זיל

בשנת 1916 הונחה אבן הפינה למפעל הרכב הראשון ברוסיה – ''תעשיות רכב מוסקבה'' (АМО - Moscow Automotive Enterprise). רוסיה הצארית היתה מדינה נחשלת מבחינה טכנולוגית, והמפעל החדש היה אמור להתבסס על הרכבת משאיות מתוצרת פיאט – ולא על ייצור, לפחות לא בשנותיו הראשונות.

זיל 4787

המהפכה הקומוניסטית שפרצה שנה לאחר מכן ומלחמת האזרחים שבאה בעקבותיה דחו את תחילת העבודות במפעל ורק ב-1924 התגלגלה ממנו המשאית הראשונה. בעקבות עלייתו של סטלין לשלטון שונה שם המפעל ל-ZIS שהם ראשי תיבות ברוסית של ''זאבוד אימיני סטלין'' (המפעל על שם סטלין). ברבות הימים, כשניקיטה חרושצ'וב החליט לבטל את פולחן האישיות הסטליניסטי, שונה שם המפעל ל-ZIL, כשהאות L מייצגת את השם Likhachev (איוון אלכסייב ליחאצ'ב), שהיה מנהל המפעל במשך שנים רבות.

בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ייצרה החברה בעיקר את המשאית ZIS-5, בתצורות מרכב שונות, כולל דגמים שהוסבו לאוטובוסים. המלחמה הביאה לברה''מ סיוע אמריקני רב, שכלל בין היתר משאיות 6X6 מתוצרת ג'י.אם וסטודיבייקר. הסובייטים, שהמשאיות שלהם היו פרימיטיביות יחסית (ל-ZIS-5 היו בלמים רק בגלגלים האחוריים...), החלו להקים במרץ קו ייצור שחיקה את המשאיות שהגיעו מארצו של הדוד סם.

תחילה התגלגלה משם הזיל 151, שבהמשך שודרגה מעט וקיבלה את המספור 157. יוצר גם רכב משוריין, הב.ט.ר 152, שהיה מרכב של זחל''ם – או חיקוי שלו - שהולבש על שלדת ה-151. בהמשך ייצרה זיל את סדרת ה-130 וה-131, גם היא משאית 6X6, שיש רבים הרואים בה את אחת ממשאיות ה-6X6 המוצלחות ביותר שנוצרו אי פעם.

היום נמצא המפעל בידיים פרטיות, וממשיך לייצר משאיות לשוק הצבאי והאזרחי. לאורך כל השנים יוצרו במפעל במספרים קטנים (10-20 בכל שנה), גם לימוזינות ענקיות מצוידות במנועי שמונה בוכנות, לשימושם של מנהיגי המפלגה וקציני הצבא הבכירים. אותם מנועים, אגב, שימשו גם במשאיות של זיס/זיל. הלימוזינות, במיטב המסורת של זיל, היו חיקוי של כלי רכב אמריקאים, תחילה של פאקארד ומאוחר יותר של קדילאק.