מסע חוצה בקעה - ראש השנה 2010

יום ראשון למסע

התאספנו על שפת הכנרת לתדריך יציאה ומיד יצאנו לדרך לטיפוס מעל טבריה דרך נחל רקת. משם טיפסנו לקרני חיטין והלאה לבקעת יבניאל. אחרי סלאלום מעצבן בין בולדרים לחסימה וגדירות שחסמו את כל השבילים באיזור האגם הנסתר, טיפסנו לרמת סירין ומשם גלשנו לנחל תבור. העליה מהנחל החלה להעלות חיוך בקצוות הפה של פליטי עדי שכל הזמן חיפשו אקשן. אחרי תצפית מכוכב הירדן, ירדנו אל נחל יששכר ומשם לבית שאן לתדלוק ולינה בעין שוקק.

היום השני למסע

יצאנו לדרך, לא לפני שהצטרפו אלינו עוד שני רכבים לשיירה הבלתי נגמרת. לא נורא, כל המרבה הרי זה משובח (בעיקר לגבי שמואליק ושמואליק) עלינו לכיוון הרשות הפלסטינית ותוך כדי מלחמות בבולדרים שריצפו את השביל פגשנו שני פקחים מהרשות שהתרגשו עד דמעות לראות מטיילים בשטחם. או כמו שאמר אחד מהם: אנחנו כאן משבועות ואתם הראשונים שעוברים פה. המשכנו לעלות עוד מספר מעלות קטנים כשהחיוך על פני פליטי עדי מתחיל להתרחב, ואז הגענו למעלה גיבורים. אני כיוונתי למטה ובקשתי את כץ לכוון למעלה. ואז התחילו הצעקות בקשר: קדימה, ישר, שמאלה ימינה לאן אתה נוסע? למה לא מקשיבים לי... כץ שאג על כולם בקשר למרות ששמעו אותו טוב יותר ללא מכשיר. אבל עמד במבחן התוצאה שבסופו של דבר רוכזו כל הרכבים למעלה חבוטים ומאושרים. רק המיצובישי של אנושי לא ראה את העליות בעין יפה והתחמם בסוף העליה.

בעליה הבאה הוא כבר התחמם באמצע, ובזו אחריה הוא התחמם כשראה אותה מרחוק. וזה עוד כלום לעומת ההתחממות של מאיר על המוסך. תוך כדי התקדמות התפתחה מסורת של פתיחת מכסי מנוע לרכבים בסוף כל עליה לטובת איוורור הקרביים הלוהטים. גלשנו לחמאם אלמליח ומשם לרועי ושוב לשטח, עוד מספר מעלות והצלבות ואנחנו מדרימים עד לארגמן. ומשם לצפון מדבר יהודה בקעת הורקניה עליות ירידות טלטולים ואנחנו על קו מצוק העתקים לקפה עם שקיעה ופסטורליה ענקית. טוב אז זזים לחניון אבל הרכב של אנושי לא מניע ומדליק את כל אורות הדשבורד כאילו היה זה אורגן אורות. שתי האפשרויות שעמדו בפנינו היו: אחת, לדרדר את הרכב ישירות לים המלח מהמצוק. שתיים, לחטט קצת בין הפיוזים. התחלנו עם אפשרות שתיים כשתכנית הגיבוי היא אפשרות אחת. פתאום כבו כל האורות והרכב זינק כמו אריה צעיר ולא עצר עד החניון.

היום השלישי למסע

היום השלישי למסע

היום השלישי למסע

אומרים שהיום השלישי הוא פעמיים כי טוב... טוב , אז זה לא ממש מתאים לדרום מדבר יהודה. הבוקר נפתח באוירה מדברית רגועה שלא העידה על העצבים שנקבל כשנגלה שמישהו שיטח את כל מדבר יהודה הדרומי. מעבר דרגות - קליל, מעלה ערוגות ללא כל הצלבה, ומעלה יאיר ושאר השבילים- אוטוסטרדה. קצת מאכזב אבל זה לא פגע לנו בהנאה מהנוף המדהים. לאחר מספר עליות ירידות סיבובים ו..התחממויות הגענו לבריכת צפירה ומשם לערד. אני רוצהלהודות לכם שהקדשתם לי קצת זמן בראש השנה. שתהיה לכולכם שנה טובה ומלאה חיוכים. דרור בן נבט