האמר צבאי H1 - הדבר האמיתי?

זו אינה הפעם הראשונה שאני עולה אל ההאמר ולמרות זאת, הרגשה אחרת. הפעם מתוכננת נסיעת מים ובוץ, להבדיל מהנגב היבש. השעה 6:00 בבוקר ואני, שהגעתי ראשון, יושב במרומי הרמה ומשקיף על הכינרת והר ארבל, ומחכה. בשעה 7:00 מגיעים האחרונים, חיילים טרוטי עיניים, שכנראה לא ישנו מספיק, או שאכלו יותר מדי בערב שלפני. ב8:00- יוצאים לדרך. נעים בשבילי רמת הגולן. רוחב הרכב אינו מהווה מכשלה, אך בכל סיבוב שמבצעים חייבים לקחת בחשבון את הממדים. הרכב נכנס לסיבוב, שלא כמו ברכב רגיל, קצת יותר קדימה לתוכו, ואז שוברים את ההגה, הגלגלים הקידמיים מסובבים את במיפלצת, והגלגל האחורי, עובר ממש ליד פינת הסיבוב. אם לוקחים את הסיבוב כמו רכב רגיל, עולה גלגל הרכב על פינת הסיבוב. לכל מי שעולה על האמר בפעם הראשונה, מחכה ''בעיית'' הסיבוב. האמרים שועטים (תרתי משמע) במישעולים, צלילתם נמוכה ואכזרית למראה. לאחר ירידה לכינרת, נכנסנו לנחל עין גב וממנו, אנו פנים בעליה תלולה משהו, כדי לצאת ממנו. ההאמר מטפס לאט, כשהלחיצה על דוושת התאוצה מספקת תנועה איטית ורצופה, קדימה. צורת הטיפוס הזו, עם מינימום הכרחי של גז, מביאה את ההאמר בעל המשקל של ה-2.5 טון בערך, להיצמד לקרקע ולהאחז בה היטב, גם במקטעים דרדתיים. גלגלי הענק אוחזים בקרקע ומסייעים את המיפלצת קדימה, בהתמדה. יתרון חשוב יש לו להאמר על שאר חגבי ה- 4x4 , מירווח הגחון שלו עומד על 39 ס''מ שלמים, ואין לו ביצים! עובדה זו, מאפשרת לנהג, לשמור על קו ישר (יחסית) בעליות ובכלל, ובצורה כזו, לשמור על כוח רצוף מקסימלי. אנו עולים במעלה מהנחל ומגיעים לעיקול ימינה, הרכב פונה עם השביל ומיד לאחר העיקול, מופיעה מדרגת סלע אכזרית, ההאמר הראשון (אני נוהג), מגיע למדרגה, עוצר לשניה ו… מתחיל לפרפר. ברגע שזוג הקידמיים נוגע במדרגה, מתחילה החלקת גלגלים, שגוררת מחיאות כפיים לגלגנית מצד כיסא המפקד - לך תסביר לדודו, שאני צריך לנסות בשביל לדעת. אני מתעלם ומסיע את ההאמר כחצי מטר לאחור, שובר את ההגבה מעט שמאלה, ומנסה להעלות את הגלגל הקידמי על שולי הדרך הגבוהים שמצד שמאל, על מנת לעבור את המדרגה מצידה השמאלי, בשיפוע די חזק. כאן מתגלית נקודת התורפה של ההאמר. הצלבות - ברגע שהגלגל הקידמי השמאלי מטפס מעט, נישארים הקידמי ימיני והשמאלי האחורי באוויר, והמיפלצת לא זזה.

