יונדאי ושברולט מציעות רכבי פנאי עם מפרט כמעט זהה, ובכל זאת שונים מאוד.
תאומי המריבה - מבחן השוואתי ממגזין ''שטח''
הדמיון בדף הנתונים בין הסנטה פה של יונדאי לקפטיבה של שברולט מדהים – אם מישהו היה מספר לנו שמהלכי הפיתוח כללו ריגול תעשייתי, היינו מאמינים לו.
התצורה זהה, המידות והמשקלים כמעט, אותו הספק ומספר הילוכים, תאריך ומקום לידה דומים... אפילו הצמיגים על רכבי המבחן היו זהים (אבל במידות שונות).
מבחן השוואתי פשוט התבקש מה גם שאלו שני שחקנים משמעותיים מאוד בפלח רכבי הפנאי אשר צומח במהירות מדהימה לנגד עיננו.
והתכל'ס מתחיל בהתמקמות מאחורי ההגה
קל יותר למצוא תנוחת נהיגה נוחה בסנטה-פה, ולא רק בגלל הכיוון החשמלי למושב – הוא פשוט מעוצב קצת נכון יותר.
זה לא שאי אפשר למצוא תנוחה טובה גם בקפטיבה, אבל זה דורש יותר משחקים עם הכיוון הידני.
לעומת המושב, הסנטה-פה רושמת מינוס בנושא המרווח לברכיים, בעיקר בגלל משענת היד בדלת, ובמקום לרגל שמאל – אין היכן להניח אותה, ודוושת בלם החניה תנקר בקרסולך אם לא תזהר.
מול הנהג מציג הסנטה-פה הגה בגודל נכון ועובי נוח ללפיתה, בעוד זה של הקפטיבה מעט גדול ודק מדי. מצד שני,המתגים על ההגה גדולים יותר ובמיקום עדיף בקפטיבה, ותפעול מערכת השמע והשיוט אינטואיטיבי יותר. תיקו.
עם ההתנעה לא יהיה ספק לאף אחד מהנהגים כי מדובר בגרסאות הדיזל
המנועים מגרגרים בסרק את צליל הדיזל המזוהה.
בעיר, היכן שהמנוע נדרש לעלות ולרדת בסלד באופן תכוף, צליל המנוע ממשיך להיות נוכח בשניהם, למרות שהוא מעט פחות מטריד בקפטיבה. בסנטה-פה נילווה לטרטור הרגיל צליל מתכתי לא נעים שממשיך להישמע גם בשיוט רגוע, היכן שהקפטיבה צובר נקודות בזכות מנוע חרישי לחלוטין.
ולא רק המנוע שקט יותר בקפטיבה – יש גם פחות רעשי רוח במהירות שיוט. בכל מקרה בשני הכלים רעש הכביש תלוי מאוד בסוג האספלט, ויכול להגיע לרמות רמות מדי.
הסנטה-פה ממשיך לאבד נקודות גם בגזרת המתלים – אלו אומנם מספקים יכולת ריסון טובה ומצליחים לבלוע גלים בכביש המהיר בצורה מספקת, אבל מתקשים להתמודד עם מהמורות חדות או עם סדקים בכביש, תוך שהם מייצרים גם רעשי מתלה. רצף של שיבושים, אפילו קטנים, גורם לסנטה-פה לרטוט ולווברץ, ובתא נוצר הידהוד רם. הקפטיבה, לעומתו, רך יותר באופן מורגש, אולם עדיין מרוסן מספיק בכביש המהיר. אומנם, גם השברולט לא מצליח לטפל במהמורות בצורה מושלמת, אבל עושה זאת טוב משמעתית מהיונדאי, ומקבל ציון לא רע גם באופן מוחלט.
מבחינת ביצועים, הנתונים היבשים לא משקרים
עם הספק זהה ומספר הילוכים זהה, התחושה דומה בשני הכלים – יש מספיק כוח לכל צורך סביר, לפחות אחרי שהמנוע גמר לבנות את לחץ הטורבו שלו – עניין של שניה או שתיים, אבל לא הרבה יותר מזה.
