בעשור האחרון נמכרים יותר ויותר רכבי 4X4 ''רכים'' – רובם ללא שלדה וללא הילוך כוח, העונים להגדרה ''כביש-שטח'' או בשפה עממית יותר – ג'יפונים.
הג'יפונים נועדו לענות על צרכים ודרישת הלקוחות, אך לא בהכרח לנהיגה בשטח. בישראל דווקא חלק גדול מהג'יפונים כן נוסע בשטח – וכאן האתגר: לנהוג בג'יפון בשטח ולחזור הביתה כשהרכב שלם!
איך הגענו לכאן?
שנות התשעים מאופייניות בהשתלטות רכבי 4X4 על הכביש. כלי רכב גדולים, חזקים ולרוב גם מפנקים אשר נתנו לרוכש חוויה של גודל, עוצמה, גובה מעל הכביש, אפשרות לטייל בשטח עם הרכב הפרטי והצהרה של סטאטוס חברתי – ממש טרנד.
אז, היו אלה בעיקר היפנים הגדולים – טויוטה
פראדו,
פאג'רו ובל נשכח את הניסאן
טראנו כשלצידם לנד רובר
דיסקברי (מהדגם הראשון והשני) סיפק חווית שטח נוחה ביחס ל
דיפנדר - אחיו הבכור והקשוח.
כלי רכב אלה בטיחותיים יותר (כמו גם שאר סוגי הרכבים) – הם מצוידים במערכות אלקטרוניות – ABS הוא סטנדרט, לרובם יש גם בקרת יציבות ESP ובקרת משיכה TC.
לכולם כריות אוויר לבטיחות הנוסעים החל מ-2 קדמיות ועד 9 כריות סובבות תא נוסעים (טוארג). בנוסף, יש התייחסות לבטיחות הולכי רגל, בהתאם לסטנדרט שהציבו ב NCAP.
והתהליך ממשיך שהכיוון הוא התמקדות בביצועי הכביש – ראו כמה מהידיעות החדשותיות שהתפרסמו בחודשים האחרונים באתר על המגמה הכלל עולמית.
הג'יפון כמענה לצרכי הלקוח
הג'יפון עונה על צורך חברתי – נהיגה ברכב 4X4, על צורך בטיחותי – נסיעה בכבישים ללא אחיזה טובה, לדוגמה כאלה המכוסים בקרח, ועל צורך מעשי - מעט מהזמן, אם בכלל, שימשו רכבי 4X4 הגדולים למסעות. רוב הזמן משמש הג'יפ לשימוש היום יומי לנסיעות עירוניות ובינעירוניות.
וכמובן לא לשכוח את הצורך הכלכלי - הארנק – הג'יפונים זולים באופן משמעותי מהג'יפים הגדולים ומחירם קרוב יותר למחיר ''פרייבט'' משפחתי, גם במחיר הקנייה וגם במחירי המוסך והאחזקה השוטפת.
למען הדיוק ההיסטורי נציין רכבי 4
X4 הקשוחים מתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה אשר שימשו לעבודה (ולצבא) התעדנו עם הזמן והוסיפו פינוקים. אך עדיין הם שימשו כרכבי עבודה או כרכב לעשירים – דוגמת
הריינג' רובר פורץ הדרך בעניין.
בשנים האחרונות נפוצה בעולם קטגוריה של רכבי שטח 4X4 ללא הילוך כוח, נמוכים ועדינים יחסית העונים לשם ג'יפון.
בישראל נמכרים הג'יפונים בהצלחה לא מבוטלת ורבים מהקונים, בעלי רוח הרפתקנית ורצון לטייל, משתמשים בהם גם לטיולי שטח. כך קורה כי
מסלולי הטיולים בשטח שהיו שמורים פעם ל''ג'יפים האמיתיים'' מתמלאים כיום בגי'פונים.
גם אנחנו – מדריכי הטיולים וכותבי המסלולים, התאמנו עצמנו למצב החדש. אם בעבר כתבנו מסלולי טיול ארוכים וקשים, כיום רוב המסלולים בעבירות קלה עד בינונית (לג'יפונים זו עבירות קשה) ובאורכם המצטבר הם קצרים יותר, ויש שיאמרו ''שפויים'' יותר.
הדוגמה החיה בתחום הם סדרת ספרי הטיולים
''חפוז בשטח'' של אבירם ברקאי, שנועדה לענות על הצורך החדש בטיולי שבת קצרים, נעימים ושפויים יותר.
מה יש לכלי רכב אלה? או יותר נכון לשאול: מה אין?
