שטח 4X4 > מבחני דרכים > מבחני רכב

פולקסוואגן טיגואן TDI דיזל Volkswagen Tigoan

האם דיזל חסכוני הוא הצעד המתבקש בזמן במיתון?
עכשיו הגיע הזמן לקחת למבחן את גרסת הדיזל של הטיגואן - החצי השני של מבחר המנועים המקומי.

החשיפה...

הטיגואן נחשף לראשונה כאן באתר באמצע 2007 עת דיווחנו על רכב כביש-שטח חדש (קישור לכתבה). בתחילת 2008 נחשפה זהות כלי הרכב שהשמיץ את הטוארג  - הטיגואן, אחיו הקטן מבית פולקסוואגן (קישור לכתבה). במבחן דרכים באמצע 2008 העמיק רוני נאק את ההכרות עם הטיגואן בעל מנוע הבנזין וכתב כי גם על כבישי ושבילי הארץ שומר הטיגואן על הרושם החיובי שהשאיר בהשקה (קישור למבחן דרכים). ועכשיו כאמור הגיע הזמן למבחן דרכים לגרסת הדיזל.

החשיפה...

לא מדובר באופציה נפוצה במיוחד בעולם רכבי הפנאי

בניגוד לחבר'ה הקשוחים של קטגורית השטח, שם עיקר המכירות הוא עדיין של כלי רכב המונעים במנוע דיזל, לקוחות קטגורית הפנאי המעודנים מעדיפים חד משמעית מנועי בנזין – או שזה לפחות מה שחושבים היבואנים, שרובם לא טורחים לייבא את גרסאות הדיזל, גם כאשר הן קיימות (ולא תמיד זה המצב).
אז לקחנו את הפולקסוואגן טיגואן TDI לסיבוב ארוך דרך הגליל ורמת הגולן, בשטח ובכביש, כדי לבדוק האם שד הדיזל נורא כל כך ועד כמה החשבון בסוף מצדיק את ההקרבה, אם יש כזו.

לא מדובר באופציה נפוצה במיוחד בעולם רכבי הפנאי

שונה ודומה

אבל שניה, תרגיל קטן בדחיית סיפוקים. נתחיל דווקא מה''מסביב'' ולא נצלול ישר לתוך ההבדלים בתא המנוע.
תא הנוסעים, כצפוי, דומה למדי ומלבד השינוי במד הסל''ד קשה להבחין בהבדלים נוספים בין הגרסאות. החומרים עדיין איכותיים ונעימים וההרכבה איכותית, העיצוב עדיין מעט פשוט מדי ביחס ליומרות ונקודת האור העיקרית בו, מבחינתי, הם פתחי המיזוג הנהדרים, שמאפשרים כיוון מדויק של הקור/חום.
המושבים עדיין מעט שטוחים מדי, החלל המיועד לברך ימין עדיין מעט הדוק מדי וגם מנוע הדיזל לא מצליח לשכנע את ההגה להגדיל את טווח הכיוון שלו לעומק. נו, שווין, עדיין אפשר למצוא תנוחת נהיגה סבירה יחסית בקלות.  מאחור יש מרווח מספק, אך הטיגואן לא יגיע כנראה לגמר רכבי הפנאי בקטגוריה הזו, ותא המטען גבוה הרצפה, בעל הנפח הממוצע, גם הוא לא מצליח להצטיין.
ההגה שהוזכר, אגב, ממשיך להפגין ניתוק מהסביבה ומהנהג, למרות דיוק ומשקל טובים וחבל, כי הוא נקודת התורפה הדינמית בחבילה קורצת למדי. חובבי האחוריים העליזים ישמחו למצוא בטיגואן דיזל בן ברית שש אלי משחק אפילו יותר מאחיו מונע הבנזין. כנראה שתוספת המשקל מלפנים מסייעת להדביק את החרטום ביתר יעילות וגורמת לזנב לוותר על האחיזה בצייתנות רבה מבעבר, אם כי אובדן האחיזה וחזרתה עדיין מעט חדים מדי על משטחים אוחזים, ומטלטלים מעט את הרכב. ואם כבר חדים מדי – להגדרה הזו נכנסים גם הבלמים, עם נשיכה ראשונית חדה – מדי במקרה הזה – והדרגתיות טעונת שיפור.
בקרת היציבות (ESP) מצטרפת לחגיגה ומשקיפה על משחקי העוללים בחיוך אימהי סלחני, מרשה לנהג הפוחז ולשלדה לפתח זוויות החלקה קלות ומהנות ומתערבת רק כאשר העסק מתחיל להיות מוגזם, מוצאת את שביל הזהב בין התערבות מסרסת להפקרות מסוכנת.

