על פסגת המון בלאן MONT BLANC - ספטמבר 2009

זה לא היה קל (וזה אף פעם לא קל) אבל היה שווה בהחלט!

המון בלאן קשה לטיפוס!!!

את זה כבר כתבתי כמה פעמים ואמרתי עשרות פעמים וזו גם לא המצאה שלי! המון בלאן MONT BLANC ידוע כהר שקשה להעפיל לפסגתו. 4,807 מטרים מעניקים למון בלאן את התואר המכובד של ההר השני בגובהו ביבשת אירופה. בבכורה זוכה האלברוס, 5,642 מטרים גובהו, בקצה המזרחי של אירופה (קישור לטיפוס).
ובכל זאת נחשב המון בלאן כהר שקשה להעפיל לפסגתו ואחוזי ההצלחה של אלפי המטפסים מידי שנה נמוכים, ורק מאות מתוכם מגיעים לפסגה. עיקר הקושי הוא בגלל מזג האוויר והרוחות העזות הפוקדות אותו לעיתים תכופות. רוחות ההופכות את הטיפוס לקשה ובעיקר מסוכן. כך שכל שנה כמה עשרות מטפסים מקפחים את חייהם בדרך לפסגה הנכספת.

מינוס 25 מעלות על פסגת המון בלאן

הפעם לא היה זמן להכנות

יורם קראוס, מנכ''ל SMS, התבקש לצלם את הטיפוס לפסגת המון בלאן עבור ערוץ 10 (לכתבה על מנהלי חברות העוסקים בספורט אתגרי). אני התבקשתי להיות הצלם (וכי איך אוכל לסרב?!). מוטי החליט להביא את בנו, הנמצא לקראת גיוס לצה''ל ועודד חשב כי אם בנו, בן ה-16, יגיע המוטיבציה שלו להגיע לפסגה תגדל. כך יצאנו מהארץ בשתי קבוצות - מוטי, עודד והבנים יצאו קודם על מנת לתרגל הליכה בשלג ולהתאקלם לגובה. יורם ואני מאוחר יותר ומיד בסיומו של מסע ג'יפים לירדן (קישור).

הכתבה ששודרה בערוץ 10 על יורם קראוס

ראיין וצילם על ההר: עופר אוגש

החיים על פי התחזית...

בכל מקום בשאמוני (העיירה הגדולה למרגלות ההר), ברכבלים העליון, האמצעי והתחתון, בתחנת הרכבת ובעצם בכל מקום סביב המון בלאן תלויה תחזית מזג האוויר לימים הקרובים. דף נייר בגודל A4 החורץ גורלות. לא שהתחזית תמיד קולעת, אבל לפחות נותנת תקווה (או שלא) והיא הבסיס לתוכנית הטיפוס של הימים הקרובים.

הטיפוס למעלה תמיד קשה!

מתחילים ברכבל המטפס מלה-הושס LES HOUCHES, מ-1,000 מטרים ועד ל -1,700 מטרים, וממשיכים ברכבת ההרים המטפסת עד לגובה של 2,300 מטרים (עד כאן לא קשה במיוחד).
את ההליכה מתחילים על שביל הררי המטפס עד לקצה הקרחון ליד טטה-רוס TETE ROUSSE בגובה של 3,100 מטרים. כאן עולים על קרמפונס (מסמרי שלג המולבשים על סולית הנעל) ומטפסים על הקרחון ובהמשך על המצוק הסלעי עד לבקתה העליונה של אגו דה-גוטה AIGUILE DU GOUTER בגובה של - 3,817 מטרים, כאן לנים את הלילה.