אז נתחיל מכך שלרוב הג'יפונים אין שלדת קורות כמקובל. רובם בנויים סביב רצפה אחודה עם מבנה הרכב. רעיון הנדסי שיש לו יתרונות רבים בהתנהגות הכביש, בעלות היצור הנמוכה אך בשטח טכני רצפה מהווה חסרון לרוב (דרך אגב: הפאג'רו החדש מתהדר בשלדה אחודה במקום שלדת קורות).
לרוב הג'יפונים אין תיבת העברה אלא רק תיבת הילוכים אחת. לכן, לרובם אין הילוך כוח נמוך (LOW ) וכך מתבטלת היכולת לטפס או לצלוח מעברים קשים הדורשים כוח, יחס ההעברה נמוך ויכולת ''זחילה'' ו/או גרירה.
לג'יפונים חלקים תחתונים פגיעים. גם כי אין שלדה שמעליה בנוי הרכב וגם כי היצרן רוצה להנמיך את מרכז הכובד כאשר פגיעה במרווח גחון אינה מטרידה אותו יתר על המידה.
לרוב הג'יפונים מהלך מתלה קצר, אפילו קצר מאוד! ובדרך כלל אין אפשרויות רבות, אם בכלל, לשפר או לשנות – זה מה יש!
לרוב הג'יפונים יש שליטה רק על הדיפרנציאל המרכזי ושאר הדיפרנציאלים מתנהגים כמו בכל רכב כביש אחר.
לרוב הג'יפונים לא ניתן לקנות או להרכיב סט מיגונים שלם. לחלק אפשר לקנות מיגון או כמה פלטות בסיסיות אבל לדוגמה מגני סף (להגנה על הקורות התחתונות של הדלתות) לא קיימים כלל (ובעלי הג'ימיני מביניכם, נא לא לקפוץ).
כן קיימות מערכות אלקטרונית שנועדו לשיפור הבטיחות בכביש, כדוגמת ESPאו TC, כך שבעקיפין יוצא הג'יפון נשכר גם בשטח.
אז אך נוהגים בזה?
בדיוק כמו שקיפודים עושים אהבה – בזהירות! כבר לא מדובר בדיפנדר קשוח שאפשר להתעלל בו והוא בכל זאת יחזור הביתה ללא סימנים.
בג'יפון, אם לא תיזהרו – תינזקו!
דרושה הרבה סבלנות ואורך רוח בנהיגה בשטח – אי אפשר לנהוג מהר מאד, יש לשים לב לכל קפל קרקע וכל אבן על השביל יכולה להיות קטלנית.
שבילים
בנסיעה מהירה על השבילים יש לשים לב לתעלות, קפלי קרקע ואבנים על השבילים. לג'יפונים מהלך מתלה קצר ומתלים רכים, כך שכל בלימה חזקה מצמצמת מאוד את מרווח הגחון והופכת אותו לפגיע יותר. יש לנהוג במהירות המאפשרת בלימה טרם המכשול ושחרור הבלמים לפני הכניסה למכשול על מנת שהמתלים ייפתחו והרכב יוכל לספוג את המכשול ללא פגיעה בגחון.
על השבילים יש לשים לב לאבנים שיכולות לפגוע בגחון או באחד מהחלקים הבולטים מטה מרצפת הרכב – אגן שמן, אגזוז או מיכל דלק. יש להכיר היטב את מגבלת הגובה של רצפת הרכב ואת שאר הרכיבים הבולטים בתחתית. ראשית, מומלץ להסתכל למטה ולהכיר את התחתית ושנית אפשר לתרגל ולבדוק עם אבנים בגדלים שונים מה משפשף את התחתית ואיפה משפשף - וכך להכיר טוב יותר את מגבלת הרכב. שימו לב כי ג'יפון עמוס (במשפחה ואוכל לשבת) נמוך יותר.
ולבסוף לא לשכוח
הג'יפונים לא ממש נועדו לשטח, מקסימום לשבילים. לכן, מי שרוצה להתנסות איתם קצת מעבר לשבילים, חייב מידה קטנה של מזוכיזם והכי חשוב - אטמי אוזניים שיחסכו לכם כאב לב (אבל לא בטוח כאב בכיס).
