שטח 4X4

אינפיניטי 37Ex Infiniti

מבחן בכורה לפנאי-קומפקטי של אינפיניטי, מגדיר מחדש את המושג "ספורטיבי" בהקשר הפנאי.
על הנעה, מימדים, איכות והנאה

09/04/09

קרוז עירוני איטי וה-EX קורצת בעיני הקסנון שלה לעכברי בתי-קפה, סרדיני תחנות אוטובוסים, ונהגי משפחתומטיות כבויי-עיניים. כולם סבים את הראש אחריה. הומלסים מתרוממים בזריזות ממשטחי הקרטון המוכתמים שלהם, שולחים יד ל''עשיר'' שבאוטו הנוצץ, ספק מנסים לגעת במכונית. יש אפקט – והוא לרוחב השדרה אפילו בעלי מותגי פרימיום מורמי מרווח-גחון.

הכביש אותו כביש, העיקול אותו עיקול והכול נורא מוכר – כמעט. עברתי כאן אינספור פעמים באינספור מכוניות כשהיעד הוא אותו עץ שיטה אי-שם בערבה. פעמים חלפתי כאן על יפנית מוגדשת-לוהטת, פעמים על גרמניה איתנה ועוד הרבה יותר פעמים בקצב מתגלגל של: ''הדרך עוד ארוכה אז בואו לא נוציא אנרגיה בכביש לפני שנגיע לאתגרי השטח''. הפעם, הכל היה אותו הדבר, כמעט. המשאית האחרונה נשארה הרחק מאחור, כך גם ענני הגשם שלא הצליחו גם החורף לעבור את קו קריית גת דרומה, השיפוע המוכר, הקו הרציף שהופך למקווקו בדיוק היכן שצריך.

EX

זה אחד הדגמים הצעירים יותר של המותג הצעיר לכשעצמו (החל יצור ב-89') אשר הוצג רק לפני שנה וחצי באווירה ''יוקרתית'' באחד ממסלולי הגולף הנחשבים יותר בעולם – פבל ביץ' בקליפורניה.

ה-EX חולק את אחת הפלטפורמות הדינאמיות ביותר של ניסן ואינפיניטי הממקמת את מרכז המסה של המנוע מאחרי ציר הגלגלים הקדמיים ליצור מבנה של מנוע קדמי-מרכזי עם השלכות ברורות של חלוקת משקל ומבנה מתלים.

באינפיניטי מסומנת הפלטפורמה הזו כ-FM ראשי תיבות ל-Front Midships.

עוד מכוניות המשתמשות בבסיס המכאני הזה (בוואריאציות שונות) הן: ניסאן סקאיליין ו-350Z, אינפיניטי G, M ו-FX.

ובתרגום לעברית: כולן מכוניות ביצועים בעלות הנעה אחורית או כפולה וכולן צריכות נהגים עם אייזן-קוחונס כדי להפיק את מה שהן יודעות לתת.

מנוע והעברת הכוח

בהתאם מצויד ה-EX במנוע רב-און שגם הוא בעל ד.נ.א ספורטיבי. 6V בנפח 3.7 ליטר עם הרמה ותזמון שסתומים משתנה המפיק 320 כ''ס ב-7,000 סל''ד ו-36 קג''מ ב-5,200 סיבובים. למנוע מחוברת תיבת הילוכים בת שבעה יחסי העברה, פיקוד ''לומד'' הדוגם את הנהיגה ומתאים עצמו לכך, מצב ''ספורט'' ומצב ''ידני'' שגם מעלה הילוכים בקו האדום. משם מתפצל הכוח דרך דיפרנציאל מרכזי כש 80% יורדים לגלגלים האחוריים ו-20% לקדמיים במטרה להקנות ל-EX מאפייני ניהוג של מכונית הנעה אחורית ולהפחית את העומס על ההגוי. מנגנון צימוד הרוכב על הדיפרנציאל המרכזי מסוגל לנעול אותו בשלבים או לגמרי – לפי הצורך – ולפי המידע שמגיע לגבי סחרור הגלגלים. במצבו ה''נעול'' יתפצל הכוח 50/50 בין הציר הקדמי והאחורי כדי למקסם את האחיזה. המערכת עובדת בשיתוף בקרת היציבות ובקרת המשיכה ותפעולה ''שקוף'' מבחינת הנהג.

