סובארו B3 ראלי - No more games

''מספיק עם המשחקים! אתה כבר ילד גדול'', המשפט הזה מלווה אותי יותר מידי. מהגן, דרך בית הספר ועד היום. בוריאציות שונות עם דוברים שונים. הורים, מורים, חברות, חברות לשעבר, פסיכולוג, פסיכיאטר מחוזי... לא משנה מי הדובר – העיקרון נשמר. הילד הנצחי ששוכן בתוך כל גבר וממאן לתת לו להתקדם הלאה. ''מספיק עם המשחקים, הגיע הזמן לדבר האמיתי'' הפטיר גם רוני נאק רגע לפני שהטיל עלי את המשימה להתלוות לאון יעקובסון בנסיעה על הסובארו B3 גרופ N של יובל מלמד. באמת מספיק עם המשחקים, יש שלב שצריך להניח את השלט של הפלייסטיישן בצד ולנסות את הדבר האמיתי. כמה קשה זה כבר יכול להיות? וחוץ מזה, זו ההזדמנות לבדוק עד כמה משחק הוידאו דומה לדבר האמיתי.

השמיים לא בישרו טובות. יום סגרירי עמד בפתח ופנינו מועדות אל חוות פיליפ שסמוכה לקריית גת. יום לפני כן כבר ירד גשם, יוצר צפייה למשטח בוצי, חלקלק ודביק. סטרילי ונקי כמו עם הפלייסטיישן זה בטח לא יהיה... בעודנו נוסעים על השבילים בדרך לסטייג', ממלאת הואנדורה את ה-B3 שבנגרר בחתיכות בוץ עבות ודביקות. כשהגענו לסטייג' האדמה הייתה פחות בוצית ויותר מהודקת - מושלם. אין החלקות מוגזמות מצד אחד, או אבק מעיק של קרקע יבשה מהצד השני.
הסטייג' שלפנינו היה מעגלי וכלל בתוכו מספר פניות S מהירות ופניית ראש סיכה הדוקה אחת. מדובר בסטייג' שבו מצולמת בימים אלו העונה הבאה של התוכנית המוטורית ''טסט ראשון'', כך שהיה לי הכבוד, לפחות באופן תיאורטי, לחנוך את הסטייג' שעליו ינהגו הידוענים נגד השעון.

אחרי התארגנות קצרצרה על הקסדה והכפפות, נרתמנו במושבי הבאקט הדשנים והגיע הזמן לתדריך יציאה מאון. בסך הכל לנהוג במכונית ראלי זה לא כל כך מסובך (דואק, לנהוג לאט זה אף פעם לא מסובך. נ.א), כשצריך לזכור שהעיקרון מתבסס על ניצול העברות המשקל קדימה אחורה וימינה שמאלה. את העברות המשקל יש למקסם בשילוב של הגה ודוושות, כאשר העיקרון הוא לתת פקודת היגוי כאשר המשקל עובר קדימה, והאחוריים הופכים קלילים, ואז נכנסים עמוק לתוך הפניה. כאשר רוצים לצאת מהפניה נותנים גז, המשקל חוזר אחורה ופקודת הגה הפוכה מוציאה את החרטום לדרך הנבחרת. האמת שבתיאוריה זה נשמע פשוט, אבל בזמן אמת הכל קורה  מהר יותר, בעידוד קולני של און לבעוט יותר חזק בדוושות. למרבה הפלא הכל עובד בצורה מדודה ומדויקת. ה-B3 מתגלה כפשוטה להפעלה וסלחנית מאד. יותר מידי גז? הזנב ברח החוצה. סוגרים גז והזנב חוזר למקומו. פשוט, מדוד ויעיל. ואחרי כמה הקפות מתרגלים לקריאות הדרבון של און ומצליחים לבצע את הפעולות בצורה חלקה ומהירה יותר. רוב הסטייג' נעשה בהילוך שני, כשרק בישורת קצרצרה אחת יש אפשרות להעביר לשלישי, רגע לפני ההיירפין שמאלה. העברת ההילוכים קלה במיוחד הודות למנגנון קוויק-שיפט, כמעט כמו להשתמש בכפתורי L1 ו-R1 בג'וייסטיק של הפלייסטיישן. רק המצמד הנקודתי למדי יכול להעיב על החגיגה. אבל לאור אופי הסטייג' ומיעוט העברות ההילוכים זה היה זניח. בהגה לעומת זאת, היה צורך להשתמש הרבה יותר. ההגה ב-B3 מרגיש חד מספיק וקליל למדי ומאפשר לכוון היטב את החרטום לכיוון הרצוי. בעוד שבדורנו אימצו לעצמן המכוניות הגאים מלאכותיים בתחושתם כמו במשחקי וידאו, טוב לדעת שבמכונית שמיועדת לשימוש מהנה כמו ה-B3 הזו יש הגה שמסוגל להעביר תחושות לגבי הנעשה על העפר.  הבלמים מספקים נשיכה חזקה אך הם נקודתיים מדי ולא הדרגתיים ועל מנת להגיע לאותה נשיכה יש לבעוט חזק בדוושה. בפלייסטיישן זה היה נשבר ממזמן...

