מתי חייכתם בפעם האחרונה בזכות שור?

ירושלים על המפה העולמית

אבל הפעם לא בגלל מהומות בהר הבית, לא בגלל מחלוקת פוליטית, לא בגלל התפרעויות חרדים ואפילו לא בגלל ביקור נשיאותי רם מעלה של אורח ממדינה רחוקה. הפעם זה בזכות תחרות ''רדבול סואופבוקס רייס'' שבה השתתפו עשרות צוותים מכל רחבי הארץ במטרה לספק את המופע המגוחך ביותר עם עגלה קטנה ומעוצבת ככל שתהיה וקביעת הזמן המהיר ביותר במדרון שאורכו קצת יותר מחצי ק''מ.

אז לפני שאסקור את אירוע עצמו ואשתדל להכניס אתכם לעומק החוויה, אתן כאן רקע היסטורי וטכני קצר על מהות התחרות. כמו רבים מאיתנו אשר בנו עגלות לא ממונעות בילדותינו שהיו מורכבות מארגז עץ (ארגז פרי הדר בשנות ילדותי) שאליו הותקנו שני סרנים מעץ ובקצה שלהם שני ''קוגלגרים'' (שאף פעם לא הבנתי מה מקורם), כך גם במדינות רבות בעולם ועוד בתחילת המאה הקודמת, אז השתמשו הילדים בקופסאות העץ שבהן אוחסנו קוביות סבון ולפיכך קיבל ה''ספורט'' הזה את השם ''מרוץ קופסאות הסבון'' שנערך בכל עיר באירופה והתפשט עד מעבר לים.

את הסבון כבר לא מובילים בקופסאות עץ ובכלל, כל מה שאין לו מנוע לא נמצא ב''מיין סטרים'' אבל בכל זאת, האירוע הענק שנערך בחול המועד סוכות, הראה את תשוקתם של הישראלים למהירות ואת הרוח הספורטיבית והיצירתית שמפעמת בהם.

החוקים פשוטים, בנייה עצמית של שלדה בסיסית ברוחב של שני מטרים ובגובה של עד 2.4 מטרים ובמשקל של עד 80 ק''ג. התנאים הם איסור שימוש במקור הנעה חיצוני לרבות דוושות ובשם הבטיחות הוכנסה חובת מערכת עצירה וחגורת בטיחות מעוגנת לשלדה.

ראש העיר אמר!

ראש עריית ירושלים, מר ניר ברקת, הביע את הסכמתו המידית לקיום האירוע בעירו. וכשראש העיר אומר כן אז כל מחלקות העירייה הקשורות לעניין ומשטרת ירושלים נכנסות לפעולה. המקום הנבחר היה הרחוב המוביל מבית המשפט העליון לגן סאקר. קטע כביש בירידה שאורכו קצת יותר מ 500 מטרים ובנקודת האמצע שלו אף קיימת מנהרה קצרה.   לצורך העלאת הריגוש ובדיקת עמידותן של העגלות המתדרדרות הותקנה מדרגה בגובה 20 סנטימטרים באמצע המסלול. מי שישרוד את הדרך עד לשם, יצטרך להפנות בחדות את עגלתו בפניית 90 מעלות לימין ולדהור לעבר קו הסיום שנמצא בכניסה לגן סאקר.

המסלול הוכן בצורה מושלמת ובשני צידיו הונחו חבילות חציר לריכוך ההתרסקויות שעלולות היו להתרחש. ההקפדה על הפרטים הקטנים ועל רווחת הצופים והנאתם עמדו מעל לכל ואנשי ההפקה התרוצצו במתחם כאחוזי טירוף והמתח הלך ועלה ככל ששעת הזינוק התקרבה. לצד הרחוב שבו התקיימה התחרות, על גג חניון ענקי ומטופח, הוקם מתחם המשתתפים ובו קיבלה כל קבוצת משתתפים מקום להצגת פאר היצירה שלה ואפילו אפשרות להתאמן על הריקוד המטופש ביותר שבכוונתם לבצע על במת הזינוק. כל צוות נבחן בשלושה פרמטרים, הראשון הוא היצירתיות שבבניית העגלה, לרבות החומרים ממנה היא עשויה ועיקרון הפעולה שלה. הפרמטר השני הוא ''המופע'' שבוצע על ידי אנשי הצוות על עמדת הזינוק (30 שניות לכל היותר) וכמובן שהפרמטר השלישי הוא התוצאה, מי יהיה המהיר מכולם? שקלול שלושת הפרמטרים יקבע מיהם המנצחים.

פתיחת ציר

את האירוע חנך ראש העיר בכבודו ובעצמו כשהוא יושב ברכב ההדגמה של רדבול בנבנה (למרבה הפלא) כפחית של משקה האנרגיה. ברקת שנראה משועשע מהעניין חבש קסדה וטס למטה כשהוא עוצר את השעון על דקה ושמונה שניות, תוצאה שהחזיקה מעמד זמן רב אולם בהמשך נופצה על ידי כמה צוותים שבנו מרכבות מהירות.

