אקדמיה למדעי החול

אני אוהב חול מכל סוג ומין ובעיקר אוהב לנהוג ולרכוב בחול – שוב, ללא שמץ של אפליה על רקע של מספר גלגלים, נפח מנוע או מהלך מתלה. אבל אהבה וניסיון הם לא כל מה שצריך כדי להפוך לחולולוג אמיתי. מה שבאמת צריך (אחרי צבירת אהבה וניסיון, כמובן), זה גיוון וחזרה השוואתית בין סוגי חול שונים. אז הנה הוא לפניכם, המסלול המומלץ על ידי המועצה האקדמית העליונה למדעי החול, לתואר חולולוג מוסמך: קורס מבוא בישראל, תואר שני בירדן, תואר דוקטור בחולות הסהרה ופוסט דוקטורט על ידי תזה השוואתית בירדן.

מועצה להשכלה גבוהה

את סוף השבוע האחרון העברתי ברכיבה על טרקטורון בירדן, במסגרת טיול מועדון לקוחות קאן-אם, אשר היה לי הכבוד לקחת חלק בארגונו. על הטיול אספר בהזדמנות אחרת, אך רציתי קודם לכך לחלוק עמכם הארה קטנה בנושאי חול, אהבתו ולימודו. אחרי שעשיתי את המסלול המתואר לעיל (ישראל-ירדן-מצרים-ירדן), עדיין היה לי רגע אחד בחולות הערבה הירדנית, שהעיר אותי וסגר את פרק הלימוד הנוכחי שלי בחול.

אז ככה: את מהות החול ונהיגה ורכיבה בו, אפשר ללמוד בישראל. אחרי קורס המבוא הזה אפשר לעבור לירדן ולחוות ממדים שונים של מגרשי משחקים ובעיקר חול בתולי, עליו אפשר לרחף ללא הפרעה של קוליס קדומים. את תואר הדוקטור מומלץ ביותר לרכוש במדבר המערבי במצרים – רק בממדים ואיכות שכזו של דיונות אפשר לערוך מחקר של ממש (שם הגעתי לתובנה שלי אודות השימוש ב-LOW).

ואחרי קבלת תואר הדוקטור אפשר לקפוץ שוב לירדן ולערוך מחקר השוואתי. נושאי המחקר הפעם היו סוגי חול שונים: חול אדום הנוצר מבלייה של אבן חול נובית וחול צהוב, שהרוח הביאה מחצי האי ערב. מחקר מקביל נערך בנושא סכינאות. מסתבר שגם אחרי קבלת תואר הדוקטור עדיין מראה סכין תלולה הצליח להפתיע אותי רגע לפני שזינקתי לאוויר עם משהו כמו חצי טון של טרקטורון, ציוד ושני רוכבים. אז בחול, כמו בחול, מנה נדיבה של מצערת והפניית כידון בוטחת הפנתה את חרטום הטרקטורון למטה, בדרך לעבר ארוחת הצהרים. אחרי התקרית הזו הסמכתי עצמי לחולולוג של ממש.