פולקסוואגן

החברה הגרמנית החלה את דרכה לאחר פנייה של אדולף הילטר לפרדיננד פורשה, לבניית ''מכונית לכל פועל'' (Volkswagen – מכונית העם או מכונית עממית). פורשה, שהיה בעל חברה שנשאה את שמו ועסקה בעיקר בתכנון כלי רכב, כבר ''השתעשע'' בתכנון מכוניות קטנות וזולות שלא צלחו את הדרך לייצור. הוא נרתם למשימה ומונה למנהל החברה החדשה שהוקמה לצורך הפרויקט. נבנו מספר דגמי אב, עם מנוע אחורי מקורר אוויר והנעה אחורית, אך מלחמת העולם השנייה שעמדה בפתח טרפה את הקלפים.

במאמר מוסגר נציין, שתכנון ה''מכונית העממית'', המוכרת כיום כחיפושית, התבסס לא מעט על גניבה רעיונית. פורשה ''שאל'' מרכיבים בתכנונה ממהנדס לא פחות מוכשר ממנו, הנס לדווניקה (Hans Ledwinka), שהיה המתכנן הראשי של טטרה. השניים היו בקשרי עבודה והיתה ביניהם גם חברות אישית והם שיתפו האחד את השני בידע וברעיונות שלהם. לאחר המלחמה תבעה טטרה את פולקסוואגן על גניבת הרעיון וזכתה בפיצויים משמעותיים.

באמצע שנות ה-30 פרסם הצבא הגרמני מפרט לרכב שטח מתקדם יחסית, עם הנעה 4X4 קבועה ודיפרנציאל מרכזי ננעל, מתלה נפרד לכל גלגל ונעילות רוחביות בשני הסרנים. כמה חברות החלו לבנות כלי רכב על פי מפרט זה (כמו המרצדס G5 וב.מ.וו 325) אך אלו היו יקרים לייצור ומסובכים לתחזוקה. במקום זאת, הוחלט לבנות רכב צבאי על בסיס התכנון של הפולקסוואגן, וכך נולד ה''קובלוואגן'' (Kubelwagen).

הקובלוואגן נשאר עם המנוע האחורי וההנעה האחורית, ולטובת העבירות בשטח הופחת משקלו והותקן בו סרן אחורי מוגבל החלקה, עם מפחתי הנעה טבוריים. יכולת השטח של הרכב, שקיבל את הכינוי הצבאי ''טייפ 82'', הפתיעה לטובה. דגמים מאוחרים יותר, בהם הותקנה הנעה 4X4, לא גילו יכולות טובות יותר ולא עברו את שלב האב-טיפוס.

על בסיס הקובלוואגן 4X4 (טייפ 86 ו-87) נבנה גם ה''שווימוואגן'' (Schwimmwagen), רכב אמפיבי שהונע במים באמצעות מדחף חיצוני. הנעה 4X4 היתה אפשרות רק בהילוך ראשון שהיה נמוך במיוחד, והתנועה במים התאפשרה רק קדימה. קרוב ל-17 אלף שווימוואגן (טייפ 128 ו-166) נוצרו בתקופת המלחמה ועוד כ-50 אלף קובלוואגן.

בתחילת שנות ה-60 החלה עבודה על פרויקט שנקרא ''ג'יפ אירופה'', רכב צבאי שהיה אמור לשרת את כל חברות נאטו ולהיבנות בכמה ארצות. כדי לגשר על הפער עד שהפרויקט יקרום עור וגידים, הוחלט בפולקסוואגן להחיות את רעיון הקובלוואגן, ולבנות רכב למטרות צבאיות על בסיס החיפושית. הרכב החדש נקרא ''טייפ 181'' ומבחינות רבות הוא אכן דמה לקובלוואגן, למרות שמכלוליו המכניים היו שונים. דגם אזרחי של 181, שנקרא בארה''ב THING, יוצר בהצלחה עד 1980.

לקראת שנות ה-80, כשפרויקט ג'יפ אירופה הופסק, הוציא הצבא הגרמני מכרז לאספקת רכבי שדה קלים, הפעם עם דרישה חד-משמעית להנעה 4X4. פולקסוואגן, בהתבסס על ה''מונגה'' (Munga- רכב 4X4 שיוצר על ידי חברת אוטו יוניון, שנרכשה בידי פולקסוואגן והפכה לאאודי), תכננה את ''טייפ 183'', הידוע גם כאילטיס (Iltis - לכתבה על נצחון האילטיס בדקאר 1980).

החיבור הבא של פולקסוואגן עם רכבי שטח היה ה''סינכרו'', ואן טרנספורטר עם הנעה בכל הגלגלים. זה החל כ''שגעון'' פרטי של שניים מבכירי החברה, שרצו לטייל עם הקאמפר שלהם גם בשטח. נבנו מספר אבות טיפוס באמצע-סוף שנות ה-70, אבל הם לא הגיעו לייצור. רק ב-1985 החל ייצור סדרתי של הסינכרו, עם מערכת הנעה מבוססת על ''שיטת פרגסון'', שהותאמה לטרנספורטר במפעל שטייר-דיימלר-פוך האוסטרי (לכתבה על שיטת פרגסון). זאת היתה עסקה סיבובית, במסגרתה סיפקה פולקסוואגן מנועי דיזל לפינצגאואר של שטייר (לכתבה על הפינזגאואר).

הנעת הסינכרו מצאה את דרכה עד מהרה גם למכוניות הנוסעים של פולקסוואגן, הגולף והפאסאט. עד היום מייצרת החברה מכוניות פרטיות עם הנעה בכל הגלגלים תחת הכינוי 4MOTION, עם שיטות הנעה שונות.

ב-2003 החלה פולקסוואגן לייצר את הטוארג, SUV מפואר ויוקרתי, אחיו התאום של הפורשה קאיין. ב-2007 הוצג גם הטיגואן, קרוס-אובר קטן יותר, שנבנה על שלדת אודי A5. בחודשים האחרונים נחשף דגם טרום ייצור של טנדר חדש מתוצרת החברה, עם הנעה 4X4.

לאורך כל השנים היה חיבור בין פולקסוואגן לבין פורשה ושיתוף פעולה בין החברות. בשנים האחרונות החלה פורשה לרכוש את מניות פולקסוואגן עד כדי שליטה כמעט מלאה בה.

הנקודה היהודית

תמונות נוספות של רכבי השטח מתוצרת פולקסוואגן

פסטיבל סינכרו פולקסוואגן 2014