פורנו דו-גלגלי – דוקאטי היפר מוטארד

הנה אני מוצא את עצמי ער באמצע הלילה, מפנטז על ההיפר מוטארד המדהים איתו ביליתי אתמול וכותב את הגיגיי. הסיבה היחידה שבגללה אני לא מחליף את שומר המסך שלי (שלושת ילדי) בתמונת פורנו של ההיפר מוטארד היא כדי שלא יכריזו עליי כסוטה...

כמו כל האהבות הגדולות, גם כאן זו הייתה אהבה ממבט ראשון. איתן יוחננוף הגיע לחנות של אתר השטח בתל אביב רכוב על אופנוע. לא סתם אופנוע אלא דוקאטי ''עירום'' ואדום.

אני שרגיל לאופנועים גדולים, קטנים, מהירים, כבדים, 2 גלגלים, 4 גלגלים (טרקטורון) אבל כולם לשטח ולכל אחד הייעוד שלו, עומד נפעם מול אופנוע אדום וערום שמיועד לכביש!

אופנועי הכביש מעולם לא עשו לי את זה - למרות שמעולם לא התנגדתי לאיזה סוזוקי R750 מודל 95 או משהו בסביבה. זה נכון שהם מאוד חזקים ומאוד מהירים ומספקים שפע של הנאה בסיבובים, אבל אותי האספלט משעמם בסופו של דבר ואף אחד מפסגת הכלים היפנים באולמות התצוגה בתל אביב לא גורם לי לאיזשהו רצון לעלות ולתת בגז. כנראה שכל אחד והשריטה שלו

אבל הפעם זה היה שונה – ההתרגשות הכתה בי בבת אחת,.כמו ילד קטן מיד שאלתי אפשר סיבוב? ואיתן בלארג'יות שלו השיב - למה סיבוב? קח אותו ליום שלם, או לכמה שתרצה...

וכך מצאתי את עצמי, יחד עם אילן אשל עורך הוידיאו של האתר, סוטה גדול בפני עצמו, שמיד קפץ על המציאה ואף מצא את התירוץ הרשמי – ''צריך לגוון לגולשי אתר השטח ולתת להם גם משהו אחר...'',  נותנים בגז בסיבובים של הרי ירושלים.

הפעם גם אין לי תלונות כשאילן פוקד עליי ורודה בי – עוד סיבוב ועוד אחד... ותחזור שוב...ובוא משם... ולך מפה... לעומת זאת, לאילן יש לא מעט תלונות כלפיי – למה אתה לא יכול להסתובב על המקום? ולמה אתה נוסע רחוק עד הצומת? אולי תתרכז בעבודה? יום שלם של רכיבה ולבסוף יש לי רק שעה של צילומים... ועוד כל מיני ההערות ותלונות. אבל אני בעננים... בעצם לא גבוה כל כך כי אם יושב על הגלגל הקדמי ולומד את סוד הקסם האיטלקי.

בהמשך  עברה דוקאטי לייצור של אופנועי טווין (2 צילינדרים בתצורת V) ובשנות ה-80 הביאה לעולם יצירות מופת של אופנועים ספורטיביים, כדוגמת 900SS, אשר גרמו לאוהבי הז'אנר להזיל ריר.

דוקאטי, שהייתה בנחיתות מול היפנים (הספקי מנוע ואמינות), נקנתה בשנת 83 עי יצרן איטלקי בשם קאגי'בה (סוף, סוף יצרן רציני שמייצר גם כלים לשטח) ויחד כמעט פשטו את הרגל אך גם הביאו לעולם הסופר-בייק את ה-851, 888 ואחר ה-961 אשר נתנו בראש ליפנים במרוצי הסופר-בייק (אם אני זוכר נכון אז התקנון הפלה לטובה מנועי שני צילינדרים ואפשר להם 1,000 סמ''ק – ואילו ליפנים מרובעי הצילינדרים רק 750 סמ''ק) . לאחר תקופה של דעיכה הגיעה עונת 2007 ובה נתנה דוקאטי בראש לכל היפנים במרוצי הגרנד פרי יחד עם הרוכב האוסטרלי קייסי סטונר. בקיצור, מפעל עם היסטוריה וכבוד!

חברה משפחתית (משפחת דוקאטי) שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה באיטליה והציעה כלי תחבורה פשוט וזול אופניים עם מנוע של 50 סמ''ק ובקיצור טוסטוס או בעברית ''חצי כוח''.