להורדת הקובץ לחץ כאן

במקור ולפי תיכנון היצרן, הדרך להתגבר על הצלבות, היא, ללחוץ על דוושת המעצור ודוושת התאוצה ביחד. מה שקורה, כשמבצעים פעולה זו, הוא: המעצור הלחוץ עוצר את הגלגלים שבאויר, שכן, הם אלו שמסתובבים חופשי ואותם קל ביותר לעצור. דוושת התאוצה הלחוצה, מעבירה כוח דרך המנוע לגלגלים הנוגעים בקרקע, שכן, האחרים נעולים, והרי לכם סוג של נעילת דיפרנציאל. אגב, אפשרות זו, נימצאת בכל כלי הרכיב שיש להם נעילה ''מוגבלת החלקה''. צה''ל אינו מאפשר שימוש בנעילה זו, וכך, למרות היתרון העצום שיש לכלי רכב זה על כל סוגי כלי הרכב הקיימים הופך ההאמר לפחות נציל. נחזור למדרגה. לאחר הניסיון הכושל לטפס על השולים, חזרתי לאחור כ2- מטר, שילבתי ולחצתי גז - הכלי פשוט עלה מהמקום שבו הוא נגב המדרגה, ובמהירות קצת יותר גבוהה, מכולם קמ''ש, שבה ניסיתי קודם. כעונש על הזמן שבזבזתי בבחינת הכלי, קיבלתי הוראה לצלם את ההגה והדוושות, כדי שאוכל לראות אותם רק בתמונות. הורידו אותי מההגה. ובכן, זה המקום להציג את השחקנים: ליאור רייטר - סגן - ראש מדור נהיגה קרבית במו''ס - צה''ל - יוצא סיירת צנחנים, וחלוק עם טל דקל, על תיפקודה.

רועי רשף - מדריך בכיר, איש שייטת בעבר שעזב בגלל חיידק הנהיגה. רועי אספיס - מדריך נהיגה, איש מגדל העמק והמפקד הקולינרי של הצוות, יוצא עורב גולני. ערן גינצבורג - מש''ק ניוד מפלס''ר, קיבוצניק מחוספס. אסור לו להיות בצוות עם טל דקל - אומרים עליהם, שאחד אוהב לנסות ולשני, לא איכפת. טל דקל - מש''ק ניוד סיירת צנחנים. באמתחתו, סיפורים מסמרי שיער, אותם הוא לא רוצה לספר.

טל דקל - מש''ק ניוד סיירת צנחנים. באמתחתו, סיפורים מסמרי שיער, אותם הוא לא רוצה לספר. צפריר - מש''ק ניוד, סיירת הנדסה, רציני, מת על בוטנים (מנות קרב פתוחות זה בגללו) לירון - פלס''ר גבעתי, נמצא בתוכנית הרזיה - מעשן כבד. מאד. דודו אשבל - חבל על הזמן, הרי אנו עוסקים בהאמרים ואין כאן מספיק מקום אם נתחיל לכתוב עליו.

להורדת הקובץ לחץ כאן

בשעה 17:00 יוצאים לכוון בית-זרע, קיבוץ אשר באחוריו, גועש נחל ביוב מצחין, שמשמש מיגרש משחקים של החברה. המסלול נימצא על שטח קטן יחסית אך כולל מעבר מים עמוקים - זיכרו, ביוב, שלוש עליות קצרות אך תלולות מאוד, ועוד ירידה אחת תלולה ביותר. חוץ מזה, עוד עליות, ירידות, במפים ודרדרת. הרכב הראשון פונה ימינה לתוך הנחל. בין קני הסוף, גועש לו נחל הביוב וההאמר מתגלגל במים, שמגיעים לו עד לציר הגלגלים. עם ההתקדמות, מטפסים גם המים, עד שמגיעים למנוע וחודרים מעט, אל המקום הטיבעי של רגלי הנוסעים, בשלב מסויים, סוטה ההאמר שלפנינו (בו יושבים טל דקל וערג גינצבורג) מעט שמאלה מן המסלול הקבוע, ולפתע מחליק הגלגל השמאלי הקידמי למידרון בלתי נראה מתחת לגעש הביוב, ותוך שנייה, ההאמר, על ציודו ונוסעיו שוקע שמאלה, כשנהג וזה שלצידו, יושבים במי מדמנה עד החזה וההגה כמעט כולו מתחת למים. פעולה מהירה של הנהג, מלווה בהרבה גז, מטיסנה את הרכב המיפלצתי אחורה, החוצה מהבור. רכב קצר יותר וצר פחות, לא היה נלחץ. שני הליצנים, צבועים כאילו יצאו ממיכרה פחם. הרכב מובל אחר כבוד, בנסיעה, לחצר קיבוץ בית-זרע, שם, אנו משאירים את השניים עם הרכב, להמשך טיפול (רחצה וניקוי), וממשיכים על פני התוכנית. מאוחר יותר ניפגש במגדל העמק, אצל שבט הצופים, שהרשה לנו ללון בקן.