לא תמצאו כאן תיאורים על הדבקות למושב או נורת בקרת אחיזה מהבהבת נואשות, אבל גם לא תיאורים על ניסיונות נואשים לדחוף את הדוושה דרך הרצפה.
במהירויות שיוט גבוהה יש עדיין מספיק כוח זמין לעקיפה זריזה, ובכביש ההררי אין בעיה לשמור על קצב מכובד, לפחות כאשר האוטו אינו עמוס במיוחד.
למרות שמנוע הקפטיבה הוא בעל הנפח הקטן יותר, ומציע מעט פחות מומנט, אנחנו דווקא אהבנו אותו יותר – מערכת ההנעה בקפטיבה מעט זריזה יותר בתגובותיה, המנוע מרגיש בנוח יותר בסלד גבוה, גם מעבר לשיא ההספק, והמצב הידני בתיבה הוא באמת כזה.
התחושה הסובייקטיבית אוששה על המנחת הסטרילי: הקפטיבה יוצאת מהר יותר מהמקום ומאיצה מהר יותר מחמישים לשמונים קמ''ש, אם כי בשני המקרים מדובר בפער קטן.
אבל בנקודה אחת, משמעותית למדי, מנוע הסנטה-פה רושם ניצחון
בתחום צריכת הדלק.
למרות שבשני המקרים מדובר במנוע מודרני, שאפילו תוכנן על ידי אותה חברה (VM האיטלקית, המתמחה במנועי דיזל), שמניע משקל זהה למעשה, מנוע היונדאי התברר כחסכוני יותר ברמה משמעותית.
ככל שהנהיגה נינוחה יותר, כך הפער גדל, ומגיע לכמעט 20% בנהיגה בין-עירונית רגועה. בממוצע הפער עמד על כ-10%, לא הפרש זניח במחירי הסולר היום.
אולם גם כאשר זורקים את ההגיון הכלכלי לעזאזל בכבישים הנכונים ודורשים מהרכב את כל מה שיש לו לתת, הסנטה-פה מנצח. הוא חד יותר, מרוסן יותר, נוטה פחות להתגלגל וההגה, למרות מדרגה מעצבנת במעבר מקו ישר להפניה, מדויק יותר ומאפשר ליהנות מהנהיגה. הוסיפו לזה שלדה עם נכונות מפתיעה לעבור להיגוי יתר ברגע שתבקשו, ואפשר ממש ליהנות מכבישים מפותלים עם היונדאי.
השברולט אומנם מציע שלדה מאוזנת מאוד ורבת יכולת, אולם במגבלות הוא יעבור לתת היגוי והשלדה מגיבה פחות לבקשות הנהג.
התליין האמיתי לפן הדינמי בקפטיבה הוא ההגה, מעורפל ועמום, שיחד עם המתלים הרכים יותר גורם לרכב להרגיש גדול בהרבה ממה שהוא באמת. קרוב לוודאי שהנהג הממוצע יוריד את הקצב הרבה לפני שיגיע למגבלות האובייקטיביות. וטוב שכך, כי גם הפעם, כמו במבחן הבודד, הפגינו בלמי הקפטיבה עמידות נמוכה מהממוצע והחלו להסריח ולהדליק נורות אזהרה הרבה לפני אלו של הסנטה-פה, או רב המכוניות שבחנו לאחרונה למען האמת. קצת מפתיע בהתחשב בעובדה שהוא חמוש בדיסקים מאווררים גם מאחור.
הקרב אמור להיות שקול
רכבי פנאי עם שבעה מושבים לא נולדו כדי לתקוף פיתולים, וכנראה לא יחוו לעולם עומסי צד גבוהים בידי בעליהם (אלא במצבי חירום). מה שרכבי פנאי כן נועדו לעשות זה לנסוע מחוץ לכביש.
לא מעלות אכזריים או ביצות טובעניות, אבל חברי הקטגוריה בהחלט אמורים לתת יכולת שטח עדיפה על מכונית פרטית ממוצעת, אפילו אם היא מליסינג.
אז לקחנו אותם לשבילי גבעות לכיש המתגלגלות, ולמורדות הגלבוע התלולות (שני אתרים מומלצים במיוחד בתחילת החורף) לבחון מי ממלא את אלמנט הפנאי בתוכן עשיר יותר.
