PGO bugracer 500 חגב באטרף

בין התמונות ששלח אלי טל זוהר מאחד המירוצים תפס את עיני באגי חטוב גזרה ולא מוכר, שעליו מתנוסס השם PGO. הוא לא רק השתתף, אלא גם הצליח להתברג אל הפודיום בין עדרי הרייזורים, למרות מנוע 500 סמק נחות הספק. מממ... מעניין. ברור קצר העלה כי מדובר בצוות של חברת זיניקס, העוסקת ביבוא באגים לארץ. את החבורה הנחמדה של החברה המשפחתית הזו פגשתי לראשונה לפני כארבע שנים. אז המבחר שלהם כלל באגי אחד, תוצרת סין, עם מנוע 250 שהיה העתק של מנוע הונדה עתיק. המכניקה היתה בסיסית להפליא, על גימור לא ממש שמעו שם, הביצועים היו צנועים ובכל זאת היה אפשר להפיק המון כיף חוליגני מהכלי הזול להפליא. אבל הדרישות עולות עם הזמן, וכך הליין שמביאים אנשי החברה לארץ הולך ומתפתח – ועולה במחיר. בשיא הפרמידה נמצא כרגע ה-PGO האמור, ויש תוכניות עתידיות גם לכלים חזקים ומטריפים עוד יותר.

בניגוד למוצרים הקודמים של החברה, הפעם מדובר במוצר שמגיע מיצרן טיוואני מוכר ומבוסס, ולא חברה סינית אנונימית. זה ניכר כבר בתיבות המשלוח שבהם מגיע הבאגי, שנראות מודרניות ומהוקצעות, ולא כעבודת כפיו של מסגר מתחיל. הכלי עצמו הוא כבר בליגה אחרת של גימור ואיכות לעומת כלים סיניים בהם נתקלתי בעבר. הצינורות מפותלים כראוי, הריתוכים לא יזכו בתחרות יופי אבל מוצקים ואחידים, הצביעה איכותית וחלקי הפלסטיק עבים ומגומרים כיאות. מבט אל המתלים חושף מתלי A ארוכי זרועות מלפנים עם יחידות קוייל-אובר, וזרועות נגררות ממסבך צינורות מאסיבי מאחור. הקוקפיט אומנם ספרטני, כיאה לבאגי, אבל לא נראה כמו אוסף מתגים שנקנה מעודפי יצרן קטנועים כלשהו.
אבל הקלף הכי חזק בשרוול של הבאגרייסר, כפי שקראו לו הטייואנים, הוא העיצוב. הפרופורציות שלו שונות מאוד מהמבנה הרבוע והגבוה שהתרגלנו לקבל בקטגוריה – הוא מוארך, רחב ונמוך יחסית, מעוצב בקווים עגלגלים וזורמים ובהחלט זכאי לתואר סקסי, אפילו בצביעה הלבנה של כלי המבחן. ובוורסיה הכתומה-שחורה הוא נראה עוד יותר טוב. על מזיגת תוכן ביצועים ראוי לעיצוב אחראי מנוע 460 סמק שמגיע מקונצרן פיאג'ו – מנוע וותיק, מוכח ועם עקומת הספק בשרנית, שכבר פגשנו בקטנועי המנהלים של הקונצרן

בקצה התיבה הרציפה שמגיעה עם המנוע נמצאת תיבת העברה עם יחס העברה נמוך ודיפרנציאל הניתן לנעילה. חשוב לציין כי למרות שהרכב עומד למעשה בכל הדרישות מטרקטורון משא, קטגוריה המורשית לנסוע על הכביש, בה כלולים התומקאר והרייזר למשל, הוא מוגדר כרכב שטח לו מותר רק לחצות כבישים. למשרד התחבורה פתרונים.
רתימה זריזה במושב – מתכוונן למרחק, ועם חגורת ארבע נקודות – ואנחנו יוצאים לדרך. 38 כס על קצת פחות מחצי טון (לפני עבדכם ופריאל, נציג החברה שמצטרף לנסיעה) אולי לא נשמע מרשים בעולם של רכבי פנאי עם 500 כוח סוס, אבל מיד מתברר לי שזה די והותר. לפי המלצת פריאל אני מתחיל את הנסיעה במצב LOW – הוא מספיק מהיר גם כך, ותגובות הדוושה חדות יותר. ואכן, ג'וק המרוצים הטיוואני יוצא מהמקום בזריזות מפתיעה, ומד המהירות מטפס חיש קל למהירות שבילים מכובדת. צריך שביל ארוך וישר כדי להרגיש בחסרון הקמשים בקצה הסקאלה, ואם יצאתם לפשיטת מדבר ארוכה, או שאתם סתם צולחים אזור שטוח, אתם מוזמנים לעצור לרגע ולהסיט את מנוף ההילוכים – עניין שדורש קצת תרגול – ל-H. אז כבר באמת צריך נהג עם רגל כבדה והרבה אומץ כדי להגיע למגבלות המהירות, די והותר לדוח גם בכביש בין עירוני.   ומול מנוע כזה צריך בלמים ראויים, והם עומדים במשימה – אומנם לא הייתי מתנגד לעוד קצת רגש בלחיצה עדינה, אבל הם בעלי משקל נכון, פידבק ראוי בבלימה חזקה ועמידות טובה להתחממות – ולא פלא, בהתחשב בכך שב-PGO לא התקמצנו והתקינו גם מאחור דיסקים מחוררים.

אולם לכל דריפט יש מוצאי דריפט, בפראפרזה על משפט המ''כים הידוע, והנסיון כבר לימד אותי ששילוב של מהירות צידית גבוהה, קרקע משובשת וכלי קטן וקל יכול לייצר סלטות מרהיבות עין אומנם, אבל מנערות למדי. כאן מציע החגב הזה מידות יוצאות דופן בקטגוריה, עם בסיס גלגלים ארוך ורחב וגובה כללי נמוך יחסית, לטובת יציבות מרשימה.  אפילו כשצברתי בטחון מופרז ושביל שדות מהודק הצליח להפתיע אותי עם קטע מפורר בשיא פניה מהירה, הסתימה ההחלקה המהירה מאוד על הגלגלים ובלי דרמה מיוחדת מלבד עוד קצת אבק בריאות, למרות תוואי משובש כדבעי. אבל לא הכל וורוד בזווית הדריפטים – PGO בחרו בתיבת הגה עם יחס העברה ארוך במיוחד, מה שנותן אומנם היגוי קליל יחסית אבל גם בערך שניים וחצי סיבובים מנעילה לנעילה, וזה פשוט יותר מדי. לא פעם מצאתי את עצמי בקצה גבול גמישות הידיים ובלי מספיק נעילה נגדית, והחלקת ידיים על הגה קטן כל כך לא טבעית ולא נוחה.
על נושא העבירות וויתרנו: במעבר הבוץ הראשון הבנתי ששילוב של חורים ברצפה, בוץ והעדר ביגוד מיגון חורפי הם לא מתכון נכון לשלום בית; סלעים דווקא חיפשתי – מרווח גחון ראוי, זוויות גישה אנכיות וגחון חלק מבטיחים יכולת מכובדת, אבל הם מצרך נדיר באזור המבחן, סביב בסיס האם של החברה.