רנו

על סף המאה ה-20, בשנת 1899, הקימו האחים רנו – לואיס, מרסל ופרננד – את חברת המכוניות שלהם. לואיס היה המהנדס, ושני האחים האחרים היו אחראים על הצד הניהולי, כישורים שרכשו במפעל הטקסטיל המשפחתי. האחים הבינו מהר מאוד את הצורך ביחסי ציבור להגדלת המכירות והחברה נכנסה לתחום של מרוצי מכוניות, שזכו לכיסוי תקשורתי רב יחסית באותם ימים. באחד ממרוצים אלו נהרג מרסל, פרננד פרש בגלל בעיות בריאות ולואיס נשאר הבעלים היחיד.

החברה גדלה במהירות, ומלבד מכוניות נוסעים החלה לייצר גם מוניות, משאיות ואוטובוסים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נכנסה גם לתחומים של ייצור תחמושת, טנקים ומטוסים. בתקופה שבין מלחמות העולם המשיכה החברה לגדול, וייצרה מגוון רחב של מכוניות נוסעים, כולל מכוניות פאר.

במלחמת העולם השנייה ייצרה רנו משאיות עבור הנאצים וכשבנות הברית כבשו את צרפת, נעצר לואיס בחשד לשיתוף פעולה עם האויב ומת בכלא, ככל הנראה נרצח. המפעל שלו הולאם בידי ממשלת צרפת, ורק ב-1996 עבר לידיים פרטיות. היום חברת רנו היא חלק מקונצרן הכולל גם את ניסאן ואת אוטו-ואז.

החיבור של רנו עם רכבי שטח אינו מובהק, במיוחד לא בכלים המיועדים לקהל הפרטי. רנו ייצרה ומייצרת כלי רכב צבאיים ומשאיות רבי מינוע, כמו למשל סדרת ה-R2067/69 וה-R2087 משנות ה-60 שזכו לפופולאריות רבה דווקא לאחר שפרשו מהשרות ונרכשו במכרזי הצבא כרכבי פנאי רבי יכולות.

דגמים נוספים הראויים לציון היו הרנו 4 סינפאר (SINPAR) שהיה וריאציית 4X4 של הדגם הפופולארי, שתוכנן כמתחרה לסיטרואן דה-שבו. בראלי פריז דקאר של 1979 סיים רנו סינפאר במקום השלישי. בראלי של 1983 זכה צמד צרפתי שנהג ברנו 18 עם הנעה 4X4. דגם נוסף שהתחרה במרוצי ראלי בהצלחה רבה היה הרנו 5 טורבו 4X4. זכור גם הבאגי של שלסר, שנבנה על בסיס רנו קנגו.

בעידן המודרני יותר ייצרה רנו את הסניק RX4, שייוחד בגלגל רזרבי שנתלה על הדלת האחורית (למבחן דרכים לסניק); את הקנגו 4X4 שמהווה שילוב מעניין בין רכב מסחרי קטן למוביל נוסעים (לכתבה על הקנגו); ואת הקולאוס, שמבוסס על הניסאן X-טרייל (לכתבה על הקולאוס).