למרות שאין נתונים רשמיים, נראה כי לשני הכלים זוויות דומות, ומהבחינה המכנית כל אחד מציע יתרון באבזור – לסנטה-פה אפשרות לנעילת חלוקת המומנט בין הצירים (עד ל-40 קמ''ש), בעוד שלקפטיבה יש מערכת גלישה במורד.
הקרב אמור להיות שקול.
ובתוואי הטכני הוא אכן כזה
כן – טכני. נכון שאף אחד לא לוקח רכב פנאי למעלה מחמל, אבל גם טיול שבילים רגוע במדריך הטיולים עלול להפוך במחי גשם טוב לכזה הכולל איזו הצלבה או שתיים ואולי אפילו מעלה עם מדרגת סלע צנועה.
שני הכלים מתקלים הצלבות באותה רמת הצלחה – כל זמן ששלושה גלגלים עדיין נוגעים בקרקע הם ימשיכו להתקדם, אבל הצלבה של ממש, כזו המורידה משקל משני גלגלים, כבר תגרום להם להזיע, ואם היא בעליה, שניהם יעצרו.
מערכות בקרת המשיכה אומנם מנסות לעזור – ניסיונות הבלימה של הגלגלים המסתחררים ברורים – אבל אם מדובר בשיפוע של ממש, שניהם יישארו במקום.
לזכות הקפטיבה עומדים במקרים הללו מתלים בעלי מהלך ארוך יותר, המאפשרים לגלגלים לשמור על מגע טוב יותר עם הקרקע, והוא אכן הצליח לטפס גבוה יותר במעלה המבחן.
שני הכלים, דרך אגב, הצליחו לטפס את המעלה עד סופו כאשר דאגנו לשמור על תנופה. נעילת מע' ההנעה (לא דיפרנציאל מרכזי...) של הסנטה-פה לא באה לידי ביטוי בתנאים היבשים של המבחן, אולם ממה שזכרו לנו מהמבחן הבודד לקפטיבה, היא עשויה להוות יתרון בתנאים חלקלקים כשנדרשת הנעה כפולה מהרגע הראשון.
מערכת בקרת הגלישה של הקפטיבה, לעומת זאת, הייתה שימושית מאוד.
אף אחד לא מצפה לבלימת מנוע משמעותית מרכב אוטומטי ללא יחס קצר, ואכן לא מתקבלת כזו בשני כלי המבחן.
בזכות בקרת הגלישה (HDC) מורד תלול שדרש ליטוף עדין ומרוכז של דוושת הבלם בסנטה-פה, נצלח באדישות אלקטרונית על ידי נהג הקפטיבה.
ואיך בשבילים...
אבל אם בקטעים הטכניים המצב עוד שקול יחסית, הרי שבשבילים חוזרים מתלי הסנטה-פה ומכשילים אותו.
נסיעת שבילים נינוחה היא הרבה פחות כזו בסנטה-פה – רועשת יותר (גם, כזכור, בגלל רעש מנוע טורד יותר) ונוחה פחות מאשר בקפטיבה – ואין לנו ספק את מי אנחנו היינו לוקחים לטיול שטח רגוע עם המשפחה.
ולא, זה שהסנטה-פה יכול להיות משעשע מאוד על דרכי כורכר, ממש סימולטור להחלקות זנב, לא מספיק כדי לסגור את הפער.
תאומים שהופרדו בלידתם
שני הכלים שבמבחן, שנראים על הנייר כתאומים שהופרדו בלידתם, מצליחים להציג אופי שונה מאוד, עם יתרונות וחסרונות מובהקים.
המנצח שלנו במבחן הזה הוא הקפטיבה – הוא פשוט עושה את מה שאנו רואים כמלאכתו של רכב פנאי טוב יותר. הוא מרווח יותר, נוח יותר, נינוח יותר ואפילו מעט טוב יותר בשטח.
אבל הסנטה-פה לא ממש הובס, ולא נתפלא אם יהיו מי שיסכימו לסלוח לנחיתות הנוחות ועליונות הרעש בזכות צריכת הדלק העדיפה, או המיזוג בשורה השניה והשלישית.
