בריון - אופני קיוב

כמעט חצי יום חיכיתי לקטע הזה. אחרי מעלה ארוך ומייגע בערוצו של נחל הגעתון, הגענו סופסוף לרכס האחרון לפני נחל כזיב, חצינו את הכניסה למצפה הילה, נזכרנו בגלעד שליט שעדיין אינו חופשי, וצללנו במורד בשמחה ודילוגים כשל טלה צעיר. אחרי המאבק בטיפוס, היה המורד מזור לרגליים כואבות ודיגדוג לבלוטת האדרנל.

הידרופורמינג לדמותו

המותג קיוב מגיע אלינו מגרמניה והוא חבר בחבורה די גדולה ומכובדת של יצרני פרימיום – חלקם אפילו מוגדרים ''בוטיק'' בשל נפח היצור הקטן – שמגיעים לישראל לאחרונה. אופני המבחן המצולמים בדפים אלו הושאלו מ''פרו-בייק'' שבמפרץ חיפה שהוא גם הסוכן הראשי של המותג בישראל (אך אינו היבואן). ה''פריץ'' הם האופניים השניים ממותג קיוב שאנו בוחנים כאן אחרי ה''סטריאו'' שהתארחו אצלנו לפני שנה ומשהו, והם נמצאים מדרגה אחת גבוה יותר בסולם האגרסיביות של עולם אופני ההרים. קיוב מסווגים את הפריץ כ-''פרי-רייד'' ולנו הם נראים כ''אול מאונטיין אגרסיבי'', עניין של סמנטיקה. בזמן שניתן לדברנים להתווכח, הצצה אל דף המפרט מגלה את הייעוד: מהלך של 160 מ''מ לפנים ומאחור, מעצורי בלם גדולי-רוטורים, צינורות שלדה מעובים וצמיגים נורא שמנים – כל זה הופך את הפריץ לאופניים הדורשים התעללות ואגרסיביות. וזה בדיוק מה שקיבלו.

השלדה עשויה במיטב המסורת של חרשי הברזל (או בעצם – אלומיניום) הגרמנים. ז''א נפלא. אלומיניום 7005 מעוצב בתהליך הידרופורמינג ומרותך בחיבורים מדוייקים ליצירת שלדה חזקה מאד ויחסית לז'אנר קלה (קצת מתחת לשלושה ק''ג). המתלה האחורי, בתצורה המסורתית של קיוב, אוחז בבולם פוקס מחוץ למשולש השלדה ומחייב מגן בוץ. ניתוב הכבלים הוא טוב ולא טוב באותה מידה. שניים עוברים בתוך משולש השלדה ומוגנים ושניים תחתיה וחשופים לפגיעה.
המפרט הטכני ארוך ומכובד תוכן: פוקס מספקים את הסחורה לפנים עם מזלג טאלאס 36 במהלך משתנה של 100 עד 160 מ''מ וציר גלגל עבה (20 מ''מ) ושליף. מאחור נושא בנטל בולם שנראה מעט צנוע למשימתו: RP23 עם שלושה מצבי פרו פדאל ונעילה.
על הבלימה מופקדים מעצורים מעולים של פורמולה עם דיסקים בקוטר אדיר של 203 מ''מ בחזית ו-180 מאחור. אלו שרוכים לנאבות שמנות של סאנרינגל, חישוקים שחורים של סוויס ועליהם צמיגי פאט אלברט ברוחב 2.4 אינץ'.
מערכת ההנעה מבוססת רכיבים של שימאנו. XT לפנים ומאחור, קראנק SLX ושוטרים XT. כל זה מרכיב מערכת הנעה מוכחת ובעיקר עמידה.
אופני המבחן הגיעו במפרט סטנדרטי למעט עמוד-מושב הידראולי בר-כיוון שהיה מאוד במקום באופניים בעלי ייעוד כזה. תג המחיר לא צנוע – 22,000 שקלים, אבל סביר למפרט.