כוח מנוע
רוב הג'יפונים מונעים באמצעות מנועי בנזין וביחס למשקל הקל של הג'יפון מספקים כוח סביר. המקום היחיד שבו תרגישו שחסר לכם כוח הוא בעליות קשות שבהן נדרשת מהירות זחילה. כאן תצטרכו להכיר את העלייה ולתכנן היטב את ציר הטיפוס ואם צריך אז גם לבצע את העלייה במספר ניסיונות על מנת להגיע למהירות הטיפוס האידיאלית: לא מהר מידי על מנת לא לטלטל את הרכב יתר על המידה ולפגוע בחלקיו העדינים אבל מספיק מהר על מנת לטפס את העלייה עם התנופה המתבקשת. תמיד כדאי להתחיל לאט ולפי הצורך להגביר את הקצב. בכל מקרה יש להכיר היטב את התרגולת ''עלייה שנכשלה''.
* יש לציין כי רוב הג'יפונים הנמכרים בארץ מצוידים בתיבת הילוכים (גיר) אוטומטית דבר המאפשר יתרון מסוים במהירות זחילה.
הצלבה ובחירת ציר
בגלל מהלך מתלה קצר וחוסר בנעילות דיפרנציאל, רגיש הג'יפון להצלבה (ות).
הפתרון מחייב ניסיון!
ראשית, בחירת ציר התקדמות שונה מעט - כזה שימנע כניסה להצלבה יכול לשנות את המצב.
בנייה ומילוי בורות על מנת להתגבר על ההצלבה – הוא הפתרון של אנשי מע''צ
הכרת המגבלות של הג'יפון תלמד אתכם - היכן יש לנסוע מעט יותר מהר כדי שהתנופה תעזור לצלוח את ההצלבה או הקטע הקשה. עם זאת יש לדעת היכן להאט על מנת לא לגרום נזק בגישה ו/או ביציאה מהמכשול או אפילו לגחון תוך כדי מעבר המכשול.
אלקטרוניקה
רבים מהג'יפונים מצוידים במערכות אלקטרוניקה. לכולם יש ABS – מערכת שדווקא יכולה להיות פחות נוחה במקומות מסוימים אבל אני ממליץ להכיר את מגבלותיה ולא למהר לשלוף את הפיוז ולנטרל את פעולתה (מה עוד שברכבים המתקדמים יותר הפיוז של ה-ABS ישפיע על עוד מערכות אלקטרוניות ברכב).
בחלק ניכר מהג'יפונים יש אפשרות לנעול את הדיפרנציאל המרכזי – יש להכיר את הכפתור השולט ולהשתמש בו ללא חשש בשטח – אם יש ספק, אז אין ספק – יש לנעול!
בג'יפונים החדישים יותר יש גם ESP – בקרת יציבות שמלכתחילה נועדה לשמור על הרכב והנוסעים בכביש. בשטח היא יכולה לתפקד גם כמערכת של בקרת אחיזה / בקרת משיכה (כמו מערכות TC) ולספק לכם בקרה אלקטרונית ואוטומטית על הגלגלים ולהוות תחליף, פחות טוב, לנעילות דיפרנציאל. כך שרכב עם ESP מרוויח!
* פחות טוב מנעילת דיפרנציאל שכן על הגלגלים להחליק קודם לנעילה. והרי אנחנו מעדיפים לצפות את הבעיה קודם להתרחשותה ולהימנע ממנה. ואילו כאן אין ברירה אלא להיכנס לבעיה, לתת לאלקטרוניקה לזהות כי אנו בבעיה ואז להגיב בהתאם.
עבודות מע"צ
איך אפשר בלי לעבוד קשה?
פעמים רבות שינוי קטן של פני השטח ייצור את ההבדל הרצוי. החל מהוספה/הורדה של אבן על המסלול – יכול אפילו על השביל. ועד בנייה של מעלה ומילוי בורות לאורך מסלול שלם.
הכול תלוי במסלול שבחרתם ובסבלנות שאיתה הגעתם למסלול זה.
בג'יפון, עבודות מע''צ יכולות לעשות את השינוי אפילו במעבר בין סלעים קטנים – מילוי של אבן בין הסלעים תשמור על רכבכם גבוה ותמנע פגיעה בגחון או בסף הדלת.
אחיזה וצמיגים
לרוב הג'יפונים לא חסר כוח מנוע כאמור אבל חוסר ביחס ההעברה נמוך – LOW יחד עם צמיגים המספקים אחיזה חלשה בשטח יביאו את הג'יפון למצב בו הצמיגים יפרפרו ללא אחיזה בקרקע כך שהרכב לא יתקדם – קדימה ו/או למעלה.
הג'יפונים מגיעים עם צמיגי כביש (סיווג M/S ) המעניקים אחיזה טובה על האספלט וכמובן בטיחות ויציבות אבל בשטח הם מוגבלים באחיזתם וגם פגיעים יותר. ככל שהשטח טכני יותר, רטוב, בוצי, ''מבוכבש'' באופן שבו מקדם החיכוך שהשטח מספק נמוך מומלץ להשתמש בצמיגים לשטח.
