גבר - גבר : מסע מעלות קשים בנגב

הפאגרו של משה כץ בפוזה אופיינית

ואז הגיע המפלץ

חבורת גברים ישראלים עמוסים ברכבי 4X4 משופרים, הדרימו לנגב לצורך ניסוי כלים אתגרי במסלולי שטח.
נפגשנו ב-07:00 בתחנת הדלק של עין יהב בערבה. היה קריר. האנשים אמרו אחד לשני שלום חשדני ומיד התחילו להשוות. להוא יש גלגל 31 אינץ' מרשים. לזה יש נעילת דיפרנציאל גם מקדימה. ההוא עם צמיגי MT שוקולדות, אבל זה סתם רכב אמריקאי נמוך בלי נעילות. כך, בשקט, אבל עם הרבה רעש בראש, כל אחד עשה הערכת מצב: איך אני הולך להתמודד עם העליות הקשות ובעיקר איך אני הולך להתמודד מול השאר; מה הסיכוי שאני והכלי שלי נוכתר גברים - או שאולי אצא פארש, אתקע באמצע העלייה ואיאלץ לבקש עזרה וגרירה ואושפל עד עפר.
ואז הגיע המפלץ. ג'מוס ביגפוט עם גלגלים בקוטר של ירח מלא ומנוע של נושאת מטוסים. הדלת נפתחה ומטה מטה השתלשל גבר גבר, ואחריו נער ולבסוף גם אשה. לרגע השתרר שקט. לרגע כולם הבינו מי כאן הולך לשלוט בעליות. אחרי המפלץ הופיע ניסאן פטרול ופלט מקרבו שלוש נערות מצחקקות בתוך חולצות טריקו הדוקות. זהו. היה באוויר אדרנלין, טסטוסטרון, אנרגיה גברית ומתח מיני. אפשר להתחיל במסע.

מסע שיר המעלות מבקר בנגב

הכותרת היא שיר המעלות. מתקבצת חבורה של גברים ישראלים רכובים על 4X4, משופרים בדרך כלל, ויוצאת להפגין ביצועים בפומבי - לטפס את המעלות הכי תלולים והכי מסוכנים באזור הדרום. הנוף שבדרך לא ממש חשוב. גם לא הבוטניקה, הזואולוגיה והגיאולוגיה. עזבו שטויות, תנו גז. צריך לדהור במהירות ממעלה תלול אחד לשני, לכבוש את ההר ולרוץ לספר לחבר'ה. פה ושם נשברות ציריות ושובקים דיפרנציאלים. לעתים מישהו מתהפך. הכל לטובה. הכל מעצים את סיפורי הגבורה שרצים אחר כך במשך חודשים ושנים, ושתמיד מתחילים באותו משפט: עשית את מעלה זיק? עשית את מחמל? עשית את ורדית?

