הרפתקאות סוזוקי ויסטרום במצרים

אני פותח את הגז, המנוע של ה-1,000 מגיב, אבל זה כבר לא עוזר ולאחר הנדנוד השלישי, אני נחבט בקרקע עם צד שמאל בעוצמה שגורמת לי להלם.

מפרים את השלווה המתוחה של סיני

המסע ההרפתקני של מועדון ויסטרום ללב המדבר המערבי התחיל במעבר הגבול בטאבה – 21 אופנועי סוזוקי ויסטרום, בעלי רישוי ישראלי, עברו במהלך חמש שעות של בירוקרטיה מצרית מסודרת הליך של בידוק, אישור מכס, רישום ורישוי מצרי המאפשר תנועה בכל רחבי מצרים. את הרכיבה התחלנו בטיפוס דרך בקעת הירח לעיירה בשם נחל היושבת על צומת דרכים מרכזי בלב סיני. לאחר עצירה לארוחת צהרים במסעדת דרכים מקומית, התחלנו לרדת לכיוון מעבר המיתלה והעיר סואץ. הכביש הינו הכביש המרכזי של סיני, וככזה הוא משופע במחסומים ובכל מקרה אנו מלווים בניידות משטרה ובמשאיות של הצבא המאבטחות אותנו.

הכביש, שחלקים ממנו אינם סלולים, מאפשר לנו להתרגל למצרים ומחייב אותנו לחזק ברגים בפרינגים שלא אוהבים את טלטלות הדרך. סופת חול עם רוח צד מעצבנת תוקפת אותנו, וגורמת לנו לרכוב בהטיה לאורך עשרות קילומטרים כאשר האף סופג אבק מצרי איכותי.

אחת מהכתבות של צביקה יחזקאלי בערוץ 10:

קישור לכל הכתבות של צביקה יחזקאלי ונוספים מהמסע

כלי, כלי זה ה-1000

נוי שווין – לפחות אשתי מתלהבת מהויסטרום, ובמיוחד מהיכולת לסחוב את הקניות בחוות התבלינים בארגז, ומסכמת את הטיול בכך שזה הרבה יותר נוח מה-DRZ בשטח (מוזר ???) וכדאי כי נצא שוב לטייל עם המועדון.

4,000 ק"מ מחכים לי במסע של שבוע

אני נפרד מה-DRZ שלי ומעמיס את הויסטרום 1000 למסע.

מהפרמידות עד למרסא מתרוח

בבוקר היום בקהיר אנו נוסעים לפירמידות, קצת התעקשות והמצרים מסכימים שניכנס עם האופנועים פנימה לתוך האתר, אבל רק לאחר בדיקה בטחונית קפדנית הכוללת כלבי הרחה (של חומרי נפץ) וחיפוש דקדקני בכל חפצינו. אבל מה זה היה שווה! 21 אופנועים ישראלים, פאר היצירה היפנית מודל 2000 ומעלה נוסעים להם בחופשיות בין הפירמידות והספניקס מודל מינוס 2000 – מרשים!

מכאן אנו יוצאים לדרך המדבר לכיוון אלכסנדרייה ובאמצע הדרך אנו חותכים לכביש מדברי שומם של ואדי נטרון עד לאל-עלמין שעל חוף הים התיכון. למוזיאון המלחמה אנו לא מצליחים להיכנס כך שאת סיפורי הגבורה של הבריטים אנו שומעים מחוץ לגדר. ממשיכים על כביש החוף מערבה, סה''כ כ-550 ק''מ ליום רכיבה, עד למרסא-מתרוח – עיירת נופש מצרית, נקייה, בעלת חוף ים (הים התיכון) משגע ותושבים מצרים המעורבבים עם תושבים לובים שהסיגו את הגבול ממערב.