אנדורו פלוס

מי שכבר מכיר אותי יודע איזה ייקה קפדן אני בכל הנוגע לכיול המתלים לטעמי, והפוקסים האלו, ובעיקר האחורי עם המתלה הרב-חיבורי, דורשים תשומת לב מיוחדת כדי להפיק מהם את המירב.
תנוחת הרכיבה קרבית, אבל לא אגרסיבית מדי, וקל למצא עמדת דיווש נוחה כשצריך לכסות קילומטרים במישור. זה עומד בקנה אחד עם הקונספט כפי שהציגו אותו קיוב אבל למציאות השגות בעניין. המשקל העצמי אינו נוצתי במיוחד, עם 14.5 ק''ג, וצמיגי הפאט-אלברט השמנים (2.4, שנראים רחבים במיוחד) מייצרים שפע של התנגדות לגלגול, מדכאים כל תנופה ומומנטום. כך שבמישור הפריץ לא מאוד מענישים ואפשר לכסות מרחקים ארוכים, אבל העדפתם נעוצה בלחמניה אחרת.
וזה לא טיפוס. יש ''אופני טיפוס'' וקונספט הפרירייד או אול מאונטיין אגרסיבי עומד כמעט בניגוד מוחלט למה שצריך באופניים כדי שיטפסו. המשקל רם, ההתנגדות לגלגול נוכחת וחלוקת המשקל לאחור מחייבת ישיבה ממש על חרטום המושב כדי להצמיד את הפרונט לקרקע (או לקצר את המזלג). המתלה האחורי אקטיבי מאוד ובולע נהדר מגוון מרשים של שיבושים אולם הוא כמעט שאינו מתקשח תחת דיווש וגם מצבי הפרו-פדאל מתקשים להתגבר על הבובינג. אפשר כמובן לנעול את הבולם לחלוטין, אבל אז יש לכם אופני זנב קשיח ששוקלים 14.5 ק''ג...

לגבי הפרונט יש לי רק שבחים. המזלג הקדמי הוא פשוט חלום אשר ספג כל מה שהצלחתי להחטיא, מתעוות מעט מאד ומספק היגוי פוזיטיבי ומדויק. כמו שצריך.
אבל כשהשיפוע מקבל זווית לפנים נשכחות כל הטרוניות. היכולת לתקוף כמעט כל מורד שפוי (וגם מה שנחשב לא שפוי אצל אנשים שפויים) באגרסיביות ובביטחון מלא, ממכרת. המעצורים של פורמולה הציגו עוצמת בלימה מעולה יחד עם יכולת כירורוגית כמעט למנן מנות בלימה עדינות ולשמור את הצמיגים על סף נעילה כשצריך היה, המזלג האלוקי (ואני עומד לשים פתק בכותל בעניין הזה), עבד פשוט לפי הספר והציל אותי מיוהרה הרבה יותר מפעם אחת, והמתלה האחורי ספג כמעט כל מה שדילגתי מעליו ולמעט מקרה יחיד איני זוכר כי חשתי אי-נוחות לגביו בהקשר הזה. המתלה האחורי מאוד פעיל והוא מנצל הרבה ממהלכו. זיכרו את זה וכיילו את הבולם בהתאם ותהיה לכם חבילה הוליסטית ויעילה. קיוב כיילו את הגיאומטריה של השלדה כדי לשמור גם על מעט יכולת תמרון ולא רק ספיגה בקו ישר, וזה מורגש מאד בכל פניה וקימוט של השביל.

כזיב לא אכזב

דמותו של אביר הוספיטאלרי עמדה לנגד עיני במורד הארוך ממצפה הילה למונפור וממנו לנחל כזיב. וזה לא בגלל חשש להגיע לבית החולים, ממש לא. הם אלו שפרצו את הדרך למצודה ובנו על צלע הר מבצר מרשים אשר עמד במשך כמעט מאה שנים במתקפות של המוסלמים. וכל אותו הזמן הקיוב פריץ עובדים תחתיי, סופגים חריצי מים, מחליקים על דרדרת, נחבטים בסלעים שתולים וצולחים מים ונחל זורם ואני בנירוונה. פסיכולוג לשבוע.
הפריץ הם ראשית כל אופניים למורדות. תלולים יותר או פחות זה כבר עניין הנתון בידי (ביצי?) הרוכב, וכאן יכולתם נאה מאד. לגבי שאר הזוויות אני מעט מסוייג, שכן במעלות הם מענישים ובמישור ההתנגדות לגלגול ממש מטרידה (סט צמיגים אחר ישפר את המצב – אבל אז מאבדים מהאחיזה ההכרחית בירידות). במבט כולל מדובר במוצר עשוי היטב, מאובזר יפה ובתמורה טובה לכסף. ועל השביל הנכון ובשיפוע הנכון, מסוגלים הפריץ לספק את הפיקס שבגללנו לבשנו את הטייץ בבוקר.