להורדת הקובץ לחץ כאן

נושא חשוב שנילמד בתירגולת זו - המכוון. זה שחייב לעבור לפני הרכב ולוודא מיכשולים תת מימיים או נתיב בעייתי. בצד ההוראות, שאין ללכת אחורה במהלך פעולת הכיוון, אלא קדימה (עם הגב לרכב) בלבד, נילמדות גם הן. לאחר תירגול ראשון, נכנס ההאמר הראשון לאיזור מים עמוקים. המים מתחילים לחדור מבעד לפתחים בריצפה ומגיעים לגובה הכיסאות. המתכנן של ההאמר, השכיל לבנות עבור הציוד, ''רמפה'' באחורי הרכב, ואת המושבים, שיקע קרוב לדפנות ולריצפת הרכב, כך, שמים לא מגיעים לציוד, אלא במיקרה של גשם שוטף או טביעה לא מתוכננת, מה שהוכח יום לאחר מכן, כאפשרות סבירה ביותר. ההאמר החייתי, בעל הגלגלים הענקים, מתגלה כשחיין מצויין ואינו עוצר, גם אם הוא ניתקל בבולדרים מתחת למים. בסוף התירגולת הזו, פנינו לכיוון גשר הדודות, זה הגשר, שעבר בזמנו על הירדן בחלקו הגועש, שלפני החיבור לכינרת. ניכנסו למים הגועשים של הירדן, כשהמכוונים מפלסים דרך בתוך הזרם החזק, בין הבולדרים הבלתי נראים. ההעאמר עולה ומטפס על הבולדרים, נופל מהם ועולה אל אחרים, כשהגלגלים הענקיים עושים עבודה נהדרשת מקדמים את הרכב אחרי המכוונים. לאחר נהיגה של שעה, במורד הנחל וחזרה בנתיב שונה, עולים שלמים ומרוצים על הגדה - בודקים את הרכב לגילוי נזקים, הכל נראה תקין - ואכן, תחתית הרכב בנוייה חזק ביותר. על החלקים הזקוקים להגנה יש סורגי ברזל עבים, ששומרים מפני מכות. על מקומות שאינם אמורים להינזק, אין הגנה. אני לא מכיר רכב אחר שמסוגל לעשות סיבוב כזה בירדן, מבלי להיתקע ללא יכולת תזוזה. אכן חוויה, אשר בסופה אני קובע חד משמעית: הרכב עביר יותר מכל רכב סידרתי אחר שקיים בארץ ובנוי למשימות קשות.

לאחר הפעולה המרושעת של נישולי מההגה, עולה דודו על מושב הנהג והשיירה יוצאת שוב לדרך. באחד השבילים, אני שם לב, שדודו מתקרב לעמודי הגדר שמימיני, ואלו מאיימים לפגוע בההאמר, אני צועק לדודו - עמודים!!! והוא, כאילו לא שומע. אחרי כמה מטרים, פוגש גלגלו הימיני של ההאמר, סלע על השביל. ליאור רייטר, שיושב מאחוריי, ואני, ניפלטים מהמושבים, מכים עם הקסדות בקשת ההתהפכות, וחוזרים למקום. זה בא להצביע, על בעיה של נהגים שאינם רגילים לרוחב של ההאמר. באופן רגיל, אנו שומרים על הקו השמאלי של הרכב כקו מוביל, מפני, שאנו קרובים פיזית לקו זה והצד השמאלי, היינו הבסיס להערכה. הגענו לגשר סורי (שניבנה ע''י יגוסלבים) שמתחתיו מפכה נחל, עצרנו לקפה ולהתרעננות. התחנה הבאה היתה ה''בטיחה''. בנקודה זו, התחלנו לתרגל חציית נחלים ונסיעה בתוך מים. ההאמר, בעל מנוע דיזל 6.5 ליטר, ניבנה ע''י מתכנניו כך, שפתח מסנן האוויר ממוקם בנקודה הגבוהה ביותר ברכב, היינו - מעל מיכסה המנוע, מצד ימין, הקרוב לנוסע שליד הנהג. הרכב מסוגל לנוע במים בעומק של 76 ס''מ, ללא כל חשש, וזה על פי הוראות היצרן. לנו ידוע על מיקרים, שהרכב היה עמוק בתוך מים בגובה של 120 ס''מ לפחות. ניסיון מאוחר יותר, ילמד אותנו, שגם בעומק כזה ויותר, עדיין יש תנועה. לפני הירידה למים, מאתרים פיתחי נשמים, רובם ככולם מובילים לפתח מסנן האויר ואינם נמצאים נמוך, כמו בלנדרובר למשל, כך שלמעשה, הצורך באטימת פיתחי נשמים אינו קיים בהאמר. בהאמר שאנו נסענו בו, מיגבלת המים היחידה היתה - לא להרטיב את הציוד. לא פעם אחת, ישבנו ברכב, כשהמים שוטפים קלות את האיזור התחתון, של החלק העליון, של הרגליים.