המפגש בעין יהב

דוהרים מעין יהב לציר המעיינות, מדלגים בלי להרגיש על שרידי חאן מואה הנבטי ומגיעים למעלה המפורסם עשוש. חתיכת מעלה שמזדקר לשמיים בתוך גבעה סלעית. המדריך עדי וייזל מאתר השטח הישראלי www.4x4.co.il מורה לכולם לנקז 20%-25% מלחץ הניפוח בצמיגים, לריכוך, הגדלת שטח פנים ושיפור האחיזה. אחר כך שולף המדריך מטאטא כביש ומתחיל לנקות את העלייה. המטרה היא לסלק קצת את הפודרה, אותה אבקה דקה ארורה שמפריעה לצמיגים לאחוז בסלע. רגע, לא נוסעים. אחרי עבודות הניקיון מתחילות עבודות הבנייה. סוחבים בידיים סלעים ועורמים אותם לאורך המעלה במקומות הקשים, לפני מדרגות סלע גבוהות, כדי ליצור שיפוע מתון יותר. הרבה עבודה מושקעת בהכנת המעלה לטיפוס. נכון שיש דרך עוקפת למעלה עשוש, אבל את מי זה מעניין. הקהל, כלומר חלק מהנהגים ובני לוויתם, תופסים עמדות מסביב למעלה. האות ניתן. אפשר להתחיל בהצגה. ראשון מניע הטנדר של המדריך בכבודו. יש לו דיפרנציאל אחורי ננעל וצמיגים משופרים. הוא קופץ קצת, בועט קצת אבל בסך הכל עושה את זה קל ואלגנטי. הקהל מוחא כפיים. למטה, בתוך הרכבים - זאת המלה שהולכת כאן - יושבים הנהגים הבאים בתור לטפס. הם גברים ישראלים ולכן הסנטר שלהם קפוץ והלסתות נעולות. האם עמוק בפנים, מתחת לשריון הצהלי, הם מפחדים? קצת מפחדים? כנראה שאפילו הם עצמם לא מודעים לכך. שני עולה לנדרובר דיפנדר ארוך. אגדת שטח. הנהג קצת פחות אגדה. הוא מסתער על העלייה עם המון גז ומעט רגישות. הרכב קופץ ומשמיע קול שבר מתכתי. קורבן ראשון. נשברה צירייה וצריך להתקפל הביתה. גם הבא בתור, ג'יפ הרנגלר, חוזר על אותה טעות: יותר מדי כוח כשהצמיגים לא אוחזים, פחות מדי מומנטום דווקא כשהצמיגים כן אוחזים, מין מיש-מש לא רציף שמסכן את המכלולים ומקטין את הסיכוי לטפס למעלה. אבל הג'יפ הזה מצויד בנעילת דיפרנציאל אחורית וקדמית והנה הוא כבר למעלה, לקול מצהלות הקהל. רביעי מסתער מיצובישי פאג'רו. הצמיגים מפרפרים בהיסטריה על הסלעים הלבנים. באוויר מתאבכים ענני פודרה. הקהל מתמוגג מהביצוע הכושל ולכולם, אבל לכולם, יש כמה עצות. תן יותר גז, תן פחות גז, סע מכאן, לא משם, מי נתן לך רישיון?!. והגבר הישראלי נועל חזק עוד יותר את הלסתות, נסוג מטר לאחור ומסתער שוב. ושוב - דופק מכת גז ברגע הלא נכון והמיצובישי פאג'רו האומלל לא מבין מה רוצים ממנו. הוא קופץ באוויר כמו דב מאולף, חובט את הגחון בסלע ומזיל דמעות של שמן חצי סינתטי. בסוף, אחרי שעה ומשהו, כולם עולים ואפשר לעצור לארוחת בוקר. כולם רעבים ואף אחד לא משווה למי יש יותר ביצים במנת השקשוקה. אין זמן אפילו לקפה. צריך למהר למעלה הבא - ורדית.

מעלה עשוש

ההכנה הנפשית למעלה ורדית

עשיתי כבר את ורדית?, מתפאר מישהו בלנדקרוזר קצר, אבל זה היה בחורף שעבר. מה המצב של העלייה היום?. השאלה נשאלת ברשת הקשר - בכל כלי מותקן מכשיר קשר - אבל אף אחד לא עונה. הדרך לוורדית ארוכה ומשעממת, כולל קטע מהיר במיוחד בערוץ הרחב של נחל פארן. בסוף מגיעים אליה. עלייה טחונה ותלולה עם כמה מדרגות סלע אכזריות. ורדית היא אתגר. צריך עוד פעם לצאת מהכלים - והשמש כבר מלהטת - לטאטא ולערום אבנים. הקהל תופס מקומות ישיבה ותצפית. הבנות בחולצות הצמודות מצחקקות, הגברים נועלים לסתות, אפשר להתחיל בהצגה. ראשון זינק המדריך. אלא שהפעם הנהיגה האלגנטית לא הועילה. הטנדר פשוט סירב לעלות. אם לא הולך בלי כוח, ננסה עם כוח אמר המדריך - ספק לעצמו - והסתער שוב. ושוב. ושוב. ולשווא. קראו למפלץ האמריקאי. ההוא עם צמיגי הירח העפיל בזלזול ומשך את המדריך למעלה עם כננת. האחרים עלו אחד אחרי השני, חלקם בכוחות עצמם, אחרים במשיכה מלמעלה. אין פצועים, אין הרוגים, אין נזקים מכניים. מוורדית להר כיפה ולתצפית היפהפייה על שם רותם שני (קישור). אין זמן להסברים, אין זמן לארוחת צהריים, כולם רוצים לסמן וי על לפחות עוד מעלה מיתולוגי אחד - מעלה רמון. אם נספיק אותו שעתיים לפני השקיעה, אומר המדריך, נלך גם על מחמל.

מעלה ורדית

מעלה רמון - זו מלחמה

מעלה רמון הוא מחזה בכמה מערכות. יש מדרגות ויש בולדרים ועוד בולדרים ועוד כמה. הקהל תופס עמדות מסביב, ואז נבלע שוב ברכבים עד לאתגר הבא שלאורך המעלה הארוך הזה. הנוף של מכתש רמון הוא בונוס נהדר, אבל ספק אם מישהו מהנהגים מבחין בו. הנהגים משלבים להילוך כוח, נועלים לסתות ודיפרנציאלים ונותנים, כרגיל, פחות מדי גז איפה שצריך, יותר מדי איפה שלא צריך. זו מלחמה, או אם תרצו, ניסוי מדעי: מה חזק יותר - סלע בראשיתי או פלדה יפאנית. שניהם, מתברר, חזקים. הסלע נשרט ומוכתם בשחור צמיגים. המתכת מתכופפת. אבל למרבה המזל חוץ מכמה פלסטיקים מיותרים כלום לא מתנפץ וכולם מעפילים בשלום. השמש כבר שוקעת והטמפרטורה יורדת במהירות. על ארוחת הצהריים-ערב כולם מוותרים. רצים למצפה רמון, כביש 40, משם לכביש 6 והביתה.