קור ורוח של לפנות בוקר

התחזית אמרה שמשעות הבוקר המאוחרת הרוח תתחזק! אז מה עושים? יוצאים לדרך ב-3 לפנות בוקר על מנת להספיק לפסגה לפני שהרוחות החזקות ימנעו זאת מאתנו. מהבקתה לפסגה זו דרך ארוכה!
ההר הקמור והלבן כולו מתעתע ונדמה לך כי אתה רואה את הסוף, למרות שהוא עדיין רחוק. אבל אז נחשף הרכס הבא אותו יש לטפס ולחצות. בבקתת הניצולים הלא מאוישת REFUGE BIVOUAC בגובה של 4,362 מטרים הרוח מתחזקת והטמפרטורה צונחת. כאן המקום ללבוש את כל מה שיש, לסגור רוכסנים ולכסות כל פיסת עור - אחרת כווית הקור מובטחת.

עד לפסגה...

מגובה של 4,362 מטרים יוצאים ל-לג (קיטוע) האחרון. 450 מטרים בהפרש הגובה נמשכים על פני שעתיים של הליכה בשלג על מצוק צר שמשני צידיו מדרונות שלג תלולים. הרוח מכה, הקור מקשה אבל המוטיבציה מושכת אותנו למעלה. מעט לאחר הזריחה אנו נעמדים בקצה המצוק - זו הפסגה!!! 4,806 מטרים או 4,810 מטרים - הגובה של הפסגה משתנה בהתאם לגובה השלג ומופיע כמספר שונה במפות ובספרים.
אצלי ב-GPS פסגת ההר נמדדת ב- 4,807 מטרים.
שולפים את הדגלים, את מד הרוח - מצטלמים ומיד יורדים למטה - קרררר מאוד!

משפחת קציר על הפסגה

זה אף פעם לא נגמר עד שזה נגמר

הירידה מטה קשה לא פחות מהטיפוס. הגוף עייף, הברכיים כואבות ויש לשמור על ריכוז גבוה בחלק הסלעי. לבסוף מגיע הקרחון וכבר רואים את הסוף... בשלב זה אני כבר הולך בנחת, יש לכתוב ''חולם'', חוצים את הערוץ הרחב שמולי השביל המסיים את השלב הקבוצתי - בו הלכנו 17 שעות מחוברים אחד לשני בחבל. עוד 100 מטרים, אולי פחות, מתנתקים מהרתמות ומהחבל הקושר אותנו יחד, מורידים קסדות וחולצים את הקרימפונס (מסמרים) מהנעלים.
אני מפליג במחשבות בעולם שלי ואז אני קולט את יורם מושך את החבל וצועק ''אבן''. את הסלע שנופל אלי אני קולט ברגע האחרון, זז קדימה, והסלע רץ אלי, חוזר לאחור והסלע מפספס לי את הכתף בסנטימטרים בודדים. הדופק שלי בשמיים, הרבה מעבר לגבול העליון בשיא המאמץ. ואז אני שומע את מוטי שמאחורינו צועק ''מפולת סלעים''. אנו מתסכלים ימינה ורואים שמהמדרון מתדרדרים אלינו כמה עשרות סלעים ואבנים.
בהחלטה של רגע אנו מתחילים לרוץ , החבל נכרך סביב רגליו של יורם, הוא נופל ואנחנו נופלים אחריו. כל מה שנשאר לנו לעשות הוא לטמון את הראש מתחת למדרגת הסלע והסלעים מקפצים מעלינו - איזה מזל!
אנחנו חוזרים לרוץ לקצה השני של הערוץ, למקום מבטחים, הנשימה מסתדרת והדופק מתחיל לרדת. מוטי, יונתן וג'ף חוצים בריצה את הערוץ והם נרגשים לא פחות מאתנו - מהצד הם ראו אותנו בליבה של מפולת סלעים וכבר התכוננו לרע מכול...
עכשיו נשאר להירגע, להוריד את הקסדה, את מסמרי השלג ולרדת בנחת לכיוון רכבת ההרים שתיקח אותנו לתחנה העליונה של הרכבל בדרך לעיירה שאמוני, למרגלות המון בלאן - סוף הסיפור... להפעם!

קישור לכל יומני טיפוס ההרים באתר

קישור למסעות טיפוס הרים הפתוחים לקהל המטיילים של האתר