קרייזלר

לאחר שלוש שנים הוא התפטר ומכר את המניות שלו לדורנט ב-10 מיליון דולר. המשכורת ההתחלתית שלו בביואיק, כשהתמנה למנהל הייצור, עמדה על 6,000 דולר בשנה. כעת היה לאחד האנשים העשירים ביותר בארהב. הוא נקרא לשקם את מפעל ויליס-אוברלנד שנקלע לקשיים, וכאן כבר דרש – וקיבל – משכורת של מיליון דולר בשנה. ב-1920 נפטרו האחים דודג' ואלמנותיהם מכרו את מפעל המכוניות, שנשא את שמם, לקרייזלר, שרכש גם את חברת המכוניות מקסוול, שינה את שמה לקרייזלר ויצא לדרך כיצרן כלי רכב עצמאי. הוא הקים עוד שתי חטיבות בחברה שלו, פליימות ודה-סוטו, וכמו שנעשה בג'נרל מוטורס ובפורד, כל חטיבה קיבלה מיצוב משלה, למרות שמכנית כלי הרכב של כולן היו דומים.

ב-1928 הקים קרייזלר גורד שחקים במנהטן, שנקרא על שמו, שהיה בזמנו הבניין הגבוה ביותר בעולם. ב-1936 יצא לפנסיה וב-1940 נפטר.

במהלך כל השנים, היתה קרייזלר החברה היותר קטנה בין ''שלושת הגדולות''. בראשית שנות ה-70, עם משבר הדלק הראשון, נקלעה החברה לקשיים גדולים ונחלצה מהם רק בסיוע ממשלתי נרחב, תחת שרביט הניהול של לי אייקוקה. ב-1987 רכשה את אמריקן מוטורס, וקיבלה יחד עם הנדוניה את מותג ג'יפ. לאחר שנקלעה שוב לקשיים, נוצרה ב-1998 שותפות בינה לבין חברת מרצדס, והחברה החדשה נקראה דיימלר-קרייזלר. השותפות החזיקה מעמד פחות מעשור, וב-2007 נמכרה קרייזלר לחברת ההשקעות סרברוס. המשבר הכלכלי האחרון דרדר אותה למצב של פשיטת רגל (צ'פטר 11) וכקונה פוטנציאלית שתגיע ל''הציל את המצב'' מוזכרת חברת פיאט.

ומה קרה בתחום השטח? קרייזלר נבנתה על פיתוחים של דודג', שהיתה גם חטיבת המשאיות והרכב המסחרי של קרייזלר. קצת לפני מלחמת העולם השנייה החלו ניסיונות ייצור של רכבי 4X4. הדגמים הראשונים היו הסבות של משאיות וטנדרים אזרחיים, אך עם פרוץ המלחמה החלו לייצר כלי רכב שיועדו מראש למטרות צבאיות. רכבים אלו זכו לכינוי WC (Weapon Carrier – נושאת נשק, מה שהביא לכינוי הצה''לי נ.נ) ויוצרו במגוון גדול של דגמים ותצורות: רכבי פיקוד, נושאי מקלעים, רכבי תובלה, אמבולנסים. היו גם דגמים עם הנעה 6X6.

בתום המלחמה, התעורר ביקוש מצד חיילים משוחררים, שהכירו את ה-WC בעת ששירתו בצבא, לרכב 4X4 קשוח לעבודות ייעור, חקלאות, כבאות וכו'. בקרייזלר-דודג' נענו לאתגר במהירות, וב-1946 הוציאו לשוק את ה-POWER WAGON, עם מכללים שנלקחו מכלי הרכב הצבאיים, תא נהג סגור המיועד לשלושה אנשים וארגז שטוח. הרכב הזה יוצר ללא שינוי כמעט עד תחילת שנות ה-70, אז הופסק ייצורו משום שלא עמד בתקני הבטיחות המודרניים. בארצות מסוימות, וגם בישראל, הוא שווק תחת השם פארגו.

ב-1957 החלה דודג' לייצר גרסאות 4X4 של הטנדרים הקלים שלה. גם אלו קיבלו את השם POWER WAGON, ובעוד דגמי ה-4X2 מזוהים באות Dהמלווה במספר על פי משקלם - (D-100, D-200 וכו') דגמי ה-4X4 זוהו באות W. ה-POWER WAGON המקורי קיבל את הזיהוי W300M. במקביל, באותן שנים ייצרה דודג' רכבי נוסעי/ואנים 4X4 שקיבלו את השם TOWN WAGON.

באותן שנים ייצרה דודג' גם כלי רכב צבאיים, כמו ה-M37 וה-M201, שהגיעו גם לשרת בצהל וקיבלו כאן את השמות ''קומנדקאר'' וכאמור ''נ.נ''. גם הם נשאו על מכסה המנוע את השם POWER WAGON. בשלב מסוים החלו להרכיב אותם בארץ ולימים הם שימשו כבסיס לתכנון ולייצור ה''אביר''.

ב-1974 החל ייצור ה-RAMCHRGER, כתשובה לפורד ברונקו ולבלייזר של שברולט; הטנדרים שינו את שמם ל-POWER RAM ואחר כך נשארו רק עם RAM. הטנדרים האלה, יחד עם הוויאג'ר שייצורו החל ב-1984 ויש לו גם גרסת AWD, היוו את עמוד השדרה של מכירות הקונצרן.

ליין ה-4X4 של קרייזלר-דודג' מתבסס היום בעיקר על מותגי ג'יפ, עם דגמים בודדים הנושאים את השם דודג' ומתבססים על מכללי ג'יפ.