בינתיים הקפה רודפת הקפה, ולאט לאט מסתגלים לצעקות של און בקסדה ולשסתום פריקת הלחץ שמוסיף את עידודו לחגיגה. לאט לאט הקצב עולה וה-B3 מתגלה כבת לוויה נאמנה ללימוד הבסיס של הנהיגה הספורטיבית. עובדה, אפילו אני הצלחתי...
רק אחרי שעוצרים שמים לב לדופק המהיר ולאגלי הזיעה. אף חווית נהיגה וירטואלית לא גרמה לי להזיע ככה, אפילו ביום קיץ הביל ללא מזגן.
עקב בעיית לוגיסטיות, הנהיגה ב-B3 נאלצה להיקטע במפתיע, מה שאילץ אותנו לחזור במהרה לעבר חוות פיליפ דרך 10 דקות של נסיעת שבילים ''אבל אני יכול לעשות את זה גם ב-7 דקות'' און אומר. ולוקח את הפיקוד על ה-B3. אני קצת חושש, כי ההשבחה שעברה ה-B3 כוללת גם ניתוח להסרת ידיות אחיזה, כך שכל מה שנשאר לעשות זה להפעיל לחץ עם הרגלים על מדרס האלומיניום על מנת לקבע את עצמך היטב למושב הבאקט ולקוות לטוב. און אומר שהוא כבר שנים נוסע כאן באזור והוא מכיר את השבילים כך שאין צורך בנווט. ''אם אין צורך בנווט אז אני  יכול לחזור עם רכב הליווי'' אני מסנן מתוך הכרות עם און (אבל בשקט – מתוך הכרות עם און...). מצד שני, כשהתחליף הוא להיטלטל בואנדורה חבוטה, אולי בכל זאת כדאי להשאר במושב הבאקט המפתה. בקושי הספקתי לרתום את עצמי למושב הנוסע וכבר יצאנו מהמקום כשאנחנו משאירים מאחורינו שובל של עפר לח. ה-B3 מרקדת לה בין עיקולי השביל, הטורבו שורק להנאתו ושסתום פריקת הלחץ עובד שעות נוספות.

ואז, בקצה ירידה, מגיעה פניה ימינה כשבדיוק מול האייפקס נטוע עץ אקליפטוס עב שנים. און מכניס את ה-B3 לסחיפה כך שכעת החרטום בדיוק מול העץ וה-B3 נעדה קדימה והצידה בכיוונו. אתה רואה את העץ, ה-B3 מתקרבת לעץ במהירות שלא משאירה אפילו זמן למצמץ. אתה כבר יודע מה הולך לקרות, ומצטער על כך שלא התעקשת על הגדלת הפרמיה של ביטוח החיים... אולם ה-B3 פשוט חולפת על פני העץ ויוצאת מתוך הפניה. ''היה קרוב אה?'' און אומר כשהוא מלא סיפוק ''הכל עניין של שליטה, לדעת בדיוק איפה אתה יוצא מהפניה בסחיפה'' הוא עולץ. הכל עניין של שליטה, ללא ספק – מזל שאני שולט בסוגרים שלי. מספר דקות מאוחר יותר החוויה תחזור על עצמה עם כבשה שצצה פתאום בשדה הראיה בתום עליה המתעקלת ימינה אבל אני כבר פחות מתרגש, הכל עניין של שליטה. הדרך ממשיכה לחלוף בקצב מסחרר. האמרה שכל קמ''ש על החול שווה 2 קמ''ש על האספלט מתגלה כנכונה. במיוחד כשבישורות היותר ארוכות של השביל אנחנו עוברים את ה-120 קמ''ש. רק אחר כך, כשעוצרים, אפשר להסדיר את הנשימה ולמהר לברר איפה אפשר לברך את ברכת הגומל, כי אחרי נסיעה כזו פתאום נסיעה עם הד''ר אבוחצירא נראית כמו איסוף פנסיונרים למעון יום (החשבון נפתח, דואק. צפה פגיעה – הד''ר).

GAME OVER

משחקי המחשב עשו בשנים האחרונות קפיצה משמעותית קדימה בגרפיקה הכמעט מציאותית ובהקניית תחושת שליטה ריאליסטית. מי שיש בידו כמה אלפי דולרים יכול לחוות את חווית המשחק דרך מושב רקארו המחובר למערכת בוכנות הידראוליות שמגיבות בהתאם לתוואי הדרך במשחק, ממש כמו באולמות משחקי הוידאו. ועדיין, שום מערכת כזו לא מצליחה להשתוות ל-15 דקות של תהילה ואבק בדבר האמיתי.

עניין של מכניקה