמעט בכל נחל מצוקי קיננו עיטים נציים, עקבים עיטים, רחמים ואפילו נשרים ועיטי סלעים. באזורים רבים ביהודה קיני דורסים אלו ננטשו עקב בנייה מסיבית, חסרת הבנה מדעית ואקולוגית. כך, בצורה שיטתית ומתמדת גרמנו לפגיעה ולהעלמות הדורסים הגדולים מהרי יהודה. לצערנו גם כיום, הרס בית הגידול מהווה גורם מאיים עבור אוכלוסיית דורסי יהודה. היישובים המתוכננים מרשם וחזן בחבל לכיש, והרחבת העיר מודיעין הם רק חלק מאותה מדיניות בנייה חסרת הבנה אקולוגית, מדיניות אשר עתידה לגרום לפגיעה נוספת בחי ובצומח בכלל ובדורסי יהודה בפרט. למידע נוסף באתר החברה להגנת הטבע.

שריפות

בשטחי אש בישראל משתוללות שריפות רבות כתוצאה מאימוני צהל. השריפות אינן מבוקרות ולא נעשה ניסיון לכבותן על ידי צהל (כתוצאה מאמצעי כיבוי דלים ברשות צהל). השריפות פוגעות בקיני הדורסים ובמערכת האקולוגית כולה, כתוצאה מכך נפגעים שטחי הצייד ומזונם של הדורסים. בשרפה שפרצה בחבל לכיש בשנת 2006 נשרפו שבעה קיני חוויאים וקן אחד של עקב עיטי, הגוזלים נמצאו שרופים בקינים על ידי עזרא חדד. במאי 2007 פרצה שרפה נוספת בחבל לכיש בה נשרפו ארבעה קיני חוויאים, שלושה קיני נץ מצוי וארבעה פרחוני אוח.

הפרעות אדם

חשוב להבין, דורסים רגישים מאוד לנוכחות אדם בקרבת קיניהם. נוכחות אדם עשויה להוביל לנטישת הקן. ושוב גוזלים יישארו ללא מזון וימותו. לכן אסור להתקרב אל הקינים. דורסים רבים מעדיפים מצוקים לבניית הקן, לפעמים נוצרים קונפליקטים בין הדורס לאדם המעוניין באותו המצוק ובדכ האדם מנצח. קונפליקט כזה מתרחש בשנים האחרונות עם התגברות ספורט טיפוס הצוקים. פתיחת מצוקים לטיפוס צוקים וסנפלינג פוגעים בקינון. דורס הפוגש מטפס צוקים בקרבת קינו, ינטוש אותו מייד. מצב זה התרחש במצוקי הרי יהודה בנחל זנוח, חלילים ובמצוק כרמילה.

אפילו חובבי טבע וצלמי טבע פוגעים בקינון דורסים. תצפית על קינים וצילומם עלול להוביל לנטישתם. לצערנו, לחובבי הטבע ולצלמים קיים חלק לא קטן בפגיעה בערכי טבע מוגן כתוצאה מקרבה מוגזמת אל קינים. חמיסת גוזלים ולקיחתם הם תופעה נוספת הקיימת בארץ, כמובן שאין צורך להרחיב על פשע מסוג זה. גם הרג דורסים, בעיקר דורסי לילה, הנובע מאמונות טפלות אינו תופעה נדירה.

סיכום

משקפת טובה ומגדיר ציפורים יכולים להעשיר את הטיול, אך חשוב להפנים: מצבם של הדורסים בארץ יכול להיות הרבה יותר טוב אם רק נדע כיצד לשמור עליהם. כאשר אנו יוצאים לטיול בשטח אנו כבר לא בעלי הבית אלא אורחים זמניים בלבד. בעלי החיים, הם בעלי הבית האמיתיים והם רגישים מאוד לנוכחותנו ולכן חשוב להיות רגיש לנוכחותם! עלינו להבין מתי אנו רק מתבוננים ומתפעמים מהם ולעומת זאת מתי אנו כבר מהווים גורם מפריע. כך נוכל להמשיך לפגוש אותם בטיולינו בשטח, גם אנחנו וגם הדורות הבאים אחרינו!