את פסק הדין מכריע, סופית, המחיר – הסנטה-פה אומנם מעט מאובזר יותר, אבל ההבדל לא מצדיק פער של כמעט 30,000 אלף ש''ח במחירי גרסאות המבחן.
רוני נאק, עורך מגזין שטח, מסתער על הגבעה ללא הילוך LOW
רוני נאק, עורך מגזין שטח, מסתער על הגבעה ללא הילוך LOW
מערכות הנעה
את שתי המכוניות מניעים מנועי דיזל מודרניים, עם הזרקת מסילה משותפת וארבעה שסתומים לצילינדר.
את שניהם תכננה אותה חברה – VM האיטלקית – ובשניהם טורבו בגיאומטריה משתנה המזין ארבעה צילינדרים בשורה. ההבדל היחיד הוא בנפח – 1,991 סמ''ק בשברולט לעומת 2,188 סמ''ק ביונדאי.
ההבדל בנפח לא משפיע על ההספק – 150 כ''ס ב-4,000 סל''ד – אבל משפיע על המומנט: ליונדאי מומנט גבוה במעט (34.2 לעומת 32.6 קג''מ), שגם מגיע מוקדם יותר ונשמר על פני טווח רחב יותר – 1,800 עד 2,500 סל''ד, לעומת 2,000 סל''ד בקפטיבה.
מערכת ההנעה זהה עקרונית גם היא
הנעה קדמית עם העברת כוח לאחור על פי דרישה עד חלוקה שווה בין הצירים. אלא שביונדאי ניתן לנעול את המערכת על חלוקה שווה בין הצירים, לפחות במהירויות נמוכות, לטובות תנועה על משטחים חלקלקים או דלי אחיזה. בשברולט אין אופציה כזו.
תיבות ההילוכים
התיבות גם הן זהות ברמת המפרט – תיבות אוטומטיות פלנטריות, עם חמישה הילוכים ופיקוד ידני, אלא שביונדאי התיבה תעלה הילוך לבד, בעוד שבשברולט היא תאפשר לך לנצל את ה-overrev היעיל של המנוע.
ההילוכים הראשונים מעט ארוכים יותר בשברולט, אבל ההילוך החמישי קצר יותר – במאה קמש המנוע סובב ב-1,900 סל''ד בערך לעומת 1,700 ביונדאי.
יתכן והסיבה לכך היא שנועל ממיר המומנט בשברולט נכנס לפעולה מאוחר יחסית, רק באזור 120 קמ''ש, מה שאולי מסביר גם את ההבדל בצריכת הדלק, הבדל שהולך וגדל ככל שהנסיעה רגועה יותר – בטיול שבילים נינוח משולב בשיוט בין עירוני השיג היונדאי צריכה של 10.6 ק''מ לליטר, לעומת 1:9 בשברולט.
בקטע הדינמי, לעומת זאת, היה ההבדל קטן בהרבה – 6.8 ק''מ לליטר בשברולט לעומת 7.1 ביונדאי.
עיצוב ומרווחים
שני הכלים מציעים עיצוב שונה מאוד.
הסנטה-פה חלקלק ומקומר יותר, בעוד השברולט מעוצב בקווים פשוטים ושריריים יותר. רוני העדיף את הקו האחיד בסנטה-פה על פני השילוב של חרטום שרירי עם פרופיל וזנב עדינים יותר, כמעט מיניוואניים, בשברולט. אני מעדיף את רכבי השטח שלי מעוצבים בקווים פשוטים וברורים, ולכן בחרתי בשברולט. עניין של טעם.
שנינו הסכמנו שחישוקי ה-''18 של הסנטה-פה פרופורציונאליים יותר מאשר חישוקי ה-''17 של השברולט.
בפנים הדעות היו אחידות יותר – שנינו העדפנו את העיצוב והחומרים בקפטיבה – הפלסטיקים רכים ועבים יותר, הדיפון דמוי העץ נוטה יותר לכיוון ה''עץ'' מאשר לכיוון ה''דמוי'', הארגונומיקה פשוטה וברורה יותר והקונסולה המרכזית נאה בהחלט. אבל שנינו גם מאוד לא אהבנו את רמת ההרכבה.
