ביטוח החובה כדוגמא לחוסר מנהיגות במדינת ישראל

איך רוכשים ביטוח חובה?

ואיך אופנוען רוכש ביטוח חובה?

אצל האופנוענים זה לא כך. כאן אין ברירה והמחיר קבוע. אופנוען יכול לרכוש ביטוח רק ב''פול'' או אצל סוכן המקושר למערכת של ה''פול'' (מאגר חברות הביטוח). אפשר גם לרכוש היום ביטוח מעט מוזל תמורת השתתפות עצמית בגורם של ''כאב וסבל'' – וגם זה רק בחברת ה''פול''. הפול הוא חברת ביטוח של כלל חברות הביטוח אשר הוקמה מתוקף חוק ותפקידה לבטח את הציבור אותו לא רוצות חברות הביטוח המסחריות לבטח.

וכאן נדרש ההסבר:

במדינת ישראל קיים חוק מיוחד בעולם – חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ובקיצור: פלת''ד). החוק הוא חוק סוציאלי (חברתי) הבא להגן על כל המשתמשים בכביש ולתת להם ולסביבתם הגנה מכסימאלית בעת פגיעה. על פי החוק חייב כל כלי רכב הנע בתחומי מדינת ישראל לרכוש ביטוח ''חובה'' המכסה פגיעות בגוף ובנפש של הנהג, הנוסעים ברכב וכל מי שיפגע מהרכב. על מנת לחסוך בזמן שיפוטי ובכסף הוחלט כי סוגיית האשם (כלומר מי מכלי הרכב אשם בגרימת תאונה) לא תידון. כמו כן הוחלט כי עו''ד העוסקים בתביעות אלו יקבלו אחוז קבוע כשכר טרחה וזאת גם על מנת לחסוך מו''מ. זאת אומרת כי ביטוח הנהג (או הרוכב) שנפגע ישלם לבעליו את נזקיו הגופניים בלי קשר האם הוא אשם או הרכב השני המעורב בתאונה. הדבר כמובן שונה בנזק לרכוש (לכלי הרכב) שם מגיעים לדיון בבית משפט להכרעה באשמה על מנת לקבוע מי מחברות הביטוח תשלם על הנזק. וכאן הבעיה של רוכבי האופנועים ושל חברות הביטוח (שבשל כך לא רוצות לבטח אותם). בכל פגיעה באופנוען יש נזק גוף (זה החיסרון הגדול של האופנוע). חברת הביטוח של האופנוען חייבת לשלם לו מייד את מלוא הנזק, למרות שפעמים רבות אין האופנוען אשם. מכאן שהאופנוען נפגע פעמיים: פעם אחת פיסית על ידי הרכב הפוגע ופעם שנייה כלכלית על ידי חברות הביטוח שאינן רוצות לבטחו.
ובקיצור חוק הפלת''ד יצר מצב של ''כשל שוק'' בו חברות ביטוח מסחריות אינן מעוניינות לבטח אופנועים ומיד תיקן אותו באמצעות יצירת ה''פול'' – אותה חברת ביטוח  משותפת לכל חברות הביטוח המקבלת על עצמה לבצע את כל הביטוחים שהחברות המסחריות אינן מעוניינות בהם.

רוב רובם של הדו-גלגלי הם קטנועים המשמשים ככלי תחבורה חלופי למכונית

רוב רובם של הדו-גלגלי הם קטנועים המשמשים ככלי תחבורה חלופי למכונית

אז מאיפה לפול יש כסף לשלם?

ה''פול'' היא בעצם חברת ביטוח בבעלות כל חברות הביטוח הפועלות בישראל, על פי גודלן היחסי. את הפסדיה גובה הפול מכל חברות הביטוח השותפות בה. וכך בעצם נוצרה חברת ביטוח ענקית (גם אם אין בה הרבה מבוטחים) המחלקת את הנזק על פני כלל חברות הביטוח במשק.

