אגדת שטח: מרצדס יונימוג

ונתחיל בטריוויה: איזה מושב בארץ - שידוע כמעוז של ג'יפאים - נקרא על שמו של אדם שאחראי, בעקיפין, לפיתוח אחד מרכבי השטח הידועים והמוצלחים ביותר בכל הזמנים? דומני שאפילו תושבי מושב טל-שחר – שהוא-הוא התשובה לשאלת הטריוויה - אינם יודעים על הקשר שבין הנרי מורגנטאו, על שמו נקרא המושב, לבין הולדתו של אחד מכלי השטח הטובים ביותר שנוצרו אי פעם – היונימוג (UNIMOG).

הנרי מורגנטאו הבן (1891-1967), כיהן כשר האוצר האמריקאי בין השנים 1934 – 1945, עד תום מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן שימש כראש המגבית היהודית המאוחדת בתקופת הקמתה של מדינת ישראל (מ-1947 עד 1950). שם המושב טל-שחר, הסמוך לצומת נחשון, הינו תרגום מילולי לשם משפחתו של מורגנטאו (=טל הבוקר בגרמנית).

ב-1944, כשתבוסתה של גרמניה הנאצית החלה להיראות כאפשרות ממשית, הציע מורגנטאו, שכיהן אז כשר האוצר בממשלת רוזוולט, תוכנית דמיונית משהו, כדי לעקר מראש את הנטיות המלחמתיות של האומה המובסת: לשנות את גרמניה של אחרי המלחמה למדינה חקלאית ולאסור עליה לפתח תשתיות תעשייתיות. התוכנית של מורגנטאו, שהיתה דרסטית ונוקשה, נדחתה, אך בהתאם לרוח הדברים שעלו ממנה פירקו הכוחות הכובשים בתום המלחמה חלק מהמפעלים התעשייתיים בגרמניה, אלה שלא נהרסו או הופצצו, והעבירו אותם בקרונות משא לברית המועצות, לצרפת ולמדינות אחרות ברחבי אירופה.

באווירה זו החל אלברט פרידריך, שהיה המהנדס הראשי בחטיבת מנועי המטוסים של דיימלר בנץ בתקופת המלחמה, לתכנן רכב מיוחד שישמש את החקלאים הגרמניים. התכנון התבסס על ידע שנצבר בבניית רכבי שטח לצבא הנאצי, חלקם מתקדמים ביותר לזמנם עם הנעה 4X4 קבועה, דיפרנציאל מרכזי ננעל ונעילת דיפרנציאלים רוחבית מאחור ומלפנים.

הרעיון היה לייצר כלי רכב שיוכל לעשות הכל בשרות החקלאי: החל מעיבודי קרקע, דרך טיפול בגידולים וכלה בהובלת התוצרת לשווקים. התוצאה היתה כלי רכב שטרם נראה כמוהו עד אז, הכלאה בין טרקטור ומשאית קטנה: כלי גבוה עם מרווח גחון ענק הודות לסרנים פורטליים ומפחתי הנעה טבוריים, הנעה 4X4 עם נעילת דיפרנציאלים, תיבת הילוכים המאפשרת מהירות זחילה לטובת עבודה בשדות מצד אחד ומהירות מקסימלית של 50 קמש על הכביש מצד שני, יציאות כוח (PTO) מלפנים ומאחור להפעלת כלים חקלאיים, משטח העמסה קטן ותא לנהג ולנוסע.

בגלל האיסורים החמורים שהוטלו על מפעלי התעשייה בגרמניה שלאחר המלחמה, החלה העבודה על כלי הרכב החדש בסדנה קטנה בדרום גרמניה, שהיתה שייכת לחברה שעסקה עד אז ביציקות כסף וזהב.

שבעה חודשים לאחר מכן הושלמה בניית הדגם הראשון, עם מנוע בנזין בעל ארבעה צילינדרים, בנפח 1.7 ליטר. ב-1946 עדיין לא היו מנועי דיזל באיכות גבוהה ולרכב החדש עדיין לא היה שם. בעיית השם נפתרה במהרה: נבחרו ראשי תיבות מהמילים UNIversal MOtorGervt (יחידת כוח אוניברסלית) או בקיצור UMINOG.