יאללה למדבר

כביש צר של 310 ק''מ מפריד בין מרסא מתרוח לסיווה הנמצאת בין שקע קאטרה לים החולות הגדול של מדבר הסהרה. 310 ק''מ שלוקחים לנו 5 שעות של רכיבה אבל עם קטעים מהירים של עד 200 קמ''ש לאורך זמן. ה-1000 כמובן לא מתרגש ממהירות וב-200 קמ''ש הוא אפילו לא ב-8,000 סל''ד. בעצם זה רק בהילוך חמישי, כשמעבירים להילוך שישי ומנורת OD נדלקת בלוח השעונים הוא יורד מתחת ל-7,000 סל''ד שבכלל לא מזיזים לו (ודרך אגב – האופנוע עליו רכבתי הוא 1000 של היבואן, שבע הדגמות, קרבות והרבה גז, לא החסיר גרם שמן לאורך כל המסע). מיגון הרוח של המשקף עושה את מלאכתו נאמנה – אני רוכב עם קסדת אינדורו בעלת מצחייה ולא מרגיש את הרוח בקסדה (לראייה: הרכיבה שהייתה בעמק חפר שם המשקף התמלא בברחשים ואילו משקפי האבק נשארו נקיים לגמרי).

מגיעים לסיווה

הכביש השומם עובר מנוף של שיחי מדבר (קצת גשם בחורף) לנוף של שממה מוחלטת (אין בכלל גשם בחורף) ומסתיים בתוך נאת מדבר ענקית היושבת בין שני אגמים של מים מליחים ומתחתיה מאגרי מים מינראלים הנמכרים בכל מצרים. סיווה היא אחד מהמקומות הקסומים בעולם! הבידוד והריחוק שלה מכל מקום אחר, עצם היותה עיירת קצה שממנה והלאה ניתן להתקדם רק באישור צבאי מיוחד וגם זה רק לתוך ים החולות, יצרו מקום אקזוטי עם אוכלוסייה ייחודית שאינה מתערבבת עם שאר מצרים- הסיוותים – שהם בעצם נובים – אנשי מזרח מדבר הסהרה. הבנייה המסורתית בסיווה, המשמשת עד היום משפחות רבות וגם את המלון שלנו, היא מבוץ ועצי דקל.

מסביב לאזור המגורים מטעי דקלים אין סופיים ושני אגמי מים מליחים.

נכנסים לשטח הצבאי

הבוקר מתחיל בטרטור קטן של סעו למשטרה, סעו לצבא, כנסו מכאן וסעו משם ולאחר שברור לקצין המודיעין הצבאי (המודיר של המובחארת) שיש לנו אישור חתום ומשולם להיכנס לכביש הצבאי הסגור, מצטרף לרכב הליווי קצין מודיעין ואנו יוצאים לדרך במטרה לחצות 460 ק''מ עד לבאחרייה.

תוכנית לחוד ומציאות לחוד

לאחר שני מחסומים צבאיים וכ-60 ק''מ על הכביש הצר מגיעה הדיונה הראשונה.

מה זה ישן?

כי משמאל לדרך, המצרים סוללים כביש חדש ורחב ובשיטה האופיינית למצרים. כביש של 460 ק''מ נסלל במקטעים שאינם רצופים ואין להם שום קשר למצב הכביש הצר והישן. כך שחלקים מהדרך הם כביש רחב וטוב, חלקים הם הכביש הישן והמצ'וקמק שחלקו מכוסה עי החולות ובניהם קטעי מעבר של כורכר מעצבן. גם הכורכר כאן אינו הכורכר הדחוס אותו אנו מכירים, אלא סלע אשר נופץ לחתיכות קטנות פחות או יותר וכולן בעלות קצוות חדים המאיימים על הצמיגים (ולפעמים גם מקיימים).

אלף לילה ולילה מתחיל עוד בישראל

מכל מיני דיבורים במועדון הויסטרום על טיול לחו''ל הוחלט לבסוף לבחור באופציה ההרפתקנית ביותר – מסע למצרים עם האופנועים מהארץ!