שונה ודומה

בנסיעה רגועה על תוואי לא מושלם העסק קצת פחות זורח

שילוב של קפיצים נוקשים עם שיכוך החזרה רך מדי יוצר קופצנות יתר לא נעימה, עם נטיה של המתלים לבעוט לאחר מעבר על מהמורות גדולות – שווה להתחמק מהן, או להוריד קצב בכביש/שביל המשובש.
בשבילים המשובשים צצה ועלתה בעיה מוזרה – רעשי חריקות שעלו מרחבי הרכב. לאחר ניסיון להתחקות על מקורם הגענו למסקנה שהאשם בריפודי העור, שמייצרים רעשים כאשר הטלטלות גורמות לחלקי הריפוד לנוע ולהימתח. מוזר.
בכביש המהיר (והחלק) הרעש כבר מוכר ורגיל – רעשי רוח מכיוון גג השמש, שמורגשים, אך לא מוגזמים.
בשטח הטכני נהנה הטיגואן דיזל, כמו אחיו שורף הבנזין, מזוויות מרכב טובות יחסית ומערכת בקרת משיכה יעילה והחלטית. מהלך המתלה, כצפוי מרכב המבוסס על פלטפורמה של מכונית פרטית (כמו רב חבריו לקטגוריה) מהלכי המתלה מוגבלים למדי, כך שבקרת משיכה יעילה היא דבר קריטי.
עוד נקודה לטובתו בשטח הטכני היא בקרת ירידה (HDC) יעילה, המציעה שלוש מהירויות, שהבחירה בינהן היא אוטומטית בהתאם למהירות ההתחלתית שקבע הנהג – 4 קמ''ש לקטעים הטכניים באמת (מה אתם עושים במחמל? משוגעים!), 8 קמ''ש ו-15 קמ''ש לירידות הארוכות והתלולות, אך נטולות מפגעים של ממש.   

בנסיעה רגועה על תוואי לא מושלם העסק קצת פחות זורח

מחירים

הנה, הגענו לעיקר – המנוע וכדאיות גרסת הדיזל.
ובכן, לפחות במקום אחד בהחלט משלמים מחיר על הבחירה בדיזל – בסוכנות.
גרסת הדיזל יקרה בכ-10% מגרסת הבנזין המקבילה, כך שלחשבונות הדלק יש פער גדול למלא לפני הוכחת הכדאיות.
מיד מחוץ לסוכנות מתגלה מחיר שני, בעידון. אמרנו זאת כבר בעבר וזה עדיין לא השתנה, למרות העדכון שעבר מנוע ה-2 ליטר TDI – זה לא מנוע הדיזל המעודן ביותר ביקום, ולמי שיושב בתא הנוסעים קשה לפספס את העובדה שמנוע הצתה ספונטנית פועם לו בחזית. לא שמדובר בקקפוניה מחרישת אוזניים, כמובן, אבל החספוס, הויברציות הקלות וצליל הנקישות האופיניים לדיזל דופקים כולם כרטיס.
בנסיעה, לפחות כל זמן שלא לוחצים את הדוושה לפינה, העסק משתפר קצת וצריך להפנות תשומת לב מודעת כדי לשים לב למאפייני הדיזל. בהאצה מלאה לעומת זאת, האופי הדיזלי חוזר לקדמת המסך.

