ארוחה עסקית - אופני מרידה

בואו נודה על האמת – תחביב האופניים ממלא אצל רובינו גם את משבצת ה''גאדג'ט''. וכמו שאף אחד לא באמת צריך מצלמה עם 12 מגה פיקסל בסלולארי שלו, כך רבים מאיתנו רוכשים את האופניים שלהם לפי המיפרט, גם אם הם עצמם לעולם לא ינצלו את אפשרויות הכיוון העדיפות של הבולם באופניים היקרות יותר. העיקר שיהיה אפשר להשוויץ לחבר'ה ברכיבה השבועית עם שמות מוכרים ומכובדים ולמשוך מבטי קנאה. אין הרי מחיר למבטי קנאה.
ובאספקט הזה המרידה 20-1 הנבחנות כאן, בגרסת ה-3000 שנמצאת כמעט בפסגת היצע שכולל שש גרסאות שונות, עושות את העבודה נהדר. מעבר לשלדת ההידרופורמינג הנאה בצבעי לבן-אדום (שיבדילו אותה מיד מהגרסאות הזולות יותר, שצבועות בסכמות אחרות), המפרט נראה כלקוח מאופניים יקרים בהרבה – קרנק, נאבות, מעבירים ושוטרים, כולם על טהרת סדרת ה-XT האיכותית של שימאנו, על המתלים מתנוסס סמל פוקס הנחשק וגם תג ה''מגורה'' (בדגם לואיז) על הבלמים מכובד בהחלט, ורב הציוד ההיקפי הוא מהסדרות האיכותיות יותר של FSA, כשהכידון והגריפים הלבנים נראים מעולה ומשלימים קוקפיט מושך. למרבה ההפתעה, נתון המשקל גבוה יחסית לרמת האבזור והיעוד, ועומד על כ-13.5 קג.

מי אתם 20-1?

עם מהלך של 120 מ''מ מלפנים ומאחור (כפי שמרמז השם) והגדרה כ''אופני מרתון'', ציפיתי לתנוחת XC מוטה קדימה, יעילות דיווש גבוהה וזוויות חדות שמתאימות יותר לטיפוסים ארוכים מאשר לצליחת מכשולים בין עצים – והופתעתי.
התנוחה אומנם פרושה קדימה יותר מהמקובל באופני שבילים ממוצעים בגלל סטם ארוך יחסית, אבל זוית המושב מרכזת משקל אחורה והכידון הרחב נותן תחושת שליטה טובה. למרות שיעילות הדיווש טובה יחסית – בעיקר אם משתמשים במצב הפלטפורמה היציבה בבולם ה-RP2 – עדיין לא מדובר בתגובה החדה לדיווש – או תחושת הקלילות – של אופני XC. דיווש בעמידה כבר ייצר תנועות בובינג מורגשות גם עם פלטפורמה נעולה, ויאיץ ברוכב לעבור להילוך קל יותר ולחזור לשבת על מושב הפרולוגו סקראטץ'. זה האחרון, למרות מבנה מבטיח וריפוד סביר, לא עשה חסד עם עצמות הישבן שלי ברכיבות ארוכות, או במילים אחרות – פתח לי את השוע. מזל שאני בכלל מעדיף גיחות של שעה וחצי שעתיים אל הסינגלים...

כאן, על שביל צר ומתפתל, התחברתי אל האופניים יותר. אומנם משהו במתלה האחורי עדיין לא מתוכנן באופן מושלם, וצריך לבחור בין יכולת ספיגה של שיבושים קטנים לבין עמידות של המתלה בפני סגירה בדרופים, אבל מי שלא נוטה לכיוון האקסטרים (ולא מומלץ להגזים עם הגובה והמהירות עם חישוקי ה-X430 הקלים יחסית) יוכל למצוא פשרה סבירה. מלפנים ממלא מזלג ה-F120RL את תפקידו נאמנה וסופג היטב תוך שמירה על קשר בין הגלגל הקדמי לקרקע גם בתוואי משובש. אבל גם כאן המגבלות נחשפות כאשר הדרישות עולות, והפעם מדובר במחסור מה בקשיחות. אין ספק שמזלג עם ציר בקוטר 15 מ''מ, במקום הציר הסטנדרטי שכאן, היה תורם רבות לעניין. אם עדיין לא הבנתם את התמונה הכללית, אז בקטעי ה''פאן'' אפשר בהחלט להנות, כל זמן שלא מגזימים. ואלא אם אתם נמנים על הצד האגרסיבי של קהל הרוכבים, כנראה שזה לא יפריע לכם.

ובכלל, הביצועים בעליות סבירים בהחלט – צריך אומנם לשבת על קצה השפיץ של המושב כדי למנוע מהקדמי לרחף לו באוויר (אבל הקלילות הזו דווקא חיובית כשצריך לתקל מכשולים), אבל העברת הכח יעילה דייה (גם בזכות הילוכים שמוכנים לעבור גם תחת לחץ אם איבדת תנופה) והצמיגים מתגלגלים בקלות, ואפשרו לי לשמור על קצב עם רוכבים חזקים ממני. 
 בשם התמורה

מרידה ידועים מזה שנים בנתינת תמורה מעולה לכסף במונחי אבזור. אולם תאמר האמת – עד היום לא לגמרי התחברתי לדגמי המרידה שעברו תחת ישבני, מסיבות שהיה קשה לי לשים עליהן את האצבע. ה-20-1, למרות הבעיתיות כשמתקרבים לקצה המעטפת, דווקא כן דיברו אלי. נהנתי לראות אותן חונות אצלי במרפסת ונהנתי לטפס על גבן בשעות המפלט ביער (אם כי בהזדמנות הראשונה הייתי מחליף את המושב למשהו מעט ידידותי יותר). הן שיתפו איתי פעולה, השרו ביטחון ולא נשכו גם כשטעיתי. כשמוסיפים לכל זה רשימת אבזור שתרשים כל הדיוט במקום שתצטרכו לשקוע בהסברים סמי-פילוסופיים על דקויות ניהוג, ומחיר סביר למדי של 12,000 ש''ח, או 10,560 לחברי מועדון, מקבילים עסקת חבילה במחיר כדאי למדי.