מתלים ובלמים

כדי להוריד את כל הטוב הזה לכביש משתמש ה-EX במתלה עצמות עצה כפולות בחזית ומתלה רב-חיבורי מאחור. לשני המתלים יש מוטות ייצוב ושילוב קפיץ/בולם המכונה ב''שיפורית'' קוילאובר (COIL-OVER). על ריסון הפוטנציאל ממונה סט מעצורים מרשים מאוד: דיסקים ענקיים בקוטר 320 מ''מ בחזית ו-308 מאחור – ארבעתם מאווררים ומפוקדים ABS. החוליה האחרונה בשרשרת ההנעה הם חישוקי סגסוגת 18'' וצמיגים לא מאוד רחבים או מאוד נמוכים המורידים לכביש את חלוקת המשקל הכמעט מושלמת של 54/46.

עיצוב

איני רוצה להכביר במילים על עיצוב המרכב. פעמים רבות זה עניין סובייקטיבי לגמרי ולא אחת עניין של שחור/לבן, אוהב/לא אוהב. ובכל זאת אדגיש כמה נקודות. החשובה שבהן הפרופורציה. האיזור שבו ממוקם תא הנוסעים על מישור הרכב כולו, היחס בין אורך תא המטען לאורך תא הנוסעים, שיפוע השמש הקדמית ושיפול הגג לאחור – כל זה מדבר בשפה אחת ובקול רם: רודסטר ומכונית ספורט קלאסית. אם למשוך את ההקבלה הזו ממש עד לקצה תגלו שם יגואר E טייפ – עניין של שפה ושימוש במילים (וזה עוד יותר בולט ב-FX הגדול). הקו הייחודי לאינפיניטי בא לידי ביטוי בשבכה הקדמית, פנסי החזית המשוכים גבוה לאחור, מכסה מנוע קמור שכאילו מתאמץ לאצור את מה שתחתיו וקווי מותן משמעותיים אך גליים וזורמים.

אני מאוד אהבתי את התוצאה ואת האופן המושלם שבו מראה הרכב מעביר את המסר החבוי בו. בצד ההסתייגות – הפגוש האפור אשר יורד מאוד נמוך לפנים, ומסתיים בשני ''גששים'' בולבוסיים בסנטרו, נראה לא קשור. תא הנוסעים מפתה. מפתה אותך לשבת בתוכו ולמשש ולגעת בכל מה שידך מגיעה אליו. קשה מאוד לחדש בתחום הנדסת האנוש – מסיבות די ברורות – וגם כאן אין ממש הפתעות או פיצ'רים יוצאי דופן. כן תמצאו את מיטב החומרים, תיכנון ומיתוג נהירים מאוד ואינטואיטיבי, ואיכות הרכבה יוצאת מן הכלל. רכב ההדגמה שהיה ברמת האיבזור ה''בסיסית'' צויד בפנאלים מדהימים מעץ שחור לכל גובהה של הקונסולה המרכזית, דיפוני עור על הדלתות והדשבורד, מושבים משולבים עור ובד (בגרסה היקרה אלו יהיו מושבי עור). אהבתי מאוד את גלגל ההגה השמנמן והמקורנן שמאוד מכניס אותך ל''מוד'' נהיגה, מנוף ההילוכים הגוצי (גוצ'י?) בעל המהלך הקצרצר גם הוא באותו הראש ושעון הזמן האנאלוגי והאובאלי פשוט מקסים.