מחירים

גיוס כוח

במקרים הללו, כאשר נדרש המנוע לגייס לקרב כל אחד ואחד ממאה וארבעים הסוסים השוכנים באורוותיו צפות עוד שתי נקודות – זמינות הכח טובה, כפי שלמדנו לצפות ממנועי טורבו דיזל מודרניים, ובשילוב תיבת משושת הילוכים תמיד יעמוד לרשות הנהג דחף בריא (אבל חשוב לזכור שגרסת הטורבו בנזין מציגה זמינות כח טובה לא פחות). העדכון שעבר המנוע פתר לחלוטין את בעיית אורך הנשימה ממנה סבל בעבר, ועתה אין לו שום בעיה למשוך לעבר הקו האדום במד הסל''ד, בניגוד להתקף האסטמה הקשה בו היה נתקף המנוע הקודם מיד לאחר שיא ההספק. בעליות המפותלות והתלולות לרמת הגולן זה חסך העברות הילוכים ואפשר לטיגואן דיזל לשמור בין הכוונות בלי בעיה רכב חזק יותר על הנייר.

גיוס כוח

תיבת ההילוכים

ואם כבר הזכרנו העברות הילוכים – נראה שגם על התיבה עבר משהו מאז הפעם האחרונה שפגשנו בה, ולא לטובה.
אולי האוטו הספציפי הזה חונה בלילה ליד מכונית שמצוידת בתיבת AL4, ואולי זה וירוס ששתל איזה האקר צרפתי, אבל התוצאה זהה – מדי פעם מבליחה מבעד לאופי היעיל והמהיר התנהגות ''צרפתית'' למהדרין – פה הורדת הילוך בהאטה שיוצרת בלימת מנוע מטלטלת, שם התעקשות סרבנית לקיק-דאון וכדומה.
כאמור, לא זכורה לנו התנהגות כזו בתיבות דומות בכלי רכב אחרים של הקונצרן (והוא מותקנת בהרבה כלי רכב אחרים של הקונצרן, כולל בטיגואן טורבו-בנזין), כך שאנו נוטים לסווג את המקרה תחת ''חריגים''.

תיבת ההילוכים

אז ביצועים יש מספיק, עידון קצת פחות

אבל השאלה העיקרית היא עדיין לגבי הכדאיות הכלכלית – או במילים אחרות, ''כמה שתה?''.
 ובכן, הטיגואן דיזל התנהג בדיוק לפי הספר, ורשם צריכת דלק טובה משמעותית משל רכב פנאי מקביל עם מנוע בנזין – בסוף יום המבחן הודיע מחשב הדרך על צריכת דלק ממוצעת של 12.5 ק''מ לליטר.
גם אם ניקח בחשבון שהיה מדובר ביום רגוע יחסית מבחינת הלחץ על דוושת הגז, עם הרבה נסיעה בין עירונית, עדיין מדובר בתוצאה טובה בכ-20 עד 30 אחוז ממה שאנו רגילים לקבל מחברי הקטגוריה.
בדרכי להחזיר את הרכב, נסיעה עדינה ממודיעין לרמת גן עם קצת עומסי תנועה, מחשב הדרך הודיע על צריכת דלק של 15 ק''מ לליטר, וזה כבר לא פחות ממדהים.
אז נכון, לגרסת הדיזל יש פער במחיר הקניה של כמעט 20,000 ₪ לסגור ביחס לגרסת הבנזין, אבל עבור מי שמכסה הרבה קילומטרים בשנה ההבדל בחשבונות הדלק יהיה משמעותי, לפחות אם יקפיד לתדלק בתחנות הזולות.    

אז ביצועים יש מספיק, עידון קצת פחות

תגובות

0 תגובות