שטח 4X4

טיול ג'יפים בסלאר - מדבר המלח הגדול בעולם בדרום בוליביה

דיווח מיוחד של גיתי "חילוצים" (מאתר RESC4U) היישר מבוליביה ועל גבול צ'ילה שם שוכן מדבר המלח הגדול בעולם - הסלאר, אותו חצה גיתי באמצעות לנד-קרוזר.

מאת: אתר השטח הישראלי

02/05/08

גיתי חילוץ ג'יפים - RESC4U מדווח מדרום אמריקה

בדרום בוליביה על גבול צ'ילה, שוכן מדבר המלח הגדול בעולם - הסאלאר.

האתר מהווה נקודת חובה למטיילים בדרום אמריקה בכלל ולמטיילים בבוליביה בפרט.

למרות שאת רוב המסלולים באזור ניתן לעבור גם ברכב רגיל את מרחבי המלח העצומים מקובל לחצות ברכב 4X4.

אי הקקטוסים Isla de Pescados

אנחנו נהנים מיכולת הצליחה והנסיעה למרחקים של הלנד-קורזר בתוך הימה כאשר המרחבים הלבנים נראים כאין סופיים וללא שיש שום דבר באופק. לאחר כשעה של נסיעה מהירה רואים הר באופק ולאחר כשעתיים נוספות של נסיעה אנו מגיעים לאי במרכזה של הימה הלבנה.

האי נקרא אי הדגים (Isla de Pescados) אבל אני הייתי קורא לו אי הקקטוסים, כאשר רק מהטיפוס לפסגתו ניתן להתרשם מגודלו. כאן אנו גם עוצרים לאכול צהריים כשבתפריט קינואה ובשר.

נרשמנו לטיול בין שלושה ימים הכולל גם את הסביבה המדברית והגעשית הסובבת את הסלאר.

כאשר בחרנו לצאת לדרך בלנד-קרוזר של טויוטה למרות שגם קיבלנו הצעות לצאת לדרך עם מיצובישי מונטרו שנפוץ מאוד באזור.

ה''מונטרו'' הוא בעצם הפג'רו המוכר לנו רק שבארצות דוברות ספרדית שינה את שמו שכן ''פחירו'' בספרדית פירושו ''עושה ביד'' ואנחנו בסך הכול רוצים לתת בגז...

תדלקנו את הרכב, העמסנו אותו במזון,גז לבישול וג'ריקנים של דלק נוזלי לתדלוק בהמשך. הצטיידנו בבגדים לקור של גובה 4,000 מטר ללא מחסה ויצאנו לדרך.

תחילת הדרך חולפת על פניו של בית קברות לרכבות שצמוד לעיר ובו שלדים של רכבות שחלקן עתיקות החל מהמאה ה-19.

האתר הראשון בימת המלח הוא מתחם של מכירת מזכרות ממלח המנוהל על-ידי קואופרטיב של 40 משפחות בוליביאניות. הגברים מפיקים את המלח ואילו הנשים מכינות ממנו קופסאות, כוסות, פמוטים ועוד מוצרים. כמו תיירים טובים קנינו קצת מזכרות, מה לא נביא פמוטים לסבתא?

בהמשך פוגשים פועלים המפיקים מלח בישול בשימוש בכלי עבודה של עולם שלישי - מקושים ואתים.

כולם לבושים בבגדים ארוכים עם כובעים ורעלות להגנה מהשמש. בגלל הרוח הקרירה לא מרגישים את הצריבה של השמש אבל בגלל שהקרינה מוחזרת גם מהקרקע הלבנה את התוצאות ובעיקר הקילופים בפנים הרגשנו מאוחר יותר.

נוסעים עוד כשעה על משטח המלח ובמהירות גבוהה ומגיעים למלון מלח שכולו בנוי מלבנים שנחצבו במלח. המלון מזכיר לנו את הבתים והמלונות הבנויים מקרח בקוטב הצפוני.

מותק הבירה התנפחה

כשעוצרים ומצטלמים הסלאר יוצר תופעה אופטית מיוחדת. בגלל המשטח הלבן והשטוח מאבדים את מימד העומק וכך בצילום דו- ממדי אפשר להרחיק עצמים גדולים ולקרב עצמים קטנים וליצור אשליה של ''מותק הילדים התכווצו'' או לחילופין ''מותק הבירה התנפחה''.

Salar de Yuyni

גודלו של מדבר הסלאר הוא 12,867 ק''מ רבועים ורק לשם השוואה שטחה של מדינת ישראל (הכל כולל הכל) הוא 28,240 ק''מ רבועים ושטחו של ים המלח כיום הוא רק 640 ק''מ רבועים (לפני חמישים שנה שטחו היה יותר מ-900 קמ''ר אך זה כבר סיפור אחר).

סלאר נוצר כתוצאה מהתייבשות של הימה הפרהיסטורית לאגו מינצ'ין שהתייבשה בערך לפני 10,000 שנים לערך ועל הקרקעית היבשה נותרו מרבצי מלח.

עומק המלח נע בין 20-30 ס''מ ועד ל-10 מטרים במרכז המדבר.

קישור לויקיפדיה

כאשר הגענו לעיירה איוני בבוליביה התחלנו להתארגן על הטיול הגדול לסלאר.

הסלאר הינו מדבר המלח הגדול בעולם והוא מהווה נקודת חובה למטיילים בדרום אמריקה ולמטיילים בבוליביה בפרט.