בין פריטי האיבזור תגלו מערכת מולטימדיה של בוש – ממשק בלותות' – חיישני חניה, מפתח אלחוטי, מערכת זיהוי קולית לכיוון מערכת השמע, בקרת האקלים והטלפון בקרת שיוט חכמה, קיפול חשמלי למושבים האחוריים, ועוד. בשורה התחתונה תצטרכו ממש להתאמץ כדי לחשוב על חוסר כלשהו.

ליבוי

פיתוי היא האשליה הסבוכה של לא להראות דבר ומלבה את אש התשוקה לראות עוד. כך גם ה-EX לוקחת אותי ברחובות העיר, מרמזור לרמזור, מככר לככר ואני מנסה לחשוף עוד פן ולקלף עוד שכבה מהבצל הייחודי הזה. וה-EX כמפתה מנוסה לא חושפת הכל ומייד. בעיר היא נוקשה מאוד, מוצקה ובלתי סלחנית. אמנם, המנוע חרישי, החלפות ההילוכים מעודנות ההיגוי קליל וזריז וההתנהלות כולה אומרת נועם. עד שמגיעים לפס האטה או שבר אספלט או שילוב של שניהם או סתם פיסה עירונית מוזנחת ושם ה-EX רוטנת, מנתרת, זזה על מתליה ודואגת ליידע אותך שאינה נהנית כלל מהמשחק המקדים הזה. זה עוד מקרה קלאסי שבו כלי רכב מערבי מודרני מתקשה להתמודד עם הזנחה מזרחית.

אותו מורד, מוכר, ומזמין וכמעט שגרתי נמדד על סקאלה אחרת – כזו השמורה רק למכוניות מסוג מסוים. וזה ממש לא המספר עליו מצביע מחוג מד המהירות, כמה עשנים הבלמים בסופו, או הפרש החום בין ראשו לקרקעיתו. המורד הזה – כשיורדים אותו כהלכה – נמדד לפי רמת הלחץ באוזניים ורק מכוניות מעטות מסוגלות לייצר ''לחץ ראוי'' באוזן הפנימית – לחץ שאיכותו נמדדת לפי רמת אי-הנוחות שהוא מייצר.

ועכשיו כשאני עומד נייח, קצת יותר מ-200 מטרים מתחת לפני הים, מפמפם באוזניי כמו אמודאי ומנסה להשוות לחצים הבנתי שזו לא הייתה עוד פעם רגילה וכי מדובר כאן במשהו אחר.

כביש פתוח

הכביש הפתוח קורא לנו וסופסוף אפשר להניח צמיג עם אספלט שאינו מאוד משובש. המנוע דוחק ב-EX להאיץ ומניף את מחוג המהירות מעלה בקצב מאוד מרשים. עם העליה בסל''ד מחליפה ה-EX את עורה, צליל המפלט משתנה והמנוע מקבל משנה נשימה כשהוא נכנס עמוק לתחום היעיל שלו. שלא כמו במערכות תזמון-משתנה אחרות בהן החלפת התזמון מאוד מורגשת – מנוע ה-6V הזה עושה את המעבר באופן מאוד חלק ואחיד עד לקו אדום ב-7,500 סל''ד אז יעלה הילוך אם תרצה או לא. הדחיפה בישבן מאוד משמעותית – כמעט לא צפויה – אבל מצד שני מתחברת היטב לאותו קימור מרכב ''עוצמתי'' שראיתי קודם – פיתוי אמרנו?

הביצועים בקו ישר מרשימים מאוד ויפתיעו את החזקות שבסדאנים ממותגי הפרימיום. לגבי רכבי פנאי קומפקטיים מקבילים? אין ממש מתחרים שיגיעו ל-100 קמ''ש ב-6.4 שניות. כך אפשר לשייט במהירות נאה, בנוחות טובה מאוד עם מעט רעשי רוח וקצת רחש גלגלים המשתנה יחד עם שינוי החספוס של הכביש תחתיהם.