עם השנים והשיפור במצב הכלכלי באירופה ובאיטליה בפרט, התחילה דוקאטי לייצר כלים ספורטיביים והתפרסמה בזכות מנועי ה''דזמו'' – שיטת שליטה ישירה מגל הזיזים על פתיחה ועל סגירה של השסתומים בראש המנוע (בשונה מהמקובל כי גל הזיזים פותח את השסתום ואילו קפיץ אחראי על סגירתו). הדזמו אפשר, אז בשנת ה-60 טרם התפתחה הטכנולוגיה של קפיצים מחוזקים ומדויקים, עבודה בסל''ד גבוה ובשל כך הספק גבוה בהתאם.

עיצוב מדהים עם הקפדה על הפרטים הקטנים (מפתיעים אותי האיטלקים... אבל אני כנראה חי בקונספט של סוף שנות השמונים – כש''דינאמית'' ייבאו לארץ את דוקאטי)  ובכול זאת מצאתי בורג אחד שחסר (אולי כי התקינו שם משקף גבוה יותר).

העיצוב מזכיר לי אופנוע שטח ואולי כאן טמון ההסבר לאהבה במבט ראשון.

הכידון רחב, עשוי חלק אחד ויושב על תושבת מעל המשולש העליון – ממש כמו בכלים לשטח. בקצוות הכידון מגיני ידיים (בתוכם משולבים פנסי האיתות הקדמיים), ידית המצערת והמנופים גם נראים כאילו נלקחו ממוטוקרוס (ורק מיכלי הנוזל הנפרדים מזכירים כי מדובר בכלי לכביש), הכנף הקדמית גבוהה וארוכה, תנוחת הישיבה זקופה, המתלים נראים ארוכים מאוד ובקיצור אולי נרכיב צמיגי פירלי MT וניקח אותו לשטח... (דוקאטי אפילו מוכרים מגן מנוע מאלומיניום).

הזנב של האופנוע מעוצב מדהים עם צמד אגזוזים מתחת ובמרכז המושב ורק הפלסטיק ועליו מספר הרישוי שמאחור נראים לא קשורים לעסק - כנראה שהמעצב האיטלקי לא מחבב אביזרי רישוי ובטח שאינו מתנדב במשטרת התנועה.

האיטלקי החטוב מבוסס על המכלולים והקונספט של הכלי המכוער והנמכר ביותר של דוקאטי בשנים האחרונות – המולטיסטרדה.

יש לנו כלי חשוף (ומדהים) הבנוי משלדת צינורות מפלדה מתחתיה יושב המנוע, מקדימה מזלג ארוך מהלך (165 מ''מ), בזוית היגוי חדה ומפסע קטן* ומאחוריה זרוע אחורית חד צידית ושלדת זנב עליה מושב הרוכב.

מנוע V עם שני צילינדרים 1,078 סמק, מקורר אוויר (עם מצנן שמן בחזית), מוזרק ושסתומים במערכת דזמו כמובן, עם מומנט מדהים של 10.5 קג''מ בפחות מ-5,000 סל''ד ועם רק 90 כוחות סוס ב-7,750 סל''ד. המנוע גמיש ומאפשר לרוכב הטירון להתרכז בסיבובים ולא בתיבת ההילוכים (6 הילוכים) אבל עם זאת המנוע חלש ולאחר פרק התרגלות קצר אפשר להבין כי האופנוע לא נועד לתאוצות חזקות (המנוע מיד מגמגם מיד במנתק ההצתה).

משקלו של הכלי המקסים עומד על 179 ק''ג יבש ולשם ההשוואה סוזוקי R1000 מודל 2008 – ''רק'' 999 סמ''ק אבל שוקל 166 ק''ג ונותן 178 כ''ס – קל יותר עם הספק כפול מהאיטלקי!!!

על הבלמים שני דיסקים צפים בקוטר 305 מ''מ מקדימה (טוב זה בכול זאת לא אופנוע שטח) ומאחור דיסק צנוע ובודד.

נגיעה קטנה בסטארטר וה''מוח'' עושה את העבודה – ונותן כמה סטארטר שצריך עד שהאופנוע מתניע. ללא ספק פטנט מגניב - גע !  עזוב! והאופנוע מתניע בעצמו.