היונימוג הראשון עבר מבחן השקה ב-1947 וב-1948 יצא דגם ראשון עם מנוע דיזל של 25 כ''ס, מנוע ששימש גם בדגם 170D של מרצדס בנץ. באותה שנה הוצג היונימוג בתערוכה החקלאית בפרנקפורט והתקבל בהתלהבות רבה.

סרן פורטלי הוא סרן שבו הציריות אינן מגיעות ישירות למרכז הגלגל המניע אלא מעט מעליו, והכוח מועבר לגלגל דרך מערכת גלגלי שיניים נוספים הנקראים מפחתי הנעה טבוריים. תצורה כזו מגביהה את ביצת הדיפרנציאל ומאפשרת גם להקטין אותה, משום שחלק מיחסי ההעברה עובר למפחתי ההנעה. בכלי רכב עם סרנים כאלה מרווח הגחון גבוה מאוד יחסית לגודל הצמיג.

לאחר שרוחות המלחמה שככו, עבר ייצור היונימוג למפעל חדש, שבו בנו מכונות חקלאיות. במשך כשנתיים יוצרו שם כ-600 יחידות, עד שבשנת 1951 החלה חברת דיימלר בנץ לגלות עניין והמפעל עבר לגגנאו. רק במאי 1953 הפך העניין לרישמי והיונימוג קיבל את כוכב מרצדס המפורסם.

הדגמים הראשונים של היונימוג היו קטנים יחסית, והם כללו את הדגמים U25, 401/ 402, ו-411. מדגמים אלה נקנו כמה מאות יחידות לשימוש בצבאות שונים, אבל הקריירה האמיתית של היונימוג כרכב צבאי החלה למעשה ב-1955, כשמערב גרמניה הפכה שוב למדינה ריבונית והצטרפה לנאטו. בשנה זו הוקם הצבא הגרמני החדש, הבונדסוור. לפני התהוותו ולפני שאלף המתנדבים הראשונים נכנסו לשירות הצבאי בינואר 1956, הציגה דיימלר בנץ עוד דגם - יונימוג S או בשמו המוכר יותר, יונימוג 404.

זה כבר היה כלי גדול (בסיס גלגלים של 2.90 מטר), עם מנוע בנזין, מהיר יחסית (המהירות המקסימלית הרשמית היא 95 קמש, אבל יש כלים שמגיעים ל-105 קמש ויותר) עם כושר העמסה גבוה. ה-404 יוצר במגוון צורות, עם תא נהג סגור במתכת או בברזנט, עם תא נהג כפול, כרכב להסעת חיילים, כמשאית להובלת מטען, כרכב כיבוי אש, כרכב פיקוד ועוד שימושים רבים ושונים.
ה-404 יוצר במספרים גדולים (כ-60 אלף בסך הכל, לאורך כל שנות ייצורו) והוא היה בעצם הסנונית הראשונית שהפיצה את דבר כלי הרכב הייחודי ברחבי העולם. חובבי השטח המושבעים רוכשים גם היום 404 מעודפי צבאות אירופאים שונים, כמו צרפת, בלגיה ושווייץ (כדי לסבר את האוזן: אלה כלים שנוצרו בשנות החמישים, השישים ותחילת השבעים), כרכב השטח האולטימטיבי.

אחר כך הגיעו דגמים נוספים, מוכרים לא פחות, כמו ה-406/416, ה-421, ודגמי ה-U השונים. הספרטניות הראשונית רוככה במעט והיום הכלים נוחים יותר – אבל בוודאי שאי אפשר להגיד עליהם שהם מפנקים. היונימוג עדיין נותן תחושה של טרקטור או משאית, לא של רכב שטח מקובל.
התפיסה הראשונית של היונימוג נשארה כשהיתה: סרנים פורטליים וצמיגים גדולים נותנים מרווח קרקע מדהים, תיבות הילוכים מרובות מהירויות מאפשרות מצד אחד זחילת סלעים איטית ומצד שני מהירות נסיעת כביש סבירה, נעילות הדיפרנציאלים המובנות מעלות עוד יותר את כושר העבירות, מבנה השלדה הייחודי נותן גם חוזק וגם גמישות, כל מכללי ההנעה מוגנים (לא תראו בו גלי הינע או צלבים חשופים). תוסיפו לזאת איכות בנייה ללא פשרות ותבינו מדוע אנשי השטח עומדים מול הכלים האלה ומזילים ריר.