למרות שאת רוב המסלול, אם לא את כולו, ניתן לעבור ברכב עם הנעה בודדת מקובל לחצות את הסלאר ברכב 4X4.

לילה בסלאר

לקראת חשיכה אנו יוצאים ממרחב הסלאר ומגיעים להוסטל שבו נישן את הלילה. מדליקים זרדים בתנור הברזל ומכינים ארוחת ערב מפוארת.

בינתיים נכנסת להקת נגנים מקומית שגיל חבריה נע בין 8-12 ומתחילה להחריש את אוזננו

תמורת 20 בוליביאנים (כ-9 ש''ח) קנינו את השקט המדברי היקר בחזרה.

סלאר קואיפסה

בבוקר אנו יוצאים לחצות את סלאר קואיפסה, שהוא ימת מלח קטנה יותר שגם לה שכבת מלח שמקורה בסחף של סלאר איוני.

במקביל לנסיעה אנו מבחינים ברכבת משא בוליביאנית המובילה מינראלים (כגון: סודיום) ומתכות (כגון: כסף) המיועדים ליצוא. ואולי כאן המקום לספר שלבוליביה אין יציאה לים והרכבת חוצה את הגבול ונוסעת לאחד מנמלי צ'ילה. עד לסוף המאה ה-19 היה לבוליביה יציאה לים, אך היא הפסידה אותו במלחמה לצילה. כשזה זה לא היה ההפסד הראשון של בוליביה ובסדרה של מלחמות כושלות עם שכנותיה היא הצליחה להפסיד שטחים כמעט לכולן (ברזיל, פרו ופרגוואי).

כשאני שואל את אדי המדריך הבוליביאני לסיבת ההפסד במלחמה הוא מספר שהצ'יליאנים ניצלו את העובדה שהבוליביאנים היו בקרנבל וביצעו מחטף שבו הם כבשו את הים... כל עם והתירוצים שלו ובקיצור מי צריך מלחמות?!

חוצים את מסילת הרכבת ומתחילים לחצות שרשת לגונות מדהימות עם השתקפויות של הרי געש בעלי פסקות מושלגות ופלמינגו ורודים אדומים מנקרים פלנקטון ואצות מהמים.

בבוקר היום השלישי אנו משכימים קור ויוצאים לדרך טרם חשיכה על מנת להספיק ולראות את הגייזרים בזריחה וכמובן גם לטבול במעיינות החמים כשעוד כקר בחוץ. וכך שזמן שבחוץ קור אימים אנו רוחצים במעיין חם בטמפרטורה של 35 מעלות ובלי ריח של גופרית – תענוג או בקיצור - גן עדן.

זהו, נגמר...

את הנסיעה החוצה מהסלאר אנו מבלים בשקט כשה-Ipod מודמם ואנחנו נהנים מנסים לספוג כמה שיותר מהנופים המדבריים ומהשלווה הממכרת.

לעת ערב אנו חוזרים לאיוני עייפים ומאד מאד מרוצים.

קישור לאתר RESC4U

קישור לתמונות של שחר, שותפתו של גיתי למסע בסלאר

תאונה בסלאר

ביום שעלתה הכתבה לאתר השטח (היא הוכנה כחודש לפני) נודע כי חמישה ישראלים ושישה יפנים נהרגו בהתנגשות רכביהם במדבר הסלאר. התאונה הנוראית נגרמה כנראה מטעות של אחד הנהגים בשילוב של המהירות הגבוהה שבה נסעו הרכבים. התוצאה הקשה היא כנראה בגלל השריפה שנגרמה בהמשך לפיצוץ של מיכלי הגז שעל הרכב המשמשים לבישול והנעת הרכב. קישורים לאתרי חדשות: הידיעה ב YNET הידיעה ב WALLA הידיעה ב NRG אתר השטח שולח תנחומים למשפחות - מי יתן ולא תדעו עוד צער!

תגובות

8 תגובות

אורח/ת

03 במאי 2008 ב 12:27

מקום מדהים חבל שנגמר כך

Ogash Ofer

04 במאי 2008 ב 06:36

בטיחות בטיולים

בעקבות הכתבה של גיתי והצמידות לתאונה הקטלנית בסלאר כתב לי גיתי, שנמצא עדיין בדרום אמריקה, כי הנהגים המקומיים מאוד עייפים שכן הם נוהגים ברציפות מטיול לטיול. גיתי אף סיפר כי פגשו ביום יציאתם ישראלי שיצא בפגיעות קלות מרכב שהתהפך בסלאר כי נהגו נרדם.

אז ראשית תנחומיי למשפחות!

ושנית המלצתי למטיילים שם (ובכל מקום) לתת את הדעת בנושא הבטיחות ובמיוחד בנושא הבטיחות בנהיגה - גם אם לא אתם הנהגים.
החל מלדאוג לערנות הנהג (לעצור לקפה, לספר לו בדיחות וכו') ועד להחליפו (בדרך כלל הנהג ישמח לדעת כי יש משהו אחראי הנוהג במקומו והוא יכול לישון בנחת).

אורח/ת

04 במאי 2008 ב 18:04

פשוט מקום מדהים

מקום מדהים וסיפור עצוב מאוד עם 5 הישראלים.
סעו בזהירות!

אורח/ת

04 במאי 2008 ב 20:24

כואב הלב

חבל שטיול במקום מקסים נגמר בצורה טרגית כל כך

אורח/ת

04 במאי 2008 ב 20:25

למה אנחנו הישראלים נוסעים תמיד לסוף עולם

מה סיימנו לטייל בארץ?