סמוך למועד פתיחת האירוע, נהרו הירושלמים ועוד אלפים רבים שבאו מכל רחבי הארץ והתנקזו אל הגדרות באורך קילומטר שנפרשו לאורך המסלול משני צידיו, עם ישראל אוהב להשתטות. ההורים היו יותר מאותגרים מהילדים שהתקשו לעמוד על הרגליים זמן רב אבל הם לא וויתרו. המסכים הענקיים שפוזרו לאורך המסלול יחד עם מערכות ההגברה והרמקולים הגדולים שמתוכם בקעו קולותיהם של אבי נוסבאום וימית סול המנחים, השלימו את החוויה והצופים נותרו מרותקים למקומם או במקרה הטוב שינו את המיקום על מנת לצפות טוב יותר.

בזה אחר זה נקראו הצוותים אל הבמה ולעיניהם הקפדניות של השופטים, הם רקדו, פיזזו ובמיוחד השתטו והכול במטרה אחת, לגרום לשופטים להעניק להם ציון גבוה. אחרי שצוות השיפוט בדק את היצירתיות בשעות הבוקר המוקדמות, הכול נותר בידי המשתתפים ואחרי הדחיפה במורד מבמת ההזנקה אל הכביש, העיניים עקבו אחרי כל עגלה והיו כאלה שביקשו לראות גם התרסקויות מרהיבות ולא רק מהירות מסחררת במורד.

מישהו חייב להתרסק פה

ההצלחה של הצוותים הראשונים לסיים את המסלול סיפקה ריגוש מסוים. אבל מארגני התחרות הציבו אתגר נוסף, ההתרסקות המרשימה של האירוע. זה לא שמישהו באמת רצה להתרסק אבל זה היה בלתי נמנע. וכמו סכר שנפתח לו, אחרי ההתרסקות הראשונה, החלו להתרסק עוד ועוד משתתפים לקול תשואות הקהל והתלהבותם של המנחים.   לצד המתרסקים היו גם כאלה שבאו להרשים. הפרס הראשון הצליח לדרבן את הצוותים ליצור דגמים יצירתיים והרעיונות שפעו והתגברו זה על זה. ככל שהלך האירוע והתקדם, היה ברור שצריך משהו חזק וגדול על מנת לסחוף את הקהל והשופטים גם יחד ולהבטיח את המקום הראשון ואת הפרס, נסיעה לאנגליה וביקור במפעלי קבוצת הפורמולה 1 של ''רדבול רייסינג''. צוותים רבים החליטו לבנות מחומרים ממוחזרים, צוותים אחרים חיפשו להשקיע דווקא ברעיון ופחות באיכות ההרכבה, והיו כאלה שהלכו על כל הקופה.

כאלה הם אנשי המרכז להכשרה טכנולוגית בחולון, אשר החליטו לחקות את ההצלחה של חיים סבן שזכה לעושר רב בזכות ה''פאואר ריינג'רס'' ורכב הרובוטריק שלהם נראה מתנשא למרחוק. כל מי שביקר במתחם המשתתפים בבוקרו של יום התחרות, תהה כיצד יצליח הדגם הענקי להשפיל את קומתו, להוריד את גלגליו ולצאת למשימה. איך הדבר הזה עומד? ואיך הוא עובד?

אנשי הצוות, סטודנטים מוכשרים שגייסו למשימה את המרצה שלהם לעיצוב תעשייתי, סיפקו את הסחורה. שופטי היצירתיות נתנו להם את הציון הגבוה ביותר, כמעט מושלם. כך גם ההופעה המרשימה שלהם על הבמה שבוצעה במקצוענות וההקפדה על התלבושות ואיכות ההופעה לא אכזבה. עכשיו זה בידיים שלהם, הרובוט נשכב כל קומתו על עמדת הזינוק והפך לרכב מרוצים, האות ניתן ושניים מאנשי הצוות נהגו בו ללא דופי עד לקו הסיום. הקהל הריע והשופטים היו נפעמים, הזמן לא היה מהמהירים ביותר אולם השקלול הכללי פעל לטובתם והם זכו במקום הראשון.

אנחנו הזוכים האמתיים

עשרות אלפי הצופים שראו את האירוע במשך היום כולו, הם הזוכים האמתיים. החוויה האדירה והחיוכים שנמרחו על פניהם של הילדים וההורים לא יימחקו עוד זמן רב. כל אחד הביא מצלמה קטנה או השתמש במכשיר סלולארי על מנת להביא הביתה חלק מהחוויה ולחייך בכל פעם מחדש. ירושלים שוב הייתה לכמה שעות במרכז החדשות ואפילו השוטרים ואנשי האבטחה של משמר הגבול שעשו עבודת קודש, לא התאפקו והקשיחות שלהם התרככה מעט והיו כאלה שגם הצטלמו למזכרת עם מישהו בתחפושת של תרנגולת, או רכב בדמות עכבר. המסורת של חברת רדבול בהפקת אירועי ענק כאלה נמשכת בהצלחה יתרה וגם אם התנועה קצת משתבשת באותו יום, זה שווה!