 

* גיאומטריית ההיגוי של האופנוע משפיעה על היציבות של הגלגל הקדמי למול קלות/כבדות ההיגוי. ככול שהמפסע (המרחק בין נקודת המגע של הצמיג בכביש לבין הנקודה הדמיונית בה המזלג ייגע בכביש) קטן יותר וזווית ההיגוי (הזווית בין האנך לזווית של המזלג היוצרת את המפסע) חדה יותר כך האופנוע ''עצבני'' יותר.

בהיפר מוטארד ישנה אפשרות להחליף את המוט המקשר במתלה האחורי ובכך לשלוט ולהחריף (להקטין) את זווית ההיגוי ואת המפסע ולהפוך את האופנוע לזריז יותר (משוגעים...)

כשמתיישבים על ההיפר מוטארד מבינים זאת מיד – זה משהו אחר!

תנוחת הישיבה היא על הגלגל הקדמי. וגלל זווית המפסע ההיגוי מהיר – מאוד מהיר!

כל כך מהיר שבהתחלה זה קצת מפחיד ואתה חש כי אתה בדרך ליפול אבל עם הזמן אתה מבין כי כול עוד לא תשתולל - האופנוע ייקח כאילו לבד את הסיבוב ובקו סיבוב אלגנטי ומדויק.

נגיעה קלה בכידון והאופנוע נשכב ובו זמנית גם נכנס לסיבוב. פתיחה של המצערת באמצע הסיבוב והאופנוע מאיץ ומיישר אותך החוצה וכבר מוכן לסיבוב הבא. בזכות המנוע הגמיש אפשר להיכנס ולצאת מהסיבוב בלי הרבה בחישה בתיבת ההילוכים - הורדה של הילוך אחד ויש לך מספיק מומנט לצאת החוצה בתאוצה מרשימה.

האופנוע מספק לך תחושות כול כך כיפיות וקלילות כך שלאחר יום רכיבה עליו אתה לומד להעריך זאת וליהנות מהיתרון שבהיגוי הקל. כשעליתי בסוף היום ל-DRZ האהוב שלי לקח לי זמן להתרגל בחזרה ולהבין מה זאת הכבדות הזאת – למה רק אחרי ''חצי שעה'' של פקודות היגוי האופנוע מתחיל להסתובב.

אנו לא בודקים את האופנוע על מסלול סגור אלא בכבישים ציבוריים ובכל זאת האופנוע מאפשר לרדת נמוך ולהיכנס לפניות כמעט בכל מהירות – זה רק עניין של בטחון עצמי. אני מחבק חזק עם הברכיים את המיכל הצר, כאילו זה מוטוקרוס לשטח, ובאמצעות פקודות היגוי קלות משכיב את האופנוע בהנאה. אבל זוכר תמיד את האזהרה של בעליו – זה לא אופנוע שטח – איתו לא נהוג ליפול, לקום ולהמשיך לתת בגז...

על כביש מספר 1, האופנוע שומר עליך ממהירויות שאינן הגיוניות (ומקפיצות את הפיוזים לשוטרים). הוא משייט בנוחות, משתף פעולה יפה בעקיפות ובולע מהמורות בכביש, אבל מעל 160 קמ''ש זה כבר פחות נוח וצריך להחזיק חזק בכידון ולהנמיך את הגוף תחת המשקף כי הרוח מאיימת לתלוש אותך לאחור.

המהירות הנוחה שלו לשיוט בכביש הפתוח היא עד 140 קמ''ש וסביב הקצב הטבעי של התנועה על כביש מספר 1. נראה שהחיסרון הוא גם היתרון ששומר על רישיון הנהיגה כך שהמסוק המשטרתי שמלווה אותנו כל הדרך מבן שמן ללטרון מתלהב מהכלי ומאשר את קצב הרכיבה הנינוח.

מי שרוצה משהו אחר! מי שרוצה לחוות את הדבר האמיתי! אולי מי שיש לו לנד רובר (מישהו אמר: דיפנדר) כשמסביב הכול יפנים. מי שיחפש את הריגוש שבסיבוב ויעדיף אותו על פני הריגוש שבמהירות, מי שנוסע לפחות פעם בשבוע מירושלים לתל אביב ולא דרך כביש מספר 1 או מי שאוהב להציב יצירות אומנות במרכז הסלון.

לאנשים הללו יש שתי אפשרויות: לרוץ ולקנות או להמשיך ולפנטז...