מעלה רמון

תמונות ממעלה רמון

תודה ליואב קווה ולדה-מרקר על הכתבה

מקור הכתבה: מגזין דה- מרקר (קישור)

המיתולוגיים: 12 המעלות הקשים בדרום ישראל

1. מעלה מחמל: ממוקם בצפון מזרח מכתש רמון. שיפוע תלול ביותר, מדרגה אחת גבוהה בחלקו העליון, עם דרך חפורה ותחוחה. דרגת קושי: עבירות קשה מאוד בעלייה - בכל שנה רק בודדים מכריעים את המעלה, בינונית עד קשה בירידה.
2. מעלה זיק: ממוקם בשמורת מצוק הצינים, מדרום לבקעת צין. מדרגות סלע ובולדרים בוגדניים מסתתרים בפודרה, המפחיתה את האחיזה. דרגת קושי: עבירות קשה בעלייה, בינונית בירידה.
3. מעלה ורדית: ממוקם בשמורת עשוש, סמוך לצוקי חדוד. שתי מדרגות אבן אימתניות צמודות זו לזו. סכנת התהפכות. דרגת קושי: קשה בעלייה, בינונית בירידה.
4. מעלה מרזבה: ממוקם בערוץ נחל מרזבה, בסמוך למפגש עם נחל נקרות. שיפוע צד וסכנת התהפכות. דרגת קושי: קשה בעלייה, בינונית בירידה.
5. מעלה עשוש: ממוקם בסמוך למפגש נחל עשוש ונחל צופר. מדרגת אבן גדולה מיד בתחילתו ורצף של מדרגות אבן קטנות נוספות. דרגת קושי: בינונית עד קשה בעלייה, בינונית בירידה.
6. מעלה דקלים: ממוקם בתוך מכתש רמון, על הדרך המחברת בין חאן סהרונים לנחל נקרות. מדרגת אבן שגובהה כמטר מחייבת פנייה תוך כדי עלייה בסיבוב. דרגת קושי: בינונית בעלייה, קלה בירידה.
7. מעלה רמון: מטפס ממכתש רמון למצוק הצפוני, בסמוך לדרך החוצה את מכתש רמון. משופע בבבולדרים גדולים, שחלקם יוצרים מדרגות. דרגת קושי: בינונית פלוס בעלייה ובירידה.
8. מעלה יאיר: ממוקם בדרום ים המלח, עולה מחופו של ים המלח למצוק ההעתקים. יש שתי מדרגות אבן בחלק העליון של המעלה. דרגת קושי: עבירות בינונית בעלייה, לא קשה בירידה.
9. מעלה גרופית: מעלה גרופית, שנקרא גם מעלה קטורה, ממוקם על ציר הנפט, בערבה הדרומית בין הקיבוצים גרופית וקטורה. מעלה תלול, ארוך, משופע בפודרה, אבנים, בורות וכל טוב. דרגת קושי: קשה מאוד עד בלתי אפשרית בעלייה, בינונית עד קשה בירידה.
10. מעלה זרון: בדרום מדבר יהודה. מטפס מנחל זוהר (מצד זוהר) מערבה לכיוון כביש מס' 31, כביש סדום-ערד. מפותל, רצוף דרדרת ופה ושם גם בולדרים. דרגת קושי: קשה בעלייה, קלה בירידה.
11. מעלה עוזי: ממוקם בדרום מדבר יהודה. מטפס מערוץ נחל חבר מצפון לכיוון דרום. בולדרים קטנים. דרגת קושי: בינונית בעלייה, קלה בירידה.
12. מעלה עמיעז: ממוקם בדרום ים המלח ומטפס בתלילות ממצוק העתקים למישור עמיעז. לקראת סופו מדרגת אבן גדולה. למתעקשים לטפס נכונה הפתעה: בקצהו העליון שער ברזל בלתי עביר (בסיס צבאי). דרגת קושי: קשה בעלייה, בינונית בירידה.
*אזהרה: המעלות מסוכנים. אין לצאת אליהם ללא מדריך מוסמך או מלווה מנוסה.