מה רוצה המפקח על הביטוח? ובעצם יש להתחיל עם מי הוא המפקח על הביטוח?

המפקח על הביטוח הוא פקיד בכיר במשרד האוצר הממונה על יישום התקנות בנושא הביטוח. תפקידו לדאוג ליציבות מערכת הביטוח בישראל (וגם על שוק ההון והחיסכון הפנסיוני). המפקח אחראי על יישום החוקים ותקנות האוצר בתחום הביטוח וככזה יש בכוחו להשפיע על חברות הביטוח (שהן חברות ענק במשק הישראלי) ועל זכויות המבוטחים מנגד. במאבק האופנוענים נשמעת לא פעם הטענה כנגד המפקח כי ברצונו לייקר את הפוליסות וכי המפקח מתחשב יתר על המידה בחברות הביטוח המסחריות הנאלצות לסבסד בסבסוד צולב את ביטוח הדו-גלגלי.

אז על מה המאבק?

המפקח על הביטוח (אותו פקיד בכיר) רוצה כעת לשנות את יחס הסבסוד בין הפול לחברות הביטוח כך שחברות הביטוח ישלמו פחות כל שנה על הפסדי הפול ורוכבי האופנועים ישלמו יותר על מנת לכסות על הפער (והכול במסגרת החוק, התקנות והסמכות המאפשרות למפקח על הביטוח לעשות כך).

מעט מהרוכבים - עושים זאת בשטח...

מעט מהרוכבים - עושים זאת בשטח...

מה הן העובדות בתחום ביטוח החובה?

אופנוע הוא כלי פגיע יותר ממכונית – תאונה עירונית קלה בין שתי מכוניות המסתיימת בנזק לפח ולצבע של המכוניות, מסתיימת בפציעה גופנית אצל האופנוען כאשר מדובר במפגש של מכונית והאופנוע. על פי נתוני האוצר אופנוען מעורב ביותר תאונות ובעיקר עולה יותר כסף בכל תאונה. לטענת חברות הביטוח כל מבטח רכב משלם כ-80 ₪ מעלות הביטוח עבור הפסדי חברת הפול (רובם בגין האופנוענים). חברות הביטוח צריכות לשלם מידי שנה כ-200 מיליון ₪ לחברת הפול על מנת לאזן את הגרעון. אך עם זאת יש לדעת כי ענף ביטוח החובה לרכב הוא אחד מענפי הביטוח הרווחיים ביותר לחברות הביטוח ומספק להן הכנסה ורווח קבוע מידי שנה (וזה מתוקף החוק המחייב את כולנו לרכוש ביטוח חובה).
לעומת זאת כלל לא ברור כמה תאונות מעורבות (מכונית - אופנוע) קיימות ומה חלקם של האופנוענים באשמה של תאונות הדרכים המעורבות (מכונית – אופנוע) כיוון שהגורמים המחזיקים בנתונים (משרד האוצר וה''פול'') מסרבים למסור אותם לציבור.
מנגד יש לזכור כי לאופנוע (או קטנוע) יתרונות תחבורתיים וחברתיים שאם יעלה סכום ביטח החובה ירד בהכרח מספרם על הכביש (ככה פועלים כוחות השוק), יעלה מספר המכוניות בכבישים (ואיתו מספר המשלמים לחברות הביטוח) אך איכות החיים של האזרחים תיפגע.

מי מחליט ובעיקר איפה הוא?