כל הלילה, מטפטף ההאמר הרטוב מים. בבוקר, המושבים עדיין ספוגים במים והמחשב של הגיר, שנמצא מתחת לאחד הכיסאות האחוריים, מכוסה כולו בבוץ מסריח, אך לא נפגע. החלק החשוב הזה, כמו עוד חלקים בהאמר, אטום למים ומחזיק לעד.

יום הנהיגה הבא עובר עלינו בצורה די שיגרתית.ביום זה בחנתי את נוחיות המושבים והישיבה, והגעתי למספר מסקנות: האמריקאים שתיכננו וייצרו את ההאמר, חשבו על כל הפרטים. המושבים נוחים ביותר. גם אחרי יום ארוך, של ישיבה במושב, עם תוספת לא קטנה שלן שעות ישיבה בצירי לילה, יורד הנוסע מהרכב, ללא כאבים או שרירים תפוסים, ההגבה שנראה בהתחלה כסתם גלגל, מתגלה כיחידה נוחה, בצורה מעוררת התפעלות ובמספר קטן של סיבובי הגה מנעילה לנעילה. סיבוב של ההגה, גורם להאמר לפנות בצורה חלטית ובאופן, שמעביר לנוהג את תחושת הדרך באופן מדוייק ביותר. מיקום ההגבה פשוט מושלם. לגבי ההילוכים, יש לי כמה השגות. הראשונה מתייחסת למוט ההילוכים עצמו. המוט אינו נוח לתיפעול וממוקם מצד ימין של הנהג ונמוך מאוד, דבר המצריך זריקת מבט הצידה כדי לתפעלו. לדעתי, מוט ההילוכים, אם היה ממוקם מצד ימין של ההגה ומתחתיו, היה נוח ביותר לתפעול וחוסך מהנהג, את הצורך להעיף מבט ימינה, כשהוא רוצה להשתמש במוט. לגבי מוט הבורר מצבי LOW ו-HI, תיפעלו לוקה. העברתו ממצב אחד למישנהו דורשת הפעלת כוח רב יחסית, כמו גם, תשומת לב מיוחדת ועצירה מוחלטת. במיקרה ולא העברת למקום הנכון במכה הראשנה, שזה לכשעצמו דורש מיומנות מיוחדת, עליך לכבות את המנוע, להעביר למצב הנכון, ולהתניע שוב, למה? ככה!!! למעט ''צרה'' זו, ההאמר פשוט ''פטיש''.

נתונים טכניים(דגם צבאי)

אורך:4.84 מטר. רוחב:2.18 מטר (להשוואה-דיסקברי 1.90 מטר בערך) מירווח גחון:39 ס''מ,רכב ללא בייצי דיפרנציאל. מנוע:6.5 ליטר דלק,בתצורת 8,V צילינדרים. תיבת הילוכים:אוטומטית,4 מצבים+הילוח אחורי. תיבת העברה:3 מצבים-לנסיעה בכביש,לנסיעה בשטח ולנסיעה בשטח קשה. דיפרנציאל:מוגבל החלקה (צה''ל אוסר את השימוש בו). מס. מקומות ישיבה:4 כולל נהג. נפח מיכל דלק:95 ליטר הנעה:נפרדת לכל גלגל. מיתלים:זרועות נפרדות+קפיצי סליל.