התגלית האמיתית הגיעה בכביש המפותל. שם לרוב מבצעים רבים מהדור האחרון ביצוע נאה – שכן רוב נציגי הסגמנט מתבססים על פלטפורמה של רכב פרייבט. אבל אף אחד מאלו לא עושה את זה ככה. כיול השלדה, העברת עיקר הכוח לגלגלים האחוריים וההיגוי הטוב, יוצרים התנהגות כביש של מכונית הנעה אחורית. הגברת העומס על המצערת תוריד את הישבן לקרקע ותגרום לגלגל הקדמי-פנימי כמעט להתרומם. החיבור בין הנהג לאוטו הופך עיצבי כמעט והקצב – כמו בפתיח – יוצר לחץ באוזניים. הבלמים המשמעותיים נקראים לדגל ועושים זאת טוב לאחר מהלך-מת מעט ארוך לטעמי. עוצמתם נמדדת היטב ברגל והם לא גילו סימני דעיכה בקצב בו נהגתי. מי שכן דעך היו המתלים אשר התקשו לרסן את המרכב בעומסי הצד הגדולים שמייצר קצב נהגיה ספורטיבי.

אבק

כך מצאתי עצמי מקפץ החוצה מהקו האידיאלי פניה אחרי פניה בתגובה לקמט הזעיר ביותר בפני הכביש – שייסה! אבק. השארנו הרבה אבק להמון אנשים באותו היום. וכן, גם נכנסנו בזהירות רבה לדרך עפר נוחה רק-כדי-לראות מה קורה. בשורה התחתונה – ברחנו מהשטח די מהר. זוויות המרכב ממש לא בכיוון ושטוחות מדי, מרווח הגחון מצומצם ולמרות שמערכת ההנעה מסתדרת יפה מאוד עם מיעוט האחיזה, הצמיגים מאוד לא אהבו את זה. בשורה התחתונה, אם בדרך לאותה מסעדה עטורה כוכבי מישלן תתקלו – רחמנא ליצלן – בשביל גישה מחלוקי נחל, אתם מסודרים.

מהצד הפרקטי של החיים

תא המטען די קטן ומכיל רק 340 ליטר של נפח. המרווח בין המושבים גם הוא דחוק למדי כך כשהתקנתי את מושב הבטיחות של ביתי מאחור (יש איזופיקס!) לא יכולתי לשבת לפניה במושב שליד הנהג והיא כולה בת שלוש. ישנם שקעים שימושיים למתח, USB ומקור שמע נוסף AUX, תא נסתר וחביב מתחת לאוחז הספלים ורשת מטען שימושית שמפרידה בין תא המטען למושב האחורי המתקפל חשמלית (אני יודע שכבר כתבתי את זה אבל כל-כך התלהבתי שהייתי חייב לחזור על העניין פעם נוספת).

דיסוננס

ה-EX מפתה אותך ומושכת אותך לתוכה בכל אחד משלבי הפיתוי כמו גיישה מנוסה. היא סרבנית ואנטיפטית בעיר, מתחממת ומתקרבת מחוצה לה, ובסוף כשהעסק ממש חם והקימורים מתחלפים בעיקולים, היא נותנת את כולה.

אבל לא הכל מושלם. צריכת הדלק בעיר גבוהה ועומדת על כ-6 ק''מ/ל' (מול 9.6 בשיוט בינעירוני), חלל הפנים לא מספק לצרכי משפחה – אפילו קטנה – והמתלים נגמרים בדיוק היכן שהם אמורים לזרוח, בנהיגה מאוד מהירה (עדיין מחוץ לסקאלה של רוב האנשים).

לצד הכל מדובר כאן במוצר איכותי ביותר – מהאיכותיים ביותר שתעשיית הרכב מפיקה היום ומהטובים ביותר שיצא לי לנהוג בהם. יש ל-EX את הכיסוי הדינאמי למראה הייחודי והשרירי ולהבטחה הטמונה בחנייה. מול המתחרים אין ל-EX הרבה מה לומר. מצד שני ללקוחות המתחרים היא תעשה דיסוננס רציני מאוד.