מנהיג נבחן לא רק בעיסוק בדברים הגדולים והחשובים אלא גם בדברים הקטנים. ביטוח האופנועים בישראל הוא דבר קטן. אפילו קצת מציק. ובטח לא מעניין כאשר מדובר באוכלוסייה שאינה מפולחת אלקטוראלית (כלומר ביום הבחירות כל אחד יצביע למפלגה לפי הסוגיות של מדיניות חוץ, בטחון וכלכלה  ולא לפי מי מהמועמדים רוכב על קטנוע או משפשף רגליות...).
כאן המבחן של שר האוצר ושל הממשלה – וכאן הכישלון הגדול!
זה אומנם נראה ככישלון קטן ונקודתי (מי צריך את האופנועים הללו?) אבל כאן זה כל הסיפור! ואולי דווקא כאן זה הכיוון לתפוס מנהיגות ולשנות כיוון.
הקיפאון (סטגנציה) הוא הדבר השולט כיום במדינת ישראל. די לקרוא את מאמרי סוף השבוע של העיתונות הארצית כדי להבין שקברניטי המדינה עסוקים בשמירת הקואליציה שלהם, ובשפה פשוטה על הכסא (והפנטהאוז) שלהם יותר מאשר לעסוק ולהכריע בדברים החשובים. אבל בנושאים אלו קטנו מלעוץ עצות (וחוץ מזה בתחום זה יש הרבה מאוד יועצים ודעות).
אבל בתחום קטן אחד – סדרי עדיפות של תחבורה פנימית בתוך מדינת ישראל אפשר לנהל דיון ולהכריע בקלות.

ואולי אנו רוצים לחזור לנסוע עם חמור ועגלה

ואולי אנו רוצים לחזור לנסוע עם חמור ועגלה

מה רוצה מדינת ישראל?

אפשר, כמו בירדן, למנוע שימוש בדו-גלגלי (שם זה מטעמי ''בטחון'') ואפשר מנגד כמו במדינות רבות בעולם ובייחוד בעולם המערבי, להחליט שגורלו של המשתמש בדו-גלגלי בידיו ולחייב אותו רק בביטוח צד ג'.
ואפשר גם להחליט שדו-גלגלי חשוב לתחבורה בישראל, במיוחד לתנועה בתוך העיר. זה כלי שמתאים למזג האוויר הישראלי, זה כלי שמתאים למרחקים הקטנים שבין ערי המטרופולין, זה כלי שמתאים למדינה מפגרת בתחום התחבורה בה בערים הגדולות אין תחבורה ציבורית הולמת (להזכירכם: בתל אביב מדברים רק 40 שנים על רכבת תחתית, ועדיין מדברים...), זה כלי שמתאים לצפיפות הבלתי נסבלת על כבישים עירוניים ובין עירוניים במרכז הארץ. זה כלי חסכוני בדלק, בהשוואה לרכב ובדרך כלל מזהם פחות. ולסיכום זה כלי זול שמאפשר יותר חופש תנועה ליותר אזרחים.
האופנוע הוא פתרון תחבורתי אולטימטיבי למדינת ישראל.
הוא טוב לכלכלה וטוב לחברה וככזה ראוי כי ממשלת ישראל תנהל דיון רציני בנושא ותחליט מה היא רוצה? להכחיד את השוק (או לשמור אותו רק לבעלי אמצעים) או לפתח את השוק בראייה חברתית רבת שנים.
ולהזכירכם זה תפקיד המדינה להחליט על סדרי עדיפויות במיוחד בתחום התחבורה .
לדוגמא: מימון כביש 6 (והחלטה כי הוא עדיף על פני שמורות הטבע אותן חצה) או השקעה בפרויקטים תחבורתיים אחרים מהקופה הציבורית מתוך ראייה ממשלתית רחבה כי פרויקטים אלו יניעו את המשק הישראלי קדימה וכי הכסף הציבורי שהושקע בהם יחזור כפליים כתוצאה מהגדלת התוצר, מחסכון בהוצאות ומתשלום המיסים שיגדל בעקבות כך.

אדוני, שר האוצר – כאן אתה המנהיג וכאן אתה נבחן!!!

  גילוי נאות: הכותב הוא אופנוען, הרוכב (בעיקר בשטח) ומוביל קבוצות אופנועים לטיולים (בעיקר בחוץ לארץ).  
תודה לקובי קרין על ההערות וההגהה.   ובהצלחה לרוכבים ולכל משתמשי הכביש במאבק!