כמה ידיות?

תיבות ההילוכים של היונימוג הן אחד המרכיבים המרכזיים ביכולות שלו. ל-404 יש תיבה של שישה הילוכים קדמיים, כשהראשון והשני הם הילוכי כוח, כשתיבת ההעברה (טרנספר) היא חלק מתיבת ההילוכים. בעזרת ידית נוספת, שני ההילוכים הנמוכים הופכים להילוכי רוורס. ידית נוספת משלבת להנעה 4X4 ומשיכה נוספת באותה ידית נועלת את הדיפרנציאליים, בצורה מכנית, אחורה וקדימה בבת אחת. השילוב והנעילה יכולים להתבצע תוך כדי נסיעה.
בנוסף, אפשר לשדך לתיבה יציאות כוח (P.T.O) והילוכי זחילה שמביאים את יחס הזחילה הסופי של הכלי ל-200:1 בקירוב.
כלים מתקדמים יותר כמו ה-416 צויידו בתיבה עם 4 הילוכים, שכולם הופכים להילוכי רוורס אבל רק ב-LOW.
בכלים בני ימינו יש כבר הנעה 4X4 קבועה, עם נעילת דיפרנציאל מרכזית ותיבת הילוכים חשמלית-הידראולית.

מוכר?

בארץ יש מעט מאוד יונימוגים יד שנייה, וקשה למצוא אחד שמוצע למכירה. בגלל עלות החלפים, לא כולם מתוחזקים ברמה נאותה. המחירים נעים מ-40 אלף שקל וצפונה, תלוי בדגם ובמצב הכלי הספציפי. חלק מהיונימוגים הללו מוגדרים ברישיון כטרקטור חקלאי (הפטור מאגרת רישוי אך אסור לנוע איתו בכבישים מהירים), חלקם מוגדים כמכונות ניידות וחלקם כמשאיות. היום יש ייבוא של יונימוגים חדשים, המוגדרים כמשאיות, במחירים הנעים בסביבות ה-350-400 אלף שקל.

למה זה כל כך מסובך?

בניגוד לדעה הרווחת כי הגרמני הוא יקה פוץ, מסודר ומאורגן, השמות (יותר נכון המספרים) שניתנו לדגמי היונימוג השונים מטעים ומבלבלים. אז בואו ננסה לעשות קצת סדר בבלגן.
כל דגם קיבל בעצם שני מספרים: מספר ייצור פנימי של המפעל (וכל המספרים האלה מתחילים ב-400) ומספר לצורך שיווק שקודמת לו האות U. חלק מהדגמים (כמו ה-404, ה-406 וה-421) מוכרים במספר הפנימי של המפעל. חלק אחר (כמו U900, U1300) מוכרים במספר השיווקי.
מעבר לכך, כל דגם קיבל גם מספר פנימי ייחודי לפי המפרט הספציפי שלו, שנרשם בצורה כזו: 404.115 או 406.143. כדי להגדיל עוד יותר את הבלבול, כמה דגמים עם מספר פנימי שונה קיבלו מספר U זהה.
רוצים דוגמאות?
המספר U25 ניתן ל-2010 (הדגם השני של יונימוג, הראשון נקרא 70200 והם השניים שחורגים מכל השאר), ל-401 ול-402. ה-406 נקרא U65, U70, U80, U84, U100 ו-U900. חלק ממספרי ה-U האלה שימשו גם לדגמי ה-416 ו-417.
מבלבל כבר אמרנו?

יונימוגים כרכבי מסעות

הסבות לוואנים

דגמים נוספים

קישורים לכתבות נוספות על אונימוג / יונימוג

עוד גביע לאונימוג - פרס רכב השנה של מגזין OFF-ROAD מתי פורים? - אונימוג לשימושים צבאיים מגיע לארץ עם יונימוג לפילהרמונית - יונימוג כרכב לעשירים אונימוג בתחרות סיפורי החילוצים