ציר המצלעות-משימה מיוחדת:

חודש לפני הסיבוב צפון, עברנו 3 ימים דחוסים בדרום. באחד הימים, הגענו למדרגה בציר המצלעות שמעל נחל צין. מי שמכיר מדרגת סלע זו, ידוע, שהעלייה שם, היא מנת חלקם של כלים מיוחדים, בעלי מנוע רב עוצמה או בעזרת כננות בלבד. למי שאינו מכיר, ציר המצלעות, נמצא מעל נחל צין, מצפון לו ורץ במקביל לנחל. בערך באמצעו, נמצאת מדרגת ענק, שנוצרה לפני מספר שנים, כאשר שיטפון גרף את החול והאבנים שהיו שם, וגרם לה להיתגלות. כיום, ג'יפים שעוברים שם, עושים זאת בדרך הירידה ולא בדרך העלייה, אנו, החלטנו לעלות אותה. מספר שיקולים הביאנו אותנו להחלטההזאת, אחת מהן, היתה נוכחותו של איציק מיני, ואשר, לאחר מעשה, הסתברה כנכונה, השנייה, ההאמר. הגענו למעלה המדרגה בשעת אחה''צ חמה, המדרגה נראתה רע מאד. לאחר דיון לא ארוך, התחלנו לבחון את הדרך לעלות. האמת רוחבו של ההאמר לא השאיר לנו הרבה ברירות. המעבר, לא הרבה יותר רחב מההאמר עצמו. הרבה בנייה וסידור אבנים בנתיב הגלגלים, והראשון מנסה לעלות. להשכלה כללית, היינו שם שלושה כלים. ההאמר הראשון נגח את המדרגה בגלגליו הגדולים, מדלג בקלילות אל מעל לשפת המדרגה, וכאן מתחילה הבעיה. מירוח הגלגלים, ביחד עם גובה המדרגה, נעשה קטלני להאמר. הגחון פוגע בשפת המדרגה וחורק מול כוח הגלגלים הקידמיים, הממשיכים לנסות למשוך את הכלי. בשלב מסויים, מאבדים האחוריים את האחיזה, והקידמיים, מפרפרים נוכח מישקלו הרב, התלוי על שפת המדרגה. שילוב הילוך אחורי, מוריד את ההאמר חזרה למטה. איציק מיני, המנוסה, בונה מעט ומטיס את ההאמר קדימה. כוונתו היא, לזרוק את ההאמר באויר, כמה שיותר רחוק, כך שהגלגלים הקידמיים יפלו רחוק, כמה שאפשר משפת המדרגה, וכך, מישקלו של ההאמר, יעבור קדימה וישפר את האחיזה של הקידמיים, ויעזור במשיכת הכלי למעלה. הגלגלים הקדמיים פוגעים בשפת המדרגה, עולים גבוה באויר ונוחתים רחוק קדימה. פימפום על דוושת הגז, ואיציק מעלה את ההאמר אל מעבר לשפת המדרגה. זהו ההאמר הראשון למעלה, השני עולה אחריו בכוח, כשהוא מיישר אי אלו פינות בולטות במדרגה, וההמאר האחרון, נמשך ע''י השני, עם רצועה. אכן חוויה מיוחדת במינה.

להורדת הקובץ לחץ כאן

לסיכום:

מאחר ואנו כותבים על השוק האזרחי, אין טעם לסקירה של ההאמר בדגם הצבאי, אך מצד שני, כולנו חיילים בצה''ל, כך שלא יכולנו שלא להביא כאן חלום רטוב, שהוא מנת חלקם של רובנו. למען האמת, אפילו לגירסה האזרחית של ההאמר אין מה לחפש אצלנו, העירוניים. הרכב אינו מתאים אלא לנסיעה בשטח. יותר מכך, הרכב הזה מתאים רק לשהייה בשטח, וכמה שיותר הרי זה משובח. הוא גדול , הוא חזק, יש לו מקום בשפע, מה שעושה אותו אידיאלי, לגיאולוגים, שיוצאים לשטח לשלושה ארבעה ימים, בעיר, מהווה ההאמר מטרה חייה לחיצי ליגלוג של עוברים ושבים, על גודל ''הכלי, של זה שיושב בתוכו.