בפעם הקודמת שהקפטיבה היתה אצלנו האשמנו בכך את מברגי המתקינים, אבל מתברר שגם בלי עזרתם איכות ההרכבה של הקפטיבה טעונת שיפור – מרווחים לא אחידים ממוקמים בנקודות בולטות לעין, ומשאירות טעם רע. לא שההרכבה בסנטה-פה מושלמת, אבל הכשלים בולטים פחות לעין.
אבזור
בסעיף זה רושם הסנטה-פה יתרון – יש לו בקרת אקלים מפוצלת (ואת עניין הפתחים כבר הזכרנו) לעומת בודדת בשברולט.
המראה מתעמעמת באופן אוטומטי, החישוקים הם בקוטר ''18 לעומת ''17 (וגם הרזרבי בגודל מלא, בעוד בשברולט הוא מעט קטן יותר), התא המקורר נמצא במיקום עדיף (בין המושבים במקום בתא הכפפות) וגג השמש, כמו הכיוון החשמלי למושב הנהג, הוא סטנדרט. ומערכת השמע כוללת גם רדיו-טייפ.
השברולט יכול להציע רק ריפודי מושבים המשלבים בד ועור (אופציה בתשלום, שמגיעה בחבילה עם גג שמש ומחירה 10,000 ש''ח).
בתחום הבטיחות שתי המכוניות מציעות את חבילת האבזור המלאה – שש כריות ובקרת יציבות, אבל שתיהן הצליחו להשיג ציון ממוצע בלבד של ארבעה כוכבים במבחני הריסוק האירופאים NCAP. הזהות בין כלי הרכב ממשיכה, עם ציון זהה בריסוק הקדמי והצידי, וציון זהה בהגנה על ילדים ורק בפגיעה בהולכי רגל מפסיד הסנטה-פה לקפטיבה.
באופן מעניין, הקפטיבה מוגדר על ידי הארגון כרכב פנאי קטן, בעוד היונדאי הוא רכב פנאי גדול...
עוד יתרון לסביבת הנהג של הסנטה-פה נרשם בסעיף האחסנה – יש יותר תאים, במיקום וגודל נוח יותר, אם כי אף אחד מהם לא נסגר כמו בקפטיבה.
בתחום המרווח המנצח הוא הקפטיבה – במרווח לנהג היתרון קטן, אבל מאחור המושב גבוה ועמוק יותר ונוח יותר (למרות מרווח בירכיים מעט, אבל ממש מעט, פחות טוב).
בשני הכלים ניתן לכוון את זווית המסעד בשורה השניה – נחמד ושימושי – אבל רק בסנטה-פה יש עיגון למושב ילדים גם במושב האמצעי.
בשורה השלישית היתרון כבר משמעותי – בשני המקרים המושבים נמוכים מאוד ומציעים מרווח ברכיים גבולי, אבל מרווח ראש עדיף משמעותית בשברולט, יחד עם עוד טיפה מרווח לברכיים עושים את ההבדל בין ''סביר'' ל''רק במקרי חרום'' למי שגובהו יותר ממטר ושייבה.
את יתרון המרווח מאזן הסנטה-פה עם יתרון מהותי בארצנו החמה – פתחי מיזוג גם לשורת המושבים השניה והשלישית, כשזו האחרונה זוכה ליחידת מזגן עצמאית!
במבחן השוואתי - שברולט קפטיבה מנצח!
במבחן השוואתי - שברולט קפטיבה מנצח!
נפקד נוכח - אאוטלנדר
עוד רכב פנאי הנראה תפור בדיוק למידות הסנטה-פה והקפטיבה הוא האאוטלנדר החדש, לפחות עד שמגיעים למערכת ההנעה -
קישור לכתבה על אאוטלנדר.
האאוטלנדר אינו מציע מנוע דיזל (ואחיו התאומים מבית לובינסקי אינם מציעים תיבה אוטומטית עם מנוע הדיזל) ובגזרת הבנזין מציע מול מנועי ה-V6 של הצמד מקוריאה מנוע 4 ציל' קטן וחלש יותר, במיוחד בהשוואה לזה של גרסת הבנזין בקפטיבה. מבחינת המחיר, הוא מציע אלטרנטיבה זולה יותר משני האחרים בגרסת הבנזין.
תגובות