טיול של המועדון

אני מתוודע לויסטרום 1000 בטיול ממישור החוף לגליל תחתון וחזרה לתל אביב של מועדון ויסטרום מאפשר לי לחוש קצת את ה-1000. את הויסטרום 650 אני מכיר מכבישי פולין – שם גם בקיץ מחממים את הידיות. אבל ה-1000 שונה וחזק באופן מורגש מה-650 הוא גם כבד יותר ועושה רושם של אופנוע ארוך יותר ובעל מפסע היגוי גדול יותר (או אולי זה בגלל המנוע הכבד וחלוקת המשקל) – ממש קטר הדורש הפעלת כוח בכידון לשם שינוי כיוון. את הטיול מוביל בבטחה שי ברוך, מנהל המועדון, המפזר מרשלים בכל צומת ופנייה, רוכבים בו אופנוענים ממושמעים היודעים לפרגן אחד לשני ולרכב בדירוג וסוגר אותו יעקב אברהם, האחד והיחיד, המוודא כי לא שכחנו אף אחד מאחור. כרוכב שטח, שגם רגיל לג'יפים בארץ ובעולם, טיול הכביש (וקצת שבילים) של המועדון מרגיש לי קצת מוזר כאשר מסביבך נוסעות עוד המון קופסאות פח המשתתפות באופן פאסיבי בטיול (כוונתי למכוניות – כאלו עם הגה, 4 דלתות ומשפחה ישראלית בדרך לבילוי של שבת).

עכשיו צריך להחליט

לא פשוט להחליט אבל ההרפתקה מחייבת למשוך קדימה

האופנוע בלי הקלאץ' עובר למצב של נגרר (עם חבל).

כחצי שעה לאחר רדת החושך ולאחר שאני מצליח לכנס את כל הרוכבים והרכבים אני מבין שאין מצב שנרכב את ה-150 ק''מ הנותרים לבאחרייה בחושך.

הכול בראש...

על מנת להרגיעו ולהרוויח זמן אני לוקח את אחד הרכבים, את אחמד ואת הקצין ואנו נוסעים קדימה לסיור ציר (הם טוענים שאין יותר חול על הכביש). אנו נוסעים כארבעים דקות קדימה ומגלים את מה שכבר ידענו – יש כביש אבל בנוהל הרגיל – חלקו מכוסה בחול, חלקו שביל כורכר וחלקו הכביש החדש. ממש לא מתאים לרכיבת לילה, בטח שלא כשעייפים. על הדרך אנו פוגשים את חאליווה – סיוותי איש מדבר וחבר וותיק, שמאוד מופתע לראות אותנו ואף נבהל מכך שקצין המודיעין שואל אותו למעשיו במדבר. אבל בחיבוקים ונשיקות אנו מרגיעים את המתח, לוקחים ממנו ג'ריקן מים והוא מבטיח לחזור עוד הלילה לסיווה ולא להישאר בשטח.

ואיזה מזל שהבאתי את ערכת ה- DRZ שלי – מסתבר כי ידית קלאץ' של 650 היא בדיוק כמו של ה- DRZ והיא מפעילה כבל בשונה מה-1000 שלו יש קלאץ' הידראולי (ואלו הידיות שלוויתי מהמחסן של היבואן). ל-650 בלי הקלאץ' אנו מותחים את הרגולז' (ובהמשך עוד נתוודע כמה פעמים לקובי רגולז') דבר שמחזיק מעמד רק עוד כקילומטר של רכיבה.

מה עושים?

כולנו עולים על שביל הכורכר ואני נותן בגז קדימה לבדוק מה המצב (המצרים אופטימיים – עוד 5 ק''מ יש אספלט). קשה לחבק את המיכל הרחב (טוב... זה לא DRZ ) אבל אני לא רוכב יותר מ-3 ק''מ ואז פוגש באבן שמשכיבה אותי על הכורכר (פרוט בפתיחת הכתבה). כשאני חוזר לאחור מאובק וקצת פצוע אני פוגש ויסטרום 650 תקוע, שאחר כך יתברר שאין לו קלאץ', ועוד רוכב של 650 שגם פגש את הכורכר שלא דרך הצמיגים. הרוכב שפגש בקרקע קצת המום מהנפילה וקצת כואב מהמכה שחטף, את ה-650 שלו אנו מחזירים לכושר נסיעה.

צבי יחזקאלי בפעולה

סוף, סוף באחריה

בבאחריה אנו מגיעים למלון הישר לארוחת צהריים (עוף ואורז כמובן) ופורשים לשנת צהריים ארוכה.

360 ק"מ לקהיר

תצפית על נאת המדבר באחרייה היושבת בתוך השקע, ביקור במלון החדש של אחמד ויאללה לדרך לקהיר.

קהיר

הכניסה לקהיר שוב מלווה בבלאגן של כוחות בטחון כבישים וצמתים נסגרים עבורנו ואין פלא שהמצרים מבקשים ממני להחנות את האופנועים במלון ולנסוע לעיר באוטובוס.

יאללה הבייתה

השכמה מוקדמת, עוזבים את קהיר במהרה (כבר אין לי כוח לבירוקרטיית הליווי של המצרים), שוב במנהרה מתחת לתעלה סואץ (חוויה מיוחדת בדיוק כמו לפני שבוע), חוצים את סיני, עוצרים לתדלק את האופנועים ואת עצמנו בנחל ויורדים לטאבה.

מסכמים

כזו הרפתקה לא ניתן לסכם במילים. לכל אחד היא הייתה שונה אבל לכולם היא הייתה עוצמתית והרבה יותר חזקה מהמתוכנן.

דיפלומטיה ברמת השטח

אני נותן לקצין המודיעין לדבר עם המפקדה שלו בטלפון הלוויני, להרגיע אותם, להעביר להם נקודת ציון מדוייקת (מזל שיש GPS) ולומר להם כי בבוקר נשוב לתנועה על הכביש עד לבאחרייה.

סיירת ויסטרום במדבר

חבורת הויסטרום שכל היום רכבה, דחפה, הרימה ועזרה אחד לשני בצורה מדהימה מכריזה על עצמה כעל סיירת ונערכת לשינה במדבר.

הבוקר כמעט מגיע וכל החבורה מתעוררת.

תודות

תודה לכל אנשי הצוות המצרי שקבלו אותנו בחיוך ובאהבה, דאגו לנו לכל האישורים והקלו עלינו את הבירוקרטיה ובעיקר היו לנו (ולי במיוחד) לעזר בקטעים הקשים. תודה לשי ועמית מצוות הצילום של ערוץ 10, לצבי יחזקאלי, לרונן טופלברג על העזרה וכמובן על התמונות, לקובי מפול גז, למשה רוקח ולכל צוות המוסך של אבניר, לשמוליק מאבזריון על העזרה במסע ובכלל אורך השנים הרבות יחד, לרוני מרודי פרודקט, ליבואן של סוזוקי שסייע רבות, לקובי רגולץ', לכפרה האחת והיחידה ושוב לחבורה המופלאה.

קישורים נוספים:

קישור לכתבות של צביקה יחזקאלי בערוץ 10 - בלוג אישי בחדשות של יום שישי על המסע ללב המדבר, לונדון וקירשנבאום (באמצע השבוע) ואושרת קוטלר (מוצאי שבת)
קישור לכתבה באתר של אוטו
קישור לכתבה של קובי באתר של פול גז
קישור לכתבה של עמית שאבי במסלול (ידיעות אחרונות)
קישורים לגלריות של טופלברג שעלו במהלך המסע: גלריה 1, גלריה 2, גלריה 3, גלריה 4, גלריה 5 , גלריית סיום
קישור לכתבה במגזין שטח (בתחתית העמוד)

המשתתפים: