להגיע לסלוגן שכזה צריך לעבוד, אנחנו עבדנו עליו הרבה וקשה.
העבודה הייתה שווה , מה זה שווה.. .הזענו בשביל כל שנייה מהחוויה!
עדי כפרה מפרטת את כל חוויות הטיול במדבר המערבי ובן זוגה, קובי קרין, רוכב ומצלם.
היום זה היום
השתתפתי בלא מעט טיולים כמורכבת על אופנוע, באירופה עם VARADERO, בארה''ב עם GOLDWING, בארץ על כל מיני כלים, בטיולים ובמסעות קצרים וארוכים ואפילו כמורכבת בשטח על גבי XR , אבל ההרגשה שלפני הטיול המיוחד למצרים הייתה הרגשה שונה, עוצמתית ומיוחדת.
הלב מתחיל לפעום בצורה חזקה יותר, יש מין חיוך שמרוח באופן תמידי על הפרצוף, מכינים טבלת ייאוש עד למועד וכל יום שעובר נראה כמו נצח עד ליום ולשעה שבו יודעים – היום זה היום.
הטיול למצרים יצא בפוקס (במקרה) שכן בכלל לא תוכנן טיול לאזור הזה
במסגרת מועדון ויסטרום ושת''פ עם היבואן - עופר אבניר, הועלו רעיונות לטיול באירופה במטרה לחבור ולהשתתף בכנס השנתי של רוכבי ויסטרום כאשר המטרה הייתה להגיע עם האופנועים מהארץ.
משה רוקח רתם לעניין את עופר אוגש, הוכנה לנו מצגת ובמקביל הועלו עוד כמה אופציות של השכרת אופנועים וטיול באופי אחר. לצערנו, (בדיעבד לשמחתנו) ההצעות לא היו רלוונטיות.
עופר הצליח לשלוף לנו הצעה נוספת שלא היינו בכיוון שלה ב י כ ל ל - מצרים - יחד עם האופנועים מהארץ.
לאחר אכזבת אירופה, מצרים, הרבה יותר ריאלית, כשעופר חוזר ומרגיע שמאוד בטוח וכיף במצרים – והוא צדק !!!
התמונות שנשלפו מהמחשב שלו רק הגבירו בנו את הרצון לצאת למקום היפה והשונה.
תחילת הגיבוש
כשבוע לפני מועד היציאה – נפגשנו 19 איש מתוך ה- 29 משתתפים למפגש הכרות, כאן התחלנו לגבש את הסיירת, טווח הגילאים של הקבוצה בין 30 ל- 60 ומתוך כל הקבוצה אנחנו 4 מורכבות על הבק-סיט.
אני חושבת שבמפגש הזה כולנו הרגשנו את אותה התרגשות, התחלנו להפנים ולהבין שאנחנו עומדים בפני טיול – מסע מיוחד ואנחנו ממש הולכים על זה.
התגבשנו לקבוצות רכיבה לעיר הדרומית – אילת - כשעופר אבניר הזמינו עבורנו חדרים במלון נובה ודאגו שנגיע רעננים לנקודת המפגש במסוף הגבול (טאבה) בבוקר .
התדריך שלפני
ערב יום שישי, אילת, עופר אוגש מכנס את כולנו לשיחת תדרוך לקראת הימים הבאים, מסביר לנו בין היתר, שכל מה שקשור למצרים, אנחנו רק צריכים להגיד את מילת הקסם: ''עופר'' והאמת שזה עבד יופי!
רק הבעיה הייתה כשחזרנו הביתה ושבוע אחרי עוד צעקנו בבית ''עופר'' כי עופר דאג להכל.
שבת בבוקר – ארוחת בוקר זריזה, כולנו מזוודים וארוזים ויורדיםברכיבה דרומה למעבר הגבול.
כאן מתחילה ההתרגשות האמיתית!
מעבר הגבול
מעבר הגבול הישראלי עובר מהר וחלק, הבנות שבמשמרת היו מבסוטיות מרוח הקבוצה ובכלל מהרעיון שלנו לטיול אופנועים במצרים.
והנה אנחנו מוצאים עצמנו בצד השני מתחילים את שרשרת החיול המצרית -כי גם לסיירת צריך להתחיל בשרשרת חיול.
בשל תופעת שפעת החזירים אנחנו זוכים בתוספת נוספת לבידוק הביטחוני, גם בידוק רפואי.
כולם מתכנסים לשיקוף ציוד ולאחר מכן נפגשים מול ה''מהנדס'' לבדיקת מספרי שילדה באופנוע - שזו אמנות בפני עצמה. עפרון ומדבקה בטעם של בול מודבקים למספר המוטבע בשלדה של האופנוע, עם עיפרון עוברים על המספר בשיטת הקופי של פעם ואז מדביקים עם הרבה רוק על הדף..... שאותו נצטרך עוד לשמור.... בינתיים בזמן שרשת החיול, רמי מוציא גזייה לקפה של בית ונישנושים מועברים בין כולנו, משהו קל בשביל לטבל את הפיקניק.
סוף סוף יוצאים לדרך
בזכות מעטפת הצ'ופר (בקשיש בערבית), כל התהליך עובר מהר מאוד, מהר ביחס למצרים וביחס לכמות המשתתפים.
תוך 5 שעות ואנחנו מסיימים את כל עניין פרוצדורת המעבר למצרים עם האופנועים, מעמיסים ציוד על שני הג'יפים של החברה המצרית וארבעה שוטרים בלבוש אזרחי ממשטרת התיירות מגיעים ללוות אותנו.
סוף כל סוף יוצאים לדרך, עופר מוביל, חופי סיני משמאל לדרך יחד עם עדר גמלים על הכביש, אבל עדר הויסטרומים שחולף בכביש, מרשים עוד יותר.
ממשיכים לכיוון קהיר בכביש נקי ומפותל בין הרי הגרניט, כשמאחורינו מתרחק לו החוף ומשתנה הנוף, חולפים על שדה התעופה בבקעת הירח ועצירה ראשונה לארוחה מקיימים בכפר נחל.
ארוחת צהריים בנחל
ארוחה צנועה ומקומית, עוף מבושל מטוגן , אורז עם רוטב עגבניות ושעועית, הסטנדרט שלנו בהמשך הטיול, שהיה דרך אגב, טעים מאוד (גם לבעייתית כמוני באוכל).
בחוץ, השארנו את כל הציוד על האופנועים, שוטרים וחיילים מקיפים את המסעדה והחניה ושומרים, לא זזים מטר הצידה והכל בשמש עם בגדים לבנים מצוחצחים. אנחנו מתפלאים מהשמירה, ישר מצלמים מכל כיוון, אנחנו בהלם, מהשקט שמסביב, הכל כל כך מאורגן, אני לא בטוחה שאני במצרים. בארץ אנחנו רגילים שמתנפלים על קבוצת רוכבים שכזאת בכל פינה עם נגיעות ושאלות של כמה סוגר וכמה עולה.
המסעדה שנבחרה פשוטה מאוד, מקומית, מבשלים לנו הכל במקום על כיריים מגז (ואולי עדיף למשל לא להכנס למטבח אחרת האוכל הרבה פחות טעים) וכולנו קיבלנו ביחד את כל האוכל, להבדיל מהמסעדה באילת שפגשנו ערב לפני שלקח לה ארבע שעות לשים לנו קנקן מים על השולחן ורק שעה וחצי להמבורגר.
שעת אחה''צ, אנחנו אחרי ארוחה טובה והפסקה ארוכה, יש לפנינו עוד דרך ארוכה עד לקהיר, רוכבים לעבר השקיעה על דרך כורכר, בפעם הבאה שנגיע לכאן, אינשאללה זה יהיה כבר כביש.
בנוסף לרוח חזקה, התחילה סופת חול, שדאגה לפזר את הדיונה לכיוון הכביש ואנחנו עוברים בתוכה.
בשל רוח הצד, אנו רוכבים בזווית, בתמונות זה נראה מדהים, אבל בלב מחכים שיסתיים.
דיונות זזות בסיני
בתוך ההתלהבות והריכוז המקסימלי ברכיבה, אנחנו בכל זאת מצליחים לשים לב לסובב אותנו, דיונות זזות בגלל רוח כמו מתוך סרט דמיוני, הקבוצה רוכבת בצורה מסודרת, אנחנו כל הזמן בקשר עין אחד עם השני, מבטים וחיוכים תקועים לנו חזק על הפרצוף בתוך הקסדה.
חוצים את תעלת סואץ ממש לפנות ערב, כאן אנו עוברים מסיני (יבשת אסיה) לאפריקה, אנחנו מחכים לנקודה הזאת כבר הרבה זמן.
מזג האוויר משתנה, נעשה קריר יותר אבל גם צפוף יותר מבחינת התנועה, משטרת התנועה מצטרפת אלינו ככל שהתקרבנו לאזור קהיר, מלווה אותנו בזהירות בין כל הרכבים והמשאיות, מפעילה צ'קלקות, צועקת ברמקול לכל הנהגים לעצור בצד, לכבות את האורות (כדי שהם לא יסנוורו אותנו) ולתת לנו לעבור, הרגשה של ליווי מינימום נשיא מדינה ובאיזו אלגנטיות מחליפים משמרות בין הצמתים – למשטרה שלנו יש הרבה מה ללמוד בליווי אירועים...
חוצים את קהיר עד הפרמידות
לוקח לנו קצת יותר משעה לחצות את קהיר בכבישים המהירים שלה ולא בתוכה.
העיר שוקקת בשעה זו, המוני אנשים על הגשרים, ברחובות והתנועה בכביש מורגשת, חלקם עוצרים בצד לראות את השיירה המיוחדת של האופנועים, חלקם מנסים להשתלב בתוכנו אבל המשטרה וצוות הג'יפים שלנו מגונן ומקפיד על סדר ומשמעת ברחובות הראשיים.
עוד שעה חצות ואנחנו מתקרבים לאזור המלון, ברקע אנחנו מזהים שתי פירמידות מבצבצות כאילו הן שוכנות ממש בשטח המלון.
המלון 5 כוכבים: Pyramids Park Resort Cairo מיוחד וברמה מאוד גבוהה – מומלץ!!!
מהמלון לפרמידות
לאחר ליל מנוחה וארוחה טובה, אנו מתכנסים בבוקר היום השני למסע בחצר בית המלון לתדרוך, והסברים על היום שמצפה לנו, עופר עם החיוך והנינוחות שלו לא מפספס שום דבר, עובר איתנו על כל פרט ופרט, תענוג לפתוח את הבוקר ברוגע שכזה.
החוויה הראשונה שמעירה אותנו היא ביקור בפירמידות.
עופר ארגן לנו כניסה לתוך האתר עם האופנועים, כמובן שזה לווה בבידוק בטחוני מאוד אישי – אפילו גופני והתווספו לזה כלבים שהריחו אופנוע אופנוע.
אבל פייר, שווה .... חברי הסיירת רוכבים בין הפירמידות והכניסה למתחם מותרת רק לאוטובוסים ולמוניות בנוסח עגלה וסוס.
הפירמידות והספינקס
לא ניתן לבקר בתוך הפירמידות הגדולות, אבל ישנה אפשרות לבקר באחת מהקטנות, יורדים בתוך מעברון צר בגובה חצי מטר ומגיעים למבנה הקבורה, עופר מספר לנו על היסטוריית המבנה ואילו פריטים נמצאו.
כשיצאנו שוב לאוויר העולם, המתינו לנו בחוץ המקומיים, למכירת מזכרות ולצילומים, כאן כל תמונה עולה הרבה כסף (במושגים מקומיים: 10 לירות מצריות = 8.7 ₪) הם מזמינים אותך לצלם אותם, מניפים חרב, על סוס או על גמל, כשסיימת לצלם הם מגיעים לגבות את התשלום.
השוטטות החופשית במתחם הפירמידות, הנגיעה באבן שלפני 4,000 שנה הונחה כאן על ידי המקומיים, מרחק נגיעה מהספינקס, נותנים הרגשה של אושר, של עוצמה אישית, לא סתם האתר בו אנו מבקרים נבחר לאחד משבעת פלאי תבל.
נפרדים מהפירמידות והספינקס וממשיכים בדרכנו לכיוון הים התיכון -אלכסנדריה ,אל עלמין ומרסא מתרוח.
בדרך אנו חווים שוב את הליווי הנשיאותי ברחובות קהיר
השוטרים שמלווים אותנו רכובים גם הם על אופנועים ER5 YAMAHA ועוד כמה לא מוכרים.
הביצועים שלהם והתמרונים בין המכוניות מונצחים עי המשתתפים מצוות הסיירת, דבר הנותן לאחד מהם לגיטימציה להראות לנו שהוא מסוגל ויודע לרכב לאורך זמן ללא ידיים – אתם קולטים – שוטר תנועה נותן דוגמא לרכיבה.....
עצירת תדלוק וארוחת צהרים ביציאה מקהיר, בנוהל הקבוע, כל צי הצבא והמשטרה שבאזור, מגיעים לשמור קודם כל על האופנועים, אח''כ גם עלינו כשאנחנו יושבים בבית קפה.
עניין הפרנסה מאוד בולט וחשוב במצרים בעיקר כשמגיעה קבוצה גדולה של מבקרים: התיישבנו בבית קפה והזמנו לשתות, את ארוחת הצהרים הביאו לנו לבית הקפה ממסעדה סמוכה, נשמע מוזר? אבל זה העניין, אתה יכול אצל X רק לשתות, אבל אתה גם יכול להביא אליו אוכל שרכשת אצל Y במקום אחר...
נפרדים מקהיר
נסיעה ארוכה עומדת בפנינו, אבל המחשבה על המרחק לא מטרידה אותנו, מה גם שמהירות הרכיבה הממוצעת הייתה 160 קמ''ש , (ככה זה כשמשטרת התנועה מאספת טיול גדול על 2.... ) אל היעד שלנו – אל עלמין.
לצערנו הגענו לגן סגור, המוזיאון נסגר מוקדם ולא עזרו בקשותינו, נותרנו בחוץ עם סיפורים מרתקים על המקום מפיו של עופר ושאר זקני הסיירת.
המוזיאון שוכן ליד חוף הים התיכון והנוף שנשקף ממנו מבקש ביקור נוסף בפעם הבאה.
עם מעט אכזבה אבל הרבה היסטוריה, המשכנו בדרכנו למרסא מתרוח, בדרך, עופר, גילה חדשה מרעישה, אופנוע לא יכול להמשיך בדרכו ללא דלק , כאן הייתה הפעם הראשונה שייסדנו את מערך התדלוק בשטח.
כמובן שזה היה הזמן הטוב ביותר להוציא את הגזייה לקפה טוב של בית, מעשה ידיו של שמעון ועוגיות שנלקחו בבוקר מהמלון (ואין כמו עוגייה בשטח).
מרסא מתרוח
בשעות אחה''צ המאוחרות – כן שוב מצאנו ת'צמנו באמצע הדרך והשעון מתחיל לתקתק ולאחר תדלוק צפוף של כל חברי הסיירת וממש כמה דקות לפני שהשמש שוקעת אנחנו מגיעים לעיר מרסא מתרוח, עיר תיירות השוכנת לחוף הים התיכון, אנחנו עוצרים בטיילת, הוקדשה למקום תמונת שקיעה מיוחדת של כל חברי הסיירת כשמסביבנו ובמהלך הרכיבה למלון Beau Site Hotel , מנופפים לנו לשלום תיירים ואנשי המקום.
בוקר היום השלישי נפתח בזריחת השמש מהים...
חבורת מקיצים התכנסה לה בשעה 6:00 בבוקר, לרחצה וריצה, עופר ושי החלו את ריצת הבוקר שלהם, הצלמים השכימו להתענג על תמונות איכותיות, עוד כמה בטבילה בים הפתוח והשאר מנצלים את מנוחת הבוקר לעוד קצת שינה כמוני.
לאחר ארוחת הבוקר, ענת פוגשת בשתי מצריות וביחד פתחו שיח לשלום, כשצביקה יחזקאלי הצטרף, השיחה גלשה לשאלות שבענייני עולם ופוליטיקה, שיחה מאוד מעניינת ומרתקת ואם לא היינו צריכים להתארגן ולזוז לכיוון סיווה, השיחה הייתה ממשיכה לה עד היום .
300 ק''מ לסיווה
תדלוק במרכז העיר , אנשים מסביב מגיעים ובודקים מי החבורה הגדולה, איתן זכה לתקלה ראשונה באופנוע באזעקה, צוות טיפול בחסות עופר, קובי קרין ומשה רוקח עם סיוע מישראל, מצליחים להתגבר על התקלה ואנחנו יוצאים ל-300 ק''מ לכיוון סיווה נאת המדבר.
הדרך בחלקה כבישים פתוחים שמאפשרת רכיבה חופשית ובחלקה כבישי כורכר, התקלה הבאה הייתה באופנוע של צביקה גזית - השתחרר בורג באופנוע, חשוב כזה לא משהו שאי אפשר להסתדר בלעדיו, כולנו עוצרים בצורה מסודרת, ליווי ואבטחה מסביב וצוות החילוץ מתחיל לתקן ... בזמן התיקון, צביקה יחזקאלי לוקח את אחד האופנועים לרכיבה בחולות שלצד הדרך והבחור מסביר לאופנוע מה שהוא לא חשב שהוא יודע ....
עצירה למנוחה וארוחת צהרים באמצע שום מקום
לאחר המנוחה ממשיכים הלאה בכביש לסיווה ויאללה מתי מגיעים? עופר הבטיח שהיום נטבול במעיין קליאופטרה, עכשיו אמצע היום ואנחנו רק בחצי הדרך.... שוב תקועים בלי דלק לאחד האופנועים.
ככה זה כשרוכבים מהר, הספידומטר הראה גם 200 קמ''ש, ובאופן מפתיע צריכת הדלק עולה .... במהירות הזאת לא הצלחנו להנות כל כך מהנוף, אבל השלטים שמעדכנים את מיקומנו ביחס לסיווה מבחינת המרחק, חלפו מהר מאוד.
אני מנצלת את הבגד ים שתלוי לי כל היום, ובזמן התדלוק אני משזפת את עצמי.. חול נקי, שמש טובה, סיגריה – ערוץ החיים הטובים.
יאללה היינו כאן וממשיכים בדרכנו, צוות הצלמים מתמקם על האופנועים, שי פוני מערוץ 10 על האופנוע של עופר ורונן טופלברג על האופנוע של אלי חן מתעדים את טיולנו ואת הנופים שמסביב.
עיר הבוץ
אנחנו בפתחה של העיר סיווה, עיר העשויה כולה מטיט, כבר 40 שנה לא ירד שם שום משקע ולכן הבתים שמורים כך היטב (ואנחנו לא הבאנו איתנו את המבול..).
מתרכזים בתחנת הדלק, עופר מראה לנו את בקבוקי המים המינרלים שהבאנו ממרסא ומקהיר ומספר כי הם בעצם נשאבים במפעל מטר לידנו.
כביש ראשי עם אספלט, כל שאר העיר עם דרכי עפר וכורכר שמובילים אותנו בינות עצי התמר למעיין קליאופטרה.
עופר מסדר את כולנו סביב הבריכה ומזניק אחד אחד למים, גם תורי הגיע, למרות שהבריכה לא נראת (בהתחלה) מי יודע מה, המים היו מאוד נעימים במיוחד שהיינו לאחר יום שלם של רכיבה.
גן עדן באמצע השממה
זולה של מקום, בעל בית הקפה חביב מאוד ומארח למופת, פינת חמד מסביב, מה עוד צריך לבקש?
ממשיכים לבית המלון Siwa Shali Resort על דרכי עפר, מבחוץ המלון נראה כמו כל העיר שעברנו, הכל מטיט, חומה שמקיפה, אבל סככה גדולה בחנייה בשביל האופנועים שזה לא פחות חשוב מחניית הלילה של הרוכבים.
נכנסים לאט למלון ולעיננו נגלה מקום מ ד ה י ם – גן עדן !!!! לא רוצים לזוז מכאן!!! איך זה יכול להיות? בטח אנחנו חולמים.
בין הדיונות בתוך העמק, בנו מלון עם בריכות בין החדרים, גשרים מעצי תמר, מפלים, החדרים עשויים טיט אבל מאוד מתקדמים בפנים, מיטה זוגית גדולה, טלוויזיה וכבלים וכמובן מזגן.
קריאות הפליאה נשמעות בהרבה חדרים – ויש על מה!!!! גיחה קטנה לרחצה בבריכות שבין החדרים, מים קרירים ונעימים.
אלברט מוצא הזדמנות להיכנס עם המעיל ולהוריד ממנו את כל האבק שהצטבר, האמת שישי איזה חסרון למלון, בעצם שני חסרונות:
האחד, שאי אפשר לקפוץ לנפוש כל סופ''ש והשני, כשמגיעה קבוצה כמונו לא ניתן להתקלח בו זמנית, המים בברזים לא עומדים בלחץ.
הדרך למרכז העיר נעשית בחושך מוחלט
הודענו לעופר שאנחנו מעוניינים להישאר כאן לאיזה זמן ומתי שהו בעתיד שיאספו אותנו, הוא מחייך כרגיל ואוסף אותנו לארוחת ערב שהייתה ברמה גבוהה מאוד ומיד אחרי הארוחה יוצאים לסיור בעיר.
הדרך למרכז העיר נעשית בחושך מוחלט – חושך מצרים, התאורה מטור האופנועים, כיפת כוכבים מעלינו, שומעים רק את רעש מנועי הויסטרום, מסביבנו ישנם הרים מוארים בטוב טעם, להתאהב במקום הזה.
מרכז העיר הומה אנשים, בתי הקפה מחכים לאורחים, חנויות הפירות בצבעים מיוחדים וריחות של טרי.
מטפסים ברגל לפסגת עיר הבוץ - השאלי, בסמטאות צרות מטיט בין הבתים שגרים בהם אנשים ומולנו נגלה הנוף המיוחד של המקום, חשוך מסביב ואנחנו במרכז האור משקיפים על כל האזור שנפרס תחתנו – זו חוויה מרגשת לכל מי שרק יכול להגיע למקום, שווה לטפס ולהסתובב בעיר.
עם טעם של עוד ושש בש מקומי בין סאמר לעמית והחלטה שנגיע לשם שוב, אנחנו פורשים לשנת לילה מתוקה לפני יום המחר.
אנחנו בפתחו של היום הרביעי למסע
עוד בוקר רגיל של התארגנות, כשהפעם כולנו מוכנים לתזוזה עוד לפני שעופר מופיע ליד האופנוע, אנחנו עוזרים אחד לשני באמנות אחזקת האופנוע, שימון שרשת, בדיקת לחץ אויר, עזרה בהעמסת ציוד, נפרדים מגן העדן וקדימה לדרך.
אנחנו מגיעים לנקודת מעבר והחלפה בין השוטרים ממשטרת התיירות שהתלוו אלינו עד לסיווה והפכנו איתם למעין משפחה, כשבמהלך הימים האחרונים הדיסטנס והלחץ נשבר, בערב לפני הפרידה, השתכשכו איתנו בבריכה והם אף רכבו איתנו על האופנועים במקום על ג'יפ הליווי.
בנקודה זו הצטרף אלינו קצין מודיעין של הצבא המצרי שהרי אנחנו הולכים לרכב בשטח צבאי סגור 40 ק''מ מגבול לוב.
שמים פעמנו לבאחריה - רק 460 ק''מ
לפניינו דרך שידענו שבחלקה תהייה משובשת, קטעי כורכר ומעט דיונות שנשפכות לכביש וזו דרך עם כיוון אחד בלבד- יאללה לבאחריה.
את תחילת הבוקר אנו עושים בנוף עוצר נשימה – לפנינו פרוסים שני אגמים גדולים, כל אחד מהם בגודל הכינרת ובאמצע ספק כביש ספק דרך כורכר, עוברים זאת בקטנה, מצטלמים ונהנים מרגעים קסומים.
עופר מסביר לנו על האזור, אנחנו נמצאים 60 ק''מ מסיווה ולפנינו עוד 400 ק''מ עד לבאחריה, אלברט שולף לנו את המטריה המיוחדת שלו שכל הדרך מצופר הסתלבטנו עליו – מה פתאום הוא מביא מטריה גדולה למצרים שהרי גשם לא נזכה לראות כאן.
נקודת צבא ראשונה שאנחנו עוברים ומיד לאחריה נגלת לנו הדיונה הראשונה
אופס, כאן היא נשפכה על כל דרך הכורכר / כביש שחשבנו שיש, נפילות קטנות שהרי אין לנו מושג ברכיבת דיונות ובטח לא לויסטרומים שמתחתינו.
המורכבות יורדות לעזרה וחילוץ והרוכבים מנסים את מזלם בחול, קובי נופל על הצד ושובר את המשקף, ידית קלאצ', מראה שמאל, לא מתרגשים, דוחפים ומיד לאחר מכן עופר משדרג ומאלתר הנעה אחרת לאופנוע, וככה מעבירים את כל הקבוצה.
רק משה מצא לעצמו איזו נקודת כורכר והצליח להעביר את האופנוע של רועי... (מזל של מנהלי מותג) ואיתו הג'יפים של סוף השיירה.
ממשיכים על דרך הכורכר, אנחנו המורכבות עולות שוב, עופר, רונן ומשה מתקדמים הלאה ואנחנו בעקבותיהם.
הרכיבה על הכורכר הייתה קצרה, כמה מטרים לפנינו אני קולטת אופנוע על הרצפה ומסביבו כמה רוכבים עדיין עם הקסדה, אני מזהה את האופנוע הצהוב של צביקה, קובי אוליאל משנה תפקיד ועובר להיות החובש בשטח.
משה נתקע בהמשך עם קלאצ' גמור באופנוע של רועי ועופר בזמן הזה, החליט לפגוש את הכורכר מאוד מקרוב ולטובת הקבוצה עשה זאת רחוק מעיננו.
עופר מגיע אלינו בנהיגה מהירה בג'יפ, המבט הראשון שלו מסגיר הכל על הנפילה שלו, הוא יוצא מהאוטו עם חיוך הקסם וכבר משרה על רובנו אווירה של הכל בסדר ותחת שליטה.
טיפול נוסף של עופר בצביקה והוא עולה לג'יפ.
קובי אוליאל ביחד עם משה רוקח וקובי קרין משבצרים את האופנוע של צביקה שיוכל להמשיך בנסיעה עם רוכב אחר וביחד כולנו ממשיכים לאופנוע הבא שזקוק לטיפול – של רועי.
רג'ולז' לקלאצ' מבוצע ע''י קובי אוליאל בעזרת שיחה לווינית לתל אביב, מהרגע שונה שמו לקובי רגולז'.
עופר מכנס את כולנו לשיחת עידוד והדרכה להמשך הדרך שכן לפנינו רק עוד 400 ק''מ עד ליעד ואת הדרך צריך להספיק עוד היום ויש מצב שבאותם תנאי דרך כפי שעברנו עד עכשיו (ועוד לא התחלנו את היום ואת המדבר).
כאן משנים טקטיקת רכיבה, המורכבות עולות על הג'יפים והחבר'ה על האופנועים ממשיכים ברכיבת דיונה: לאט עם רגלים תנועות ברווז.
ישנם נופים שקשה להעביר בתיאור לקוראים
הנופים חרוטים כל כך עמוק בזיכרון, כל פעם כשצופים בתמונות החוויות חוזרות בשלל צבעים.
המדבר האין סופי מלא בצבעים, בנוף ייחודי, הדיונות משנות צורות ממקום למקום, החול מפתיע ולא רק את הרוכבים, בחלק מהמקומות עברנו ליד חולות מעורבים באבנים חלקות וצדפים, פעם היה כאן ים !!!
לא לקחנו מזכרות, אבל זה קטע ענק, באמצע המדבר אפשר לשבת על צדפים, ''שעה שאני מחפשת את הים היו שמים שלט – ים!''.
את חווית הנסיעה בג'יפ חלקתי עם כמה מהחברים שהחליפו מצבי צבירה תוך כדי הרכיבה, ביחד עם הצוות המצרי שדאג לנו בכל רגע נתון, לא משהו שחשבתי שאעבור במהלך הטיול, אבל הנסיעה הזאת נתנה לי באופן אישי עוצמות וכוחות והמון מחשבות (לעזאזל מתי מגיעים???? ) שמלווים אותי עד היום.
בדרך, האופנוע של רועי כבר לא מצליח לזוז וזה דיי סופי, לא חבר טלפוני ולא 50 / 50, עופר מאלתר גרירה בין שני אופנועים – ויסטרום 1000 גורר ויסטרום 650 עם רצועות, בדרך כורכר ובדיונה.
משימה לא פשוטה לרוכבים שהיו כבר עייפים מרכיבה, נפילות וחילוצים, אבל עם עזרה וכוחות שאובים מאיפה שהו וחילופיי רוכבים בדרך מצליחים להגיע לנקודה הבאה.
לקראת אחה''צ, כרגיל, בעודנו באמצע הדרך, חבר אלינו טנדר עם ג'ריקנים לתדלוק, את העצירה עשינו ליד מאגר מים, באר שמסביבה צמחיה, ככה באמצע המדבר השומם, זה היה אח של מנם אחד הנהגים מהצוות המצרי שהגיע במיוחד מבאחריה, שנמצאת 200 ק''מ מאיתנו (יש, רק עוד 200 ק''מ עד סוף היום ואנחנו שם....), החל מהשעה 9 בבוקר חיכה לנו בנקודה שנקבעה מראש והתקרב לקראתנו לקראת אחה''צ.
מנוחה קצרה, טיפול באופנוע נוסף, הפעם טיפול קליל, באופנוע של אלי, רק כבל קלאצ' שנקרע וקלאצ' שמחליק טיפה.
את האופנוע של רועי מעלים על הטנדר הנוסף שהצטרף אלינו למסע, תדרוך נוסף של עופר שמסביר לנו יפה ובחיוך שהדרך לפנינו מובילה לבאחריה ועברנו כמעט את מחצית הדרך וחייבים לזוז ונקווה שעד הלילה אנחנו ביעד שלנו.
אחרי המנוחה התחילה עבודה קשה נוספת, אמנם נחנו, צוות הליווי דאג לנו למים טריים ואוכל קל אבל שעות הערב התחילו להתקרב , השמש יורדת והדיונות, לעזאזל לא נגמרות, עוד שניים נופלים בקטנה, ולאלברט יש פנצ'ר שמתוקן על הדרך, אילן נופל ועובר לג'יפ ורונן מחליף אותו ואח''כ גם האופנוע של עדן מתחיל לעשות בעיות רגולאז', ראבק מה בסך הכל ביקשנו? להגיע למלון, לשים ת'ראש, משהו קר לשתות ולסיים פאקינג 460 ק''מ ביום אחד.
אבל כנראה שפנטזנו או שהזינו משהו שכזה, שמסיימים עוד היום את מסע הדיונות.
הערב יורד, כמה חבר'ה בהנחיית המפקד עופר, ממשיכים הלאה על מנת למשוך את הסיירת לפרוץ כמה שיותר קדימה ולגבור על הדיונות, מאחור נותרים אלו עם הבעיות באופנוע והמותשים, אבל עופר, משה, רונן, עמית, צביקה ושי לא נותנים להם להישבר ומקדמים אותם לעבר השקיעה כשהבנות עוזרות לדחוף את אלו שמגיעים בתוך הדיונה.
לילה במדבר
הלילה ירד על המדבר כולנו שקטים, לא שקט של פחד חס וחלילה, למרות שאנחנו בסך הכל 40 ק''מ מגבול מצרים לוב, אולי שקט של עייפות, אבל בעיקר שקט של מוכנות לבאות, כולנו בדריכות להחלטה של עופר.
וההחלטה הגיעה! אחרי אישור מיוחד והוצאת הנשמה שקיבל מהצבא, יש לנו אפשרות לחכות בשטח עד שיגיעו ג'יפים לאסוף אותנו לבאחריה כדי שלא נישן בלילה במדבר.
עופר נותן לנו הנחיות לילה, נשארים כאן, אתם נחים וצוברים כוחות ולפנות בוקר בשעה 4:00 יגיעו ג'יפים מבאחריה לחלץ את האופנועים ונמשיך בדרכנו.
בינתיים אוספים את החבר'ה שהמשיכו ומצמידים אותם אלינו ללינת הלילה, ארוחה חפוזה וקלה מחולקת, לפעמים פיתה יבשה עם עגבנייה יכולים להיות מעדן!
לי יש תפקיד – ספירת מלאי של כולם ולוודא שכולם מתפקדים, למרות שבשעה שכזאת, אולי היינו מבקשים איזה פטור מתפקוד לזמן מה...
דניאל נתן את האות – והנגרייה החלה את עבודתה מכל כיוון, עד שנרדמנו, הבנו שכאן במקום הזה, עם מוראל גבוהה מאוד, הגענו לפסגה שאף אחד מאיתנו לא חלם להגיע. תן לשים ת'ראש על דיונה, כ''כ התאים כאן, כולנו נזרקנו על החול עם הבגדים – כולל אותי ואין מצב שאמצא בסיטואציית חול כזאת או אחרת.
האוויר היה נקי, אין שום חרק מעופף, ים של כוכבים, הכרית הייתה ערמת חול, הצוות המצרי כיסה את רובנו במחצלות ונמנמנו עד השעה 4:00 לפנות בוקר, בדיוק בשעה שנקבעה עם המחלצים, דיוק שוויצרי במצרים.
את הבוקר של היום החמישי פתחנו מאוד מוקדם
דיי קריר, שלושה ג'יפים מגיחים מאמצע שום כלום, אנחנו מתעוררים במלון מיליון כוכבים, שרותי טבע טבעיים, חיוכים של כולם, מבסוטים לאללה, עם אנרגיות חדשות.
מעלים שלושה אופנועים שלא יכולים להמשיך איתנו בנסיעה על גבי הג'יפים שהגיעו מבאחריה, ג'יפים סגורים עם ספסלים מתקפלים, האופנועים מונחים בשכיבה על הצד , עדן מציין שזה נראה כמו אוטו חברת קדישא לאופנועים.
הבוקר עולה, אור ראשון השעה כמעט 5:00, אנחנו מתארגנים לתזוזה, היום אני בג'יפ יחד עם ניריט , הצוות הגברי המצרי, נדחס מאחור ונותן לנו את הכבוד לשבת מקדימה ולתצפת על הנוף.
איזו זריחה מדהימה, ותוך כדי הנסיעה באוטו אני מצליחה לצלם כל דבר שמסביבי, שתינו מתפלאות מהנוף שעוטף אותנו, מהמרחב האין סופי ומתחילות לדבר על החיים – תודה לך על בוקר מיוחד, אני שמחה שיצא להכיר מקרוב .
סטייג' של מרוץ הפאריז דאקר
הזמן עובר ואיתו גם הדרך, אנחנו מתעדכנות מידי פעם עם סאמר עוד כמה זמן יש לנו עד שנגיע לבאחריה או עד לנקודה שפויה, עוצרים ליד קבוצת רוכבים שנחים ומחכים לשאר.
הם צלחו דיונה מעצבנת, בעצם כל הדיונות היו מעצבנות זו לא הייתה שונה כל כך, אני רואה את קובי שלי מתקרב , לרגע אני מרגישה שאני עומדת באיזה סטייג' של מרוץ הפאריז דאקר, רק חסר לנו ההליקופטר מלמעלה שיצלם, אני רואה ומרגישה שהוא עם אנרגיות טובות ודיי מבסוט אפילו שחצה כרגע דיונה קטלנית.
כולנו מתרכזים ביחד למפגש , מתחילים לספר חוויות והשוואת עבירות, השוואות של גברים במהלך מסע כומתה, הכל נעשה בכיף ועם המון חיוכים ובידיעה ששם מעבר להרים, נמצאת אוטוטו באחריה.
היום כבר עולה ואנחנו בשטח די הרבה זמן, אולי לא שמנו לב, טוב ככה זה כשנהנים , ממשיכים הלאה, כשבדרך האופנוע ודניאל נגמרים, דניאל עובר לג'יפ יחד עם האופנוע שלו, את האופנוע של רמי מורידים מג'יפ ההלוויות ורועי מתנדב להיות הרוכב על הפנינה של רמי, ואיזה חיוך שהיה לרועי באותו רגע - הבריא בשניות.
בכלל, אחת המסקנות מהטיול במתחם הדיונות – התרופה הכי טובה לחולים הייתה לחזור ולרכב גם אם זה לא היה האופנוע שלהם.
הירידה לבאחרייה
השעות, הדקות והשניות עוברים לאט עד !!!! שאנחנו רואים לפנינו את הדרך לבאחריה, דרך של כורכר אבל תנו כורכר , משהו כחידוש במקום עוד דיונה.
נכנסים לעיר, כל מה שמעניין אותי עכשיו זה לשתות ולבכות, דיי,אני מיובשת, זה כנראה ירידת הלחץ של כל היומיים האחרונים, פרידה מהקצין הצבאי - יאללה ביי ואנחנו מתפנים למלון.
כבר צהרים, אנחנו ערים ופעילים משעה 4 לפנות בוקר, כשהרבה מאוד חול מסביבנו, עופר מעדכן אותנו שאנחנו נכנסים למלון לארוחת צהרים ומנוחה ונתראה אחה''צ.
מנוחה טובה במלון לא משהו בכלל , אבל כשעייפים הכל הולך – זה בדוק.
קבוצה של מתעוררים יוצאת עם עופר למרכז העיר לתיקונים ושביצורים של האופנועים, בינתיים אנחנו במלון מחכים להם לארוחת ערב, שניים מחפשים בטלוויזיה שבלובי איזה ערוץ שישדר את משחק הכדורגל – אליפות אירופה משהו..... ואנחנו היינו האליפות של המידל איסט!
יש לנו ערב פנוי (לפחות עד השעה 23:00), לאחר ארוחת הערב, עופר מפקד הסיירת פורש למנוחה עד הבוקר והשאיר הוראות תפעול ליליות, כל הקבוצה למעט רמי שהזהה הזיות מיוחדות בחדר לידנו, התכנסנו במרפסת לערב חוויות מדבריות ואף הרמנו כוס בירה לחיי המיוחדות והטיול שזכינו, לחיי הסיירת.
בשעה 23:00 מתייצבים בחוץ לעלות שוב ארבעה אופנועים שנשלחים בדרכם לסוכנות סוזוקי בקהיר בתקווה להצלה לפני שחוזרים לארץ, משאית גבוהה וארוכה הושכרה לצורך המבצע וחיילי הסיירת מתפעלים ומתפקדים על פי ההנחיות של מפקד הסיירת שישן את שנת האופי שלו.
אחרי ליל מנוחה כולנו קמים רעננים לעוד יום של טיול
היום אנחנו בדרכנו לקהיר - לא מסלול ארוך, בלי נסיעה קרבית, אנחנו את הקרביות שלנו תרמנו ביומיים האחרונים.
אנו עולים לתצפית מול המלון על כל הנוף הפרוס, מרחב שלם של עצי תמר באמצע המדבר המערבי.
ממשיכים בצורה מסודרת לביקור במלון האקולוגי של אחמד מבעלי חברת התיירות המצרית, הוא מספר לנו על הבניה המיוחדת, כולנו תקווה שעד שנבקר כאן בפעם הבאה המלון יהיה כבר בשלבי אירוח, אבל קצב הבניה המצרי והאקולוגי שלפנינו לא מבטיחים את החלום הזה, אבל בהחלט מומלץ יהיה לבקר וללון במקום לכשיפתח.
נפרדים מבאחריה ופנינו לקהיר, הקצב רגוע לאללה, זמן מצרים, עוברים נופים חדשים, יש הרבה ירוק מסביב, יש גם תנועה, משהו שהיה חסר לנו ביומיים האחרונים, כביש ארוך עם מכשולי לבנים פזורים מידי פעם בכביש, מסמנים ומתריעים על המכשולים, רוכבים לאורך ציר הרכבת ועוצרים למנוחת צהרים בתחנת רכבת על אם הדרך.
החבר'ה המצרים עורכים לנו פריסת צהרים, ארוחה קלה המבושלת לנו בטאצ' אישי של מנם שקשוקה אורגנלית, וסלט טונה טרי, פיתה וירקות.
מגיעים לקהיר
מתדלקים בשטח כרגיל (כמה שזה חסר כשמגיעים לארץ...), מיישרים ג'אנט קדמי באופנוע של אלברט, פטיש 5 קילו ביד של מוסטפה והג'אנט ישר כמעט כמו חדש, ממשיכים לקהיר.
מגיעים לפאתי העיר, התנועה התחבורתית הצפופה מורגשת, עוצרים לחילוץ עצמות, פעמיים דניאל על הדרך, רועי עם חיוך מאוזן לאוזן של בית הבראה כי הוא רוכב על הפנינה של רמי.
כולנו כבר מריחים את קהיר , מחכים לליווי האח''מים אליו הורגלנו בכל כניסה ויציאה מהערים. חוזרים שוב למלון המוכר, איזו הרגשה של בית.
פריקה מהירה של הציוד, חניית האופנועים ואנחנו עולים בזריזות על האוטובוס למרכז העיר קהיר.
אוי כמה שזה היה טוב, לנוח סוף כל סוף במזגן, עם בגדים קלילים, ויש מי שדואג לנווט אותנו בלב ליבה של קהיר לכיוון המוזיאון, אנחנו נוסעים מעל לנילוס הרחב, צפוף ודחוס באזור הזה, הרבה תיירים ומקומיים, הרבה חנויות מכל הכיוונים.
המוזיאון המצרי והשוק של חאן אל חלילי
אנחנו מגיעים למוזיאון שעה וחצי לפני סגירה.
עופר מנווט אותנו במבוכי המוזיאון, יש הרבה מה לראות וצריך המון המון סבלנות, אבל אנחנו דיי עייפים והארד דיסק שלנו במצב של דחיסה, אנחנו עוברים על קומה וחצי של הרבה מאוד פריטים ודברים מיוחדים, אבל המנוחה בחצר על הדשא עם ארטיק טוב וקפה מרענן קוסמים לנו יותר.
מהמוזיאון אנחנו ממשיכים לשוק חאן אל חלילי במרכז העיר, סוף כל סוף קניות!!!! – אבל לא להתלהב, לא יצאנו בשלל כל כך גדול, אבל החוויה להסתובב בשוק הענק המסועף הזה – זה תענוג וחובה.
התחלנו כקבוצה ולאט לאט הידלדלנו ונשארנו שלושה, אני, קובי ועדן כשאלינו מתלווים כל הזמן !!!! שוטרים ממשטרת התיירות עם נשקים ושוטר מקומי שניסה כל הזמן להוביל אותנו למסעדה בטוחה.
מצא את מי להושיב... , כל פעם חמקנו לו עד שפשוט באיזה שהו שלב לקח על עצמו את הפיקוד והוביל אותנו בתוך השוק ועזר לנו להתמקח על דברים.
שיטה נחמדה ההתמקחות, יש מליון באסטות עם חולצות, ושלושה מוכרים שרצים מעמדה לעמדה וכל פעם עם מחיר אחר, מצחיק ונחמד לסיום של יום. כבר נכנסנו לשעות הערב ומתחיל להחשיך, כמה יפה המקום הזה בשעות הערב, השוק פתוח כל הלילה, קילומטרים של שוק, אנחנו נוסעים מעליו, בתוכו, מסביבנו הכל חי ומואר.
מגיעים עם חוויות למלון, ארוחת לילה טעימה ופרישה ללינה בתנאי לוקסוס 5 כוכבים כי למחרת בבוקר אנחנו בדרכנו חזרה לישראל .
הבוקר האחרון במצרים, מסרבת להאמין שזה היום האחרון שלנו, קמים מוקדם כדי לנצל את השעות הנעימות ואת הכבישים הפתוחים של קהיר ויוצאים מהעיר בנוהל הקבוע של הליווי המשטרתי , רוכבים בסמוך לנילוס ולביוב המרכזי של העיר, משנים תפאורה מהמרכז הצפוף לפרברים.
לפני שאנחנו עוברים חזרה את תעלת סואץ אנחנו עוצרים בתחנת דלק לתדלוק ורענון, שלושה חברי סיירת מצאו צעצוע והשתוללו עליו קצת – מגיע להם, זה הזמן להתפרק לפני החזרה הביתה.
חוצים את סיני חזרה לישראל
אנחנו רוכבים בכיף, לפנינו ניידת של משטרת התנועה המצרים שפותחת ציר בשבילנו במהירות טובה בשביל להתרכז בנוף שכרגע אנחנו נפרדים ממנו.
פנינו לכפר נחל לארוחת צהרים ותדלוק אחרונים לפני ישראל.
אנחנו מגיעים לאותה מסעדה ראשונה שאכלנו ביום הראשון למסע, כנראה שבעל המסעדה תפס תחת על הקבוצה, והמארגנים החליטו שאנחנו נודדים על כל צבא הליווי הגדול למסעדה שממול.
תוך חצי שעה בערך, הוכנה לנו ארוחת צהרים טעימה בנוסח המוכר והטוב .
לאחר שיחת הסיכום שהתקיימה במסעדה, התארגנו בחוץ לתזוזה, זהו, תדלוק אחרון מוזל עד התחנה הבאה באילת.
קצב הרכיבה ממשיך להיות רגוע, עופר כרגע במאסף, נהנה לצפות על חברי הסיירת שלפניו.
הנוף שוב הופך להיות מוכר , בקעת הירח, הפיתולים בין הרי הגרניט, הצבעים שמסביב, הנה עוד שנייה ואנחנו פוגשים שוב את הים הכחול והמדהים הזה שלפנינו, מרגישים את האוויר והאווירה האחרים, זה כבר מרגיש קרוב לבית, כנראה לא סתם המשטרה הובילה אותנו בצורה רגועה, היא רצתה לעשות לנו השוואת טמפרטורות ומצבי אווירה, לא רצתה שניפול ככה מהר שוב למצב הישראלי.
מגיעים למעבר הגבול, מתחילים בהכנות למעבר, עופר והחבר'ה נוסעים לקבל את האופנועים שהגיעו מקהיר ללא הצלחת תיקון, עוברים שוב את תהליך הניירת ושרשרת השחרור הפעם, טלפונים הביתה, זהו סיימנו ואנחנו עוד מעט בצד הישראלי.
העניינים מתוקתקים עכשיו דיי מהר, מוותרים לנו מכאן ומשם, מעבר גם בדיוטי פרי שמאוד זול.... והנה אנחנו בצד הישראלי, לאט לאט בודקים אותנו, יאללה אנחנו רוצים כבר להיות אחרי, את האופנוע של שלומי מכניסים לשיקוף והוא מתבאס כי גם הוא רוצה להיות כבר בכיכר של הבית..
מילות סיכום נשמעות הכי טוב בכיכר הראשונה ביציאה מהגבול
חיבוקים ופרידות תמונה משותפת, ארבעה אופנועים עולים על עגלה למוסך באילת. עופר מארגן מוניות ספיישל למרכז לחבר'ה ללא האופנועים, הקבוצה ממשיכה בשעה 18:00 צפונה לפיזור ואנחנו מתלווים לאלברט לצופר לאירוח ללילה אחרון בדרום, לסיום נפלא של מסע מיוחד.
לא יודעת איך לסכם את המסע / טיול הזה, כבר שלוש פעמים אני רושמת ומוחקת את השורות, כבר מהיציאה ממצרים ידעתי שיש לי כמה שורות סגירה למסע הזה, פתאום עכשיו קשה לעלות אותן לכתב, הן כל כך עמוקות בתוכי שאולי אם ארשום אותן הן רק יהרסו לי.
זכיתי ליהנות מטיול מיוחד שלא חלמתי או חשבתי שאזכה לעבור, כל מקום ודקה זכורים לי, לא מצטערת לרגע שיצאתי למסע, נהפוך הוא, מחכה כבר לאחד נוסף.
הכרתי אנשים מיוחדים, לעבור ולראות מקומות ונופים שעד היום ראיתי בצילומים ועכשיו נגעתי בצורה ממשית.
אפילו ישנתי על חול באמצע שום מקום, דבר לא פשוט בכלל מבחינתי ונסעתי יומיים בג'יפ בשטח.
ועוד דבר שהוא חשוב, זכיתי להכיר אדם מיוחד שהוא קוסם אבל קסם בפני עצמו – עופר שהצליח עם חיוך מיוחד להוביל אחריו את כולנו, מלאים בביטחון עם החלטותיו ומבצעים את הנחיותיו, מפקד שראוי להערצה.
בשנייה שחצינו לישראל וכשנפרדנו מעופר ידענו שאנחנו בהחלט נשוב ונטייל איתו.
ועכשיו התודות:
* תודה למשה רוקח מנהל מותג סוזוקי מחברת עופר אבניר על שהפגיש אותנו עם עופר אוגש ועזר לנו במהלך הטיול.
* תודה גדולה לעמית שאבי, שי פוני וצביקה יחזקאלי שעזרו, תמכו, צילמו והיו איתנו בכל הרגעים המיוחדים.
* תודה לצוות המצרי שעזרו ותמכו ופינקו אותנו לאורך כל הטיול.
* תודה לחברים בקבוצה לכל אחד בנפרד ולכולם ביחד, קבוצה שאיתה חלקנו שבוע ימים של מסע מגבש ובהחלט הפכנו להיות סיירת שרוטה – ושריטות רק מוסיפות יופי וקרביות לאופנוע.
* תודה לניריט המיוחדת על מי שאת!
* תודה לאלברט וחדווה על האירוח והטיול של שבת ומעבר לזה .
* תודה מיוחדת ואישית לרונן טופלברג - על כל החיוכים והעזרה והתמיכה ובכלל הכיף להיות איתך.
* תודה גדולה לקובי שלי שלא וויתרנו ויצאנו למסע, על כל ההכנות המשותפות ועל הכיף שהיה.
* ותודה ענקית לך עופר על הארגון, ההובלה, הסבלנות והסובלנות לכולנו, הפנקס פתוחה ורושמת רק דברים טובים והמלצות חמות.
מגיע לך חיבוק ענק – אתה הקסם של כל המסע
קישורים לאלבומי תמונות של קובי קרין
תגובות