צמיגי MT או MUD אין בנמצא עבור ג'יפונים - אלא אם תחליפו חישוק ומידות שמן הסתם גם אינן חוקיות לרישום ברישיון הרכב – זה אסור ואף אינו מומלץ לשימוש עם שאר מכלולי הרכב!
לחלק מהג'יפונים ניתן לקנות צמיגי AT - All Terrain המספקים אחיזה, קשיחות ועמידות טובים יותר בשטח אבל על חשבון אחיזת כביש, רעש בכביש, מחיר גבוה יותר וכמובן בלאי מהיר יותר.
ובכל זאת אם אתם נוהגים לנסוע בשטח – זה הצמיג המומלץ עבורכם!
לחץ אוויר בצמיג
הפחתה של לחץ אוויר בצמיגים יכולה לשפר פלאים את האחיזה שלו. יש לכך חסרונות רבים: הנמכה של הרכב, הגברת הסיכון לפגיעה בדופן הצמיג המאוד פגיע ועוד,אבל לפעמים כשאין ברירה והג'יפון צריך עוד מעט אחיזה – הורדת אוויר היא הדבר המתבקש.
כמה?
כמה שצריך וכמה שפחות להפחית!
רוב הג'יפונים נוסעים על לחצי אוויר שבין 25 ל- 30 PSI (תלוי בעומס ובמיקום הצמיג).
אפשר להפחית 5 PSI ללא חשש, 10 PSI ולנהוג בזהירות ואף 15 PSI אבל לנהוג בזהירות מיוחדת. בשטח חולי אפשר להפחית לחץ אוויר גם ל 12 PSI ולנסוע לאורך זמן, בתנאי כי שומרים על דופן הצמיג מפגיעות צד ולא מבצעים פניות חדות עם ההגה במהירות גבוהה.
חשוב לזכור כי בחזרה לכביש יש לנפח ולהחזיר ללחץ אוויר מומלץ ע''י היצרן – בידקו בספר רכב או במדבקה על משקוף הדלת!
ציוד בסיסי
ציוד בסיסי הוא בעצם ציוד חובה! וכן... דווקא כי מדובר בג'יפון ולא ברכב שטח מסוקס!
חובה להצטייד בקומפרסור – אם אתם נוהגים לשנות את לחץ האוויר בשטח.
ערכת תיקון פנצ'ר בצמיגי טיובלס לשימוש במקרה חירום יכולה לחסוך זמן ומאמץ.
רצועת גרירה עם שאקלים מתאימים - וחשוב להכיר את נקודות העיגון ולבדוק את התאמת השאקלים לנקודות אלו (וכמובן רכב נוסף הוא חובה).
מגבהה (ג'ק) תקין יכול לשמש ככלי חילוץ מעולה.
ולא לשכוח את חפירה, כפפות עבודה, מד לחץ אוויר, פנס, פרופוקסי (לאיחוי וסתימה של ברזל ואלומיניום).
ירידה ועלייה
לג'יפונים זווית גישה וזווית נטישה מוגבלת באופן יחסי ובשילוב פלסטיק עדין של הפגוש הקדמי והאחורי (שלרוב מוסתרת בתוכם גם שלל אלקטרוניקה). יש להכיר את המגבלות, לנהוג בזהירות ולהשתמש בפתרונות שבשטח.
יש ''לתקוף'' עליות וגם ירידות לאט ובסבלנות ולבדוק מה פוגע ומה משפשף.
בכל קטע של עבירות קשה מומלץ להסתייע במכוון קרקעי ובמקומות שבהם אין מקום לטעויות - מכוון קרקעי הוא חובה – זכרו, עצלות תעלה הרבה מאוד כסף.
תכנון של מסלול הגישה ואף פתרון יצירתי – לבוא מהצד, לעקוף מסביב, לנוע בין העצים (ולנצל את העובדה כי הג'יפון צר וקטן) וכו' יכול ליצור את השינוי ולהביא אתכם ואת הג'יפון למקומות שרק כלי רכב גדולים יותר יכולים.
לפעמים כדאי להוסיף אבן או להזיז אבן על מנת לשפר את זווית הגיש וזווית הנטישה.
המלצה חשובה לירידה – בדקו כי יש לאן להמשיך הלאה ... שכן לפעמים העלייה חזרה כבר תהייה קשה ואף